בסיועו של ועקנין, שהכיר אישית את דוד פתאל, בעל השליטה במלונות פתאל (להלן: פתאל), ארגן חסן את פגישת 2007 בין קבוצת אזורים לבין נציגים ממלונות פתאל. מצד מלונות פתאל נכחו בפגישה פתאל בעצמו; שחר עקה, סמנכ"ל הכספים במלונות פתאל; ועפר רפיח, הממונה על המיזוגים והרכישות. מצד אזורים נכחה קרייזלר וייתכן כי גם גורם נוסף; ככל הנראה לקראת סוף הפגישה הצטרף גם גיל טובול מנכ"ל בוימלגרין קפיטל (להלן: טובול). בפגישה הוצע למלונות פתאל לרכוש עשרה בתי מלון מתוך שניים עשר בתי מלון שהיו ברשותה של קבוצת אזורים. עם זאת, מכיוון שהתמחותה של מלונות פתאל היא בניהול בתי מלון, ארבעה בתי מלון מתוך העשרה לא היו רלוונטיים מבחינתה של מלונות פתאל, מאחר שאלה נוהלו על ידי חברת ניהול זרה באותה תקופה (להלן: סטארווד).
כשבעה חודשים לאחר פגישת 2007, בחודש דצמבר 2007, הציעה מלונות פתאל לקבוצת אזורים לרכוש ארבעה בתי מלון מאלה שהוצגו לה באותה פגישה, ב-69 מיליון דולר; ואולם, הצעה זו לא יצאה אל הפועל. בשלב זה, ניהלה קבוצת אזורים מגעים למכירת בתי המלון עם מספר גורמים אחרים. המשא ומתן המתקדם ביותר נוהל מול קבוצת משקיעים גלר-שיבולת (להלן: קבוצת שיבולת), ובמסגרתו אף נחתם הסכם שלפיו הקבוצה תרכוש 50% מאחזקותיה של אזורים תיירות בחמישה בתי מלון, וכן 50% מזכויות הניהול בשני בתי מלון נוספים – אלא שעל אף ההסכם, העסקה לא הושלמה. במצב דברים זה, חודש המשא ומתן בין קבוצת אזורים לבין מלונות פתאל, וזאת בין היתר בשל מעורבותם של מתווכים נוספים, אבנר קופל (להלן: קופל), עמוס לוזון, ופועלים שוקי הון בע"מ (להלן: פועלים שוקי הון) – אך מידת מעורבותם של אלה בעסקה לא נתבררה. במסגרת המשא ומתן הועלו מספר רעיונות לעסקה עתידית, עד שבסופו של יום הוחלט על המתווה שהשתכלל לכדי חוזה בחודש יולי 2009. על פי מתווה זה, קבוצת אזורים מכרה את מלוא אחזקותיה בחברת הבת אזורים תיירות, שהחזיקה ב-12 בתי מלון; 50% ממניות אזורים תיירות נמכרו למלונות פתאל, ו-50% לא.מ.א מלונות. יוער כי אין חולק על כך שחסן לא היה מעורב במגעים שבין מלונות פתאל לקבוצת אזורים מאז הפגישה שארגן, פגישת 2007.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
- ביום 13.7.2015 ניתן כאמור פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת לאחר ניהול דיוני הוכחות. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי כי בין חסן לקבוצת אזורים נכרת הסכם תיווך בעל-פה. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי לאחר שמן העדויות עלה כי קרייזלר פנתה לחסן כדי שישמש כמתווך בעסקה למכירת מלונות קבוצת אזורים, וזאת לאחר שחשפה בפניו את כוונותיה של קבוצת אזורים למכור מלונות אלה. בית המשפט מצא את עדותו של חסן מהימנה לעניין זה וקבע שהיא מקובלת עליו, ובה בעת זקף לחובתה של קבוצת אזורים את אי העדתה של קרייזלר על מנת להזים את עדותו של חסן. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט המחוזי בעדותו של ועקנין, שהעיד כי קרייזלר סיפרה לו באותה שנה שהטילה את משימת התיווך על חסן. מכל האמור שוכנע בית המשפט המחוזי כי קבוצת אזורים פנתה לחסן, באמצעות קרייזלר, בהצעה לתווך בעסקה למכירת בתי המלון, כי חסן נענה להצעה, וכי בינו לבין קבוצת אזורים נכרת חוזה שלפיו חסן ישמש כמתווך בעסקה.