"תוקפו .8הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה של בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת חוק ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו חורג של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר" (ההדגשה שלי – מ' ש').
--- סוף עמוד 270 ---
משמע, ככל שהדבר נוגע לחוק-יסוד: חופש העיסוק, ניתן לחוקק חקיקה רגילה באופן הסותר את העיקרון החוקתי הגדול שעוצב בחוק-יסוד: חופש העיסוק, רק אם נוקטים את הדרך שהותוותה בסעיף 8שנוסחו הובא לעיל. סעיף 8הנ"ל מורה לא רק את ההן אלא גם את הלאו; היינו – אם חוק רגיל שפוגע בחופש העיסוק איננו ממלא תנאיו של סעיף 8- הרי אינו תקף. כך לשונו של סעיף 8הנ"ל וכך דינו של חוק שאינו מקיים תנאיו של סעיף זה. האמור כאן לגבי חוק-יסוד: חופש העיסוק חל, בשינויים הנובעים מן המעבר מנושא ספציפי אחד למשנהו, על מערכת היחסים שבין כל הוראה חוקתית שכלולה כיום בחוק-יסוד ומכילה הוראות מסייגות בעניין שינוי או פגיעה לבין חוק רגיל.
סיכומה של נקודה זו: יש חוקי יסוד שאינם מכילים כיום הוראה מסייגת בעניין חקיקה רגילה המשנה אותם או פוגעת בהם. לגבי אלו, אין עדיין מימוש של מעמדם העליון מול שינוי או פגיעה. המעמד המשוריין או המיוחס הוא לגביהם בגדר הרצוי והראוי. יש חוקי יסוד אחדים, כדוגמת שני חוקי היסוד שחוקקו בשנת 1992, אשר לגביהם ההגבלות המשריינות את המידרג הנורמאטיבי, הלכה למעשה, הן כבר בגדר המצוי.
הנורמה החוקתית – מבנה וצורה
.25(א) הנחת היסוד של השיטה המוצגת כאן היא, כי המחוקק הראשי הוא מקור הסמכות העליון בתחום החקיקה והוא מוסמך לחוקק חוקים שדרגתם בהירארכיה של הסמכויות נבדלת זו מזו: הוא מוסמך לחוקק חקיקה חוקתית והוא מוסמך לחוקק חקיקה רגילה. הוא במישרין מקורה של כל חקיקה ראשית ובמקרים מעטים מסוימים, כפי שהראינו, גם של חקיקת משנה; בעקיפין, הוא מקורה של כל חקיקת המשנה.
(ב) כמוזכר, החשיבה של המשפט החוקתי מכירה בקיומה של מדרגה חוקי נורמאטיבית העומדת מעל החוק הרגיל. מדרגה זו היא המדרגה החוקתית. לעתים היא מכונה "חוקה" (constitution), לעתים היא מכונה "חוק יסוד" (basic law); החלטת הררי משנת 1950, אשר אליה עוד נתייחס, הבחינה בין חוק יסוד לבין חוקה. אנו נשתמש להלן במידת האפשר, ולשם פישוט, במונח "חוקה".
הסמכות ליצור חוקה היא בידי העם. קביעה זו נובעת מן האימוץ של התפיסה כי הריבונות שוכנת בעם. החקיקה החוקתית היא פרי החלטתו של העם באמצעות נציגותו הנבחרת, היינו הכנסת הריבונית.