(https://www.iec.co.il/homeclients/pages/settingelectricitytariff.aspx):
"על מנת שחברת החשמל תוכל לתת מענה לביקושי החשמל של כל לקוח, קטן או גדול, עליה להשקיע מיליארדי שקלים בפיתוח מערכת הייצור, ההשנאה, ההולכה והחלוקה, ולהבטיח חשמל זמין, איכותי ואמין, לכל לקוח, בכל רגע. ראוי לציין כי ההשקעה בפיתוח המערכת כולה מוחזרת באמצעות מכירת המוצר ללקוחות וגביית התשלום עבורו, כמו בכל עסק אחר.
בקביעת התעריף מתחשבת הרשות בעלויות השונות שיש לחברת החשמל, ומכירה במגוון ההוצאות החיוניות לייצור החשמל, כגון השקעות בפיתוח מערכת החשמל, מחירי הדלקים, הוצאות תפעול ותחזוקה, הוצאות מימון, וכן בהוצאות אחרות כמו רכישות חשמל מיצרנים פרטיים" (ההדגשות הוספו – א"ר).
מן האמור עולה איפוא בבירור, כי חשבון החשמל המשולם על-ידי צרכני המבקשת מהוה מקור הכנסתה הבלעדי, והוא המקור לכיסוי הוצאותיה של החברה, לרבות השכר המשתלם לעובדיה.
ד. תעריפי החשמל נשוא ענייננו פורסמו על-ידי רשות החשמל ביום 25.6.02 בספר בסיס התעריפים, שכותרתו "תעריפי חשמל ואמות המידה לשנים 2002–2005 ודרך עדכונם" (להלן ספר התעריפים או הספר); בפועל, נותרו הללו בתוקפם עד ליום 14.2.10. נביא מן המבוא לספר, שם מודגשת חשיבותו של עקרון העלות אף ביחס לקביעתו של התעריף הקונקרטי:
"בקביעת התעריפים לסקטורים השונים ולשירותים נוספים גורסת מדיניות הרשות כי התעריף צריך לשקף, ככל שניתן, את עלות המוצר מבלי שיווצר סבסוד צולב בין המשתמשים בחשמל. בקביעת התעריפים בספר המבנה ביצעה הרשות עבודה יסודית של זיהוי העלויות וייחוסם [כך במקור – א"ר] למקור העלות. זאת במטרה לתרום לראיה כלכלית נכונה של משק החשמל מצד הצרכנים, חברת החשמל ובעלי עניין" (שם, בעמ' 2).
ה. לאחר הבהרות אלה, נפנה לתיאור עיקרי העובדות הרלבנטיות לבקשה שלפנינו. תחילה יובא הרקע להגשתה של התביעה מטעם המשיב 1, שעניינה בחריגות שכר לכאורה במבקשת, ולאחר מכן ייסקרו הנסיבות שבבסיס תביעתם של המשיבים 2–4, הנוגעות להתחייבויות הפנסיוניות של המבקשת.
דו"ח מבקר המדינה לעניין תנאי השכר במבקשת והשלכותיו
ו. במסגרת דו"ח מבקר המדינה לשנת 1999, פורסם דין וחשבון בעקבות ביקורת שנערכה במבקשת בין השנים 1996–1998 לעניין תנאי ההעסקה של עובדיה (מבקר המדינה דוח שנתי 50א – איגודים "תנאי ההעסקה של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ" 27 (1999), להלן דו"ח מבקר המדינה או הדו"ח). הדברים מובאים מתוך ידיעת סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב], שלפיו לא ישמש דו"חות המבקר או כל מסמך אחר מטעמו ראיה בהליך משפטי או משמעתי. בכלל זה התיחס הדו"ח לנושאים הבאים: