קראתי בעניין את דברי חברי הנכבד, השופט חשין, המבקש להניח תשתית עיונית לתיזה שלפיה הכנסת נעדרת סמכות בתחום החוקתי וכי, כפועל יוצא מכך, גם אין בכוחה לחוקק הוראות חוק הכובלות את המוסד המחוקק בחקיקתו העתידית, כמפורט וכמבואר בפסק-דינו. אין גישתו מקובלת עליי: ארבעים וחמש שנים אחרי החלטת הררי הנ"ל, אשר בה הטילה הכנסת על ועדת החוקה, חוק ומשפט שלה להכין, כלשונה, הצעת חוקה למדינה, שתוכן פרקים פרקים, ואחרי שהכנסת חוקקה במהלך השנים הללו אחד-עשר חוקי יסוד בגדר הגשמת משימתה החוקתית הנ"ל, נראית לי הטלת הספק בסמכותה החקיקתית-החוקתית של הכנסת כתיזה המתנגשת עם הפרשנות המשפטית הראויה של התפתחות חיי המדינה הפרלמנטריים ושל המשפט שנול במהלכם. זאת ועוד, ההשקפה שלפיה תהליך יצירת חוקה לעולם לובש לבוש אחיד, המוכתב בלעדית לפי אופיו של הנושא האמור, אינה תואמת את דרכי התגבשות החוקות השונות, הנולדות בכל מדינה לפי בחירתה, שיקוליה ונסיבותיה הספציפיות. אין דפוסים אחידים בכגון דא.
--- סוף עמוד 283 ---
הכנסת היא המעצבת כוחה וסמכויותיה מכוח המנדט מטעם העם ההולך ומתחדש בבחירות כלליות תקופתיות, שאף קיומן מותווה בחקיקה החוקתית. עיצוב כוחה וסמכויותיה של הכנסת מעוגן בחיי המדינה והמשפט. הכנסת אינה שואבת כוחה מחקיקת-על חיצונית כלשהי (השווה, למשל, לדומיניונים ששאבו בעניין תחום התפרסות כוחן החוקתי מן החקיקה של ארץ האם: a. V. Dicey, introduction to the study of the law of 106( 1924,.th ed 8,london) .the constitutionהיא הבונה את הוראות החוק לסוגיהן ולתחומיהן מן המסד ועד לטפחות. השמעת דעות ביקורתיות של חברי הכנסת על מהלך והאופן של הכנת החוקה לישראל, כמצוטט על-ידי חברי הנכבד, יש לראותן כקשורות לזמנן ולמקומן: כך אין לשכוח שרוב חברי-כנסת שביקרו בשעתו את האיטיות בהכנת חוקה שלמה או אף את ההימנעות ממעשה חוקתי חד-פעמי ומיידי, הושיטו לאחר מכן את תמיכתם המלאה לחקיקת חוק-יסוד:הכנסת וחוקי היסוד האחרים, כפרקים בחוקה המתגבשת, בהאמינם בכוחה של הכנסת לחוקק חקיקה חוקתית, לפי בחירתה והחלטתה.
לטעמי, אין בשלב הנוכחי כל הצדקה משפטית להמעטה בתיאור סמכויותיה של הכנסת או למסקנה בדבר קיום הגבלה אינהרנטית בהיקפן.
(ב) מאידך גיסא, קיימות ההשקפות הרואות את הכנסת כמוסמכת לחוקק חקיקה חוקתית. הסמכות החוקתית של הרשות המחוקקת הישראלית נובעת מן הכוח שהתגבש בידיה במהלך ההיסטוריה החקיקתית, על יסוד הנורמה הבסיסית שנולדה בראשיתה של המדינה ודברי החקיקה שהתוו את דרכה החוקתית של ישראל אל יצירת חוקה, תחילה כמעשה חד-פעמי ולאחר מכן כמטלה המבוצעת בשלבים.