בשלב השלישי ניישם את מסקנותינו ונבדוק את החוק המתקן, מבחינת זיקתו להוראותיו של חוק היסוד.
.18שני חוקי היסוד שהוחקו לפני כשלוש שנים, והם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, אמורים להוות חלק אינטגרלי של מגילת זכויות היסוד הישראלית. זכויות יסוד אלו היו עד תחילתם של חוקי היסוד זכויות שיסודן בהלכה המשפטית המחייבת ואשר היו מעת קום המדינה חלק מן המשפט הפוזיטיבי הישראלי. כפי שהובהר בפסיקתנו חזור והבהר, חירויות יסוד לסוגיהן שנכללו במשפט הפוזיטיבי שלנו נהנו גם בעבר, בהקשר לפרשנותו של הדין, ממעמד מיוחד, כאמות מידה שלפיהן מתגבשות תפיסותיו המדיניות והמשפטיות של הדין, כמורי דרך לעיצוב הדין וכהנחיות לפיקוח השיפוטי (judicial review) על פעולות בתי הדין, מחוקקי המשנה וגורמי הרשות המבצעת (ראה: בג"צ 1/49 בז'רנו ואח' נ' שר המשטרה ואח' [3]; בג"צ 73/53, 87חברת "קול העם" ואח' נ' שר-הפנים [4]; בג"צ 75/76 "הילרון" בע"מ נ' מועצה ליצור פירות ושיווקם (מועצת הפירות) [5], בעמ' 653מול אות השוליים ה; ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' הארץ [6], בעמ' 295מול אות השוליים ה; בג"צ 337/81 מיטרני ואח' נ' שר התחבורה ואח' (להלן – פרשת מיטרני [7]); ע"ב 2/84, 3ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת האחת-עשרה; אבנרי נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה [8]). כיום, חלק מזכויות יסוד אלו, היינו אלו שהובאו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק, הן – מאז הכללתן בחוקי-היסוד – זכויות שתקעו יתד בחוק החרות, וזאת בחלק החוקתי שבו. קדם להם, בקביעת אמות מידה מהותיות
--- סוף עמוד 264 ---
לחקיקה הראשית, סעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת. שני חוקי היסוד החדשים הרחיבו את היריעה בהגדירם זכויות יסוד מתוך מגמה להתחיל וליצור את מגילת זכויות היסוד החקוקה של האדם בישראל. כפי שסעיף 4לחוק-יסוד: הכנסת קבע תנאים מהותיים לחקיקה עתידית בעניינים שסעיף 4האמור עוסק בהם, כך קובעים עתה שני חוקי היסוד אמות מידה, שפניהן לעתיד, בכל הנוגע לחקיקה רגילה הנוגעת לזכויות שחוקי היסוד הנ"ל דנים בהן. הפיקוח השיפוטי התרחב אפוא, כי ניתן לבחון חוקיותה של חקיקה ראשית, שהוחקה אחרי תחילת חוק היסוד, לפי אמות המידה שהותוו בחוקי היסוד הנ"ל.
משמע, לא רק שזכויות יסוד הוגדרו בתור שכאלה בחקיקה ראשית, היינו עברו מן המשפט המקובל למשפט החרות, אלא הוענק להן מעמד-על נורמאטיבי, החולש על החקיקה הראשית ועל חקיקת המשנה, באופן ובמידה העולים מהוראותיו של חוק היסוד. ההגשמה של החלטת הכנסת הראשונה – המכונה החלטת הררי, ואשר אליה עוד נשוב – עברה אפוא משלב הגדרתן של רשויות השלטון, סמכויותיהן ותיפקודיהן אל תחום מגילת הזכויות של האדם.