אגב, לפי הפרשנות החוקתית הגרמנית, המתייחסת, כמובן, למבנה החוקתי דהתם, היעדר הכרעה ישירה ובלתי אמצעית של העם, במשאל עם, בדבר קבלת חוקה אינה גורעת מתוקפה של חקיקת החוקה, ודי לעניין זה בקבלת החוקה על-ידי גוף פרלמנטרי
--- סוף עמוד 271 ---
ייצוגי. ראה: 4,. 1kommentar, band- dunig, grundgesetz/ von muench 11( 1992,muenchen) .aufl., verlag beckאך השווה/ klein/ v. Mangoldt 1anm. Vl 1aufl. Band 3,.starck, das bonner grundgesetzבארצות השונות ישנו כמובן מיגוון של שיטות חוקתיות, והגישה בסוגיה זו אינה אחידה.
.26(א) כל המבואר לעיל בעניין מהותו של המידרג הנורמאטיבי חל בשינויים נובעים מן העניין על מערכת היחסים שבין חוק רגיל לבין חוקה. כוחו של חוק רגיל לשנות או לפגוע בהוראה חוקתית יכול שיהא מוקנה לו מכוח ההוראה החוקתית היא עצמה. כך, למשל, סעיף 8לחוק-יסוד: חופש העיסוק שצוטט לעיל. יכול גם שהיעדר כל הוראה ילמד על כך שהמחוקק לא ליווה את יצירתה של המדרגה הנורמאטיבית העליונה בהוראה המסייגת תוקפה של חקיקה רגילה הסותרת אותה. כך היה מהלכם של דרכי החקיקה, למשל, לגבי חוק-יסוד: הכנסת, שייחד הוראות שהגבילו חקיקה נוגדת למספר קטן של סעיפים שבו בלבד, והותיר את רוב ההוראות שבו ללא אמירה כלשהי בעניין תוקפה של חקיקה רגילה סותרת. כך גם המסקנה העולה מנוסחם של רוב חוקי היסוד האחרים, הדנים במוסדות השלטון וזרועותיו ובמוסדות השפיטה.
כתוצאה מכך אירע שהכנסת תיקנה הוראות שבחוק יסוד על-ידי חוק רגיל (ראה למשל חוק הכנסת (מספר החברים בועדות), תשנ"ד-1994, שביטל את סעיף 21(ג) לחוק-יסוד: הכנסת; סעיף 86(ה) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב],תשכ"ט-1969, הנוגד את סעיף 17לחוק-יסוד: השפיטה, והוא הדין לגבי סעיף 64לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). בית-משפט זה אף החליט בעבר לא אחת, שאין מניעה לתיקונו של חוק יסוד על-ידי חוק רגיל (ראו, למשל: בג"צ 107/73 "נגב" – תחנת שירות לאוטומוביל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (להלן – פרשת נגב [12]) (השופטים ברנזון, ויתקון, ח' כהן)). בבג"צ 148/73 קניאל נ' שר המשפטים ואח' (להלן פרשת קניאל [13]), הנשיא אגרנט, השופטים לנדוי וקיסטר – נאמר לעניין זה: "לא מצאנו אחיזה בלשון חוק-היסוד לטענת ... ששינוי משתמע לפי סעיף 46, סיפא (לחוק-יסוד: הכנסת – מ' ש'), חייב להיעשות בדרך חקיקת חוק-יסוד או חוק מיוחד דוקא" (שם, בעמ' 796). לטעמי, יש לראות פסיקה זו כקשורה לתקופתה וכפרשנות שאינה צופה עדיין את פני ההתפתחויות החקיקתיות החוקתיות ואת גיבושה של תורה חוקתית קומפרהנסיבית.