--- סוף עמוד 307 ---
בהוראת התחולה. הוראת התחולה נדרשת – לצד האספקט הדידאקטי – לצורך הבהרה כי גם הרות המחוקקת עצמה כפופה להוראותיו של חוק היסוד בדבר "הזכויות שלפי חוק-יסוד זה". יש בה הכוונה של הרשות המחוקקת ואף מעין כבילה שלה. הרשות המחוקקת איננה יכולה להתעלם מחוק היסוד, שכן גם היא חייבת בכיבודו.
הוראה זו מחייבת אמנם את הכיבוד על-ידי כל "רשות מרשויות השלטון", אף אם איננה חד-משמעית וברורה מבחינת נוסחה כאחיותיה בחוקה הגרמנית והקנדית. היא איננה מתייחסת במפורש ותוך פירוט לרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. היא איננה מציינת כי בית המחוקקים כפוף לה (להבדיל מסעיף 32(1) לחוקה הקנדית).
הכיבוד מחייב, בראש ובראשונה, התייחסות לחוק היסוד ולזכויות המוגנות בו. חובת התייחסות זו טמונה בעצם חובת הכיבוד. אין בהוראה זו כדי לשלול כוחו של המחוקק הכל-יכול לחוקק חוקים, אולם הוראה זו היא הבסיס הרעיוני הפוזיטיבי לדרישה, שלפיה פגיעה בהוראותיו של חוק היסוד חייבת ללבוש צורה ייחודית. אין אפשרות לחוקק חוק, אשר לא יקיים את פיסקת הכיבוד. אכן ניתן היה לציין זאת במפורש, וראה בהקשר זה את סעיף 8לחוק-יסוד: חופש העיסוק.
לשם הסרת ספק אוסיף כי הנחיתות הניסוחית, בהשוואה לחקיקה זרה, איננה מפחיתה מן המשקל שיש להעניק לדברי המחוקק בסעיף 11
.48סיכומה של נקודה זו, הוראות הכיבוד הקבועות בסעיף 1("והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל") ובסעיף 11לחוק היסוד שבו דנו כאן, מנחות את הרשות המחוקקת לחוקק חוקים לאור הזכויות המוגנות בחוק היסוד. חקיקה זו מן הראוי שתהא מודעת ומכוונת, מפורשת ולא משתמעת.
יסוד החגיגיות – עקרונות יסוד ומטרה
.49החוקה היא אקט חגיגי. חוקתה של ארצות-הברית כוללת פתיחה (preamble) חגיגית. כך גם רוב החוקות המרכזיות היכולות לשמש בסיס להשוואה. מפורסם המבוא החגיגי של חוקת הרפובליקה החמישית של צרפת. הוא הדין בחוקה של הודו, גרמניה ועוד.
סעיף 1לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, בלשון חגיגית והיסטורית, כי -
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
--- סוף עמוד 308 ---
סעיף 1א משלים וקובע את מטרתו של חוק היסוד באומרו:
"חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".