1) שכר עידוד – הביקורת מצאה, כי המבקשת שילמה לכל עובדיה שכר עידוד, אשר נקבע על-ידי המועצה המרכזית לייעול וחיסכון והמזכירות – שני גופים במבקשת המורכבים, בין היתר, מנציגים מטעם ההנהלה והעובדים. נאמר, כי "מן הראוי היה, שבקביעת עקרונות לפיתוח שיטות לתמרוץ העובדים יהיו מעורבים גם גופים חיצוניים מקצועיים, בלתי תלויים, שאינם מושפעים משיקולים של יחסי עבודה בתוך החברה" (עמ' 30). כן נמצא, כי קביעת שכר העידוד נעשית בעיקרה על יסודן של הנחות נורמטיביות, וזאת בלא שנלקחו בחשבון תכניות העבודה של המבקשת, לרבות שינויים עתיים אשר נערכים בהן. לסיכום סוגיה זו הוטעם, כי "מתן שכר עידוד אינו מטרה בפני עצמה, אלא עליו לשמש כלי ניהולי לעידוד השגתם של יעדי החברה. ... עולה, שתשלומי שכר העידוד בחברה אינם תורמים למטרה זו" (עמ' 30–31).
2) תמריצים לקידום יעדים ועמידה בהם – נמצא, כי בנוסף לשכר העידוד נוהגת המבקשת לשלם לעובדיה אף תמריצים ייעודיים בגין קידום יעדים ועמידה בהם, וזאת החל משנת 1992. תחילה שולמו תמריצים אלה בהקשר לעבודות הקמתן של תחנות כוח, ובהדרגה נתוספו גם ביחס לתחומי פעילות אחרים. נאמר, כי המבקשת לא תכננה באילו פרויקטים, תחומי פעילות או יחידות יינתנו התמריצים האמורים ולא קבעה מדדים כלשהם לבחינת תועלתם. כמה מן התמריצים אף ניתנו למפרע, ועל כן נהפכו – לשיטת מבקר המדינה – "תוספת שכר גרידא, שלא עודדה השגת יעדים" (עמ' 53).
3) תנאי השכר של העובדים הבכירים – על פי הדו"ח, רמת השכר והתשלומים הנלוים ששולמו לעובדיה הבכירים של המבקשת היתה גבוהה מן המקובל בחברות ממשלתיות אחרות בתקופות הרלבנטיות. בפרט צוינו שיפורים בשנות ה-90' בתנאי השכר של עובדים בכירים וגמלאים אשר כיהנו בתפקידים בכירים בעבר, בלא שאושרו על-ידי דירקטוריון המבקשת ורשות החברות, כנדרש מכוח הדין. נאמר, כי "המדובר בהטבות מפליגות המשולמות בסופו של דבר מכיסם של צרכני החשמל" (עמ' 53). בכלל זה, נזכרו הסדרי פרישה מוקדמת לגמלאות שנקבעו לשלושה מחברי ההנהלה, אשר אף הם לא אושרו כדין, ובמסגרתם קיבלו הללו משכורת מלאה בעבור "תקופת הסתגלות" של תשעה חודשים, שבמהלכה לא הועסקו בפועל על-ידי המבקשת, וכן פיצויים בשיעור של 75% בגין פרישה לפנסיה מוקדמת.
4) צריכת החשמל של העובדים – נמצא, כי המבקשת מספקת חשמל לצריכתם הפרטית של עובדיה הקבועים, כמו גם לגמלאים ושאירים, ללא תשלום עד לתקרה של 25,000 קילווט-שעה לשנה, וכן נושאת בתשלומי המע"מ ומס ההכנסה שהיו אמורים לחול על שכרם של אלה בגין ההטבה. לשיטת המבקר, התקרה שנקבעה – שהיא גבוהה בהרבה, כך נאמר, מרמת הצריכה הרווחת במשקי הבית בישראל – מהוה "פתח לבזבוז חשמל בידי עובדי החברה, ולניצולי באופן בלתי ראוי" (עמ' 54). כן צוין, כי להתרשמות המבקר אין מנגנוני בקרה מספקים לשם מעקב אחר צריכת החשמל הפרטית של עובדי המבקשת בגדרי ההטבה האמורה.