לכך גם התייחס חברי הנכבד, המשנה לנשיא, השופט אלון, בע"ב 2/84, 3הנ"ל, בעמ' 297: 'אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל מצא את ביטויו בהכרזת העצמאות, בה מדובר על קיום שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, ועל הבטחת חופש הדת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. עקרונות אלה משמשים נר לרגלינו. אופיה היהודי של מדינת ישראל מצא את ביטויו בהכרזת העצמאות על-ידי עצם הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית, ולא רק של יהודים, על ידי פתיחת שעריה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות (כפי שבא לידי ביטוי לאחר מכן בחוק השבות, תש"י-1950) וכיוצא באלה. ואף עקרונות אלה משמשים נר לרגלינו. מכלול כלל עקרונות אלה הוא מכבשון עולמה של דמותה המיוחדת של המדינה היהודית; טובי הוגיה של תורת הציונות, על כל אגפיה וזרמיה, יהודים בעלי השקפות עולם שונות, אזרחי מדינת ישראל בני לאומים ודתות שונים, כולם דנו ודנים במשמעותם וביישומם של מכלול עקרונות מגילת העצמאות בחיי המעשה של המדינה היהודית'".
תפיסת היהדות בעניין כבוד האדם עולה מדברים שנאמרו בספר בראשית, א, כז[ב], ולפיהם נברא האדם בצלם האלוקים. כל אדם נברא בצלם, כולם שווים ולכולם יאה כבוד האדם.
.52ההוראות הפותחות את חוק היסוד נושאות עמן, כאמור, בשורה חוקתית מובהקת. בהקשר זה מתבקשות שתי הדגשות: הפתיחה החגיגית משותפת לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק-יסוד: חופש העיסוק. בשתיהן מצויה פיסקת עקרונות היסוד ובשתיהן מצויה פיסקת המטרה. נוסח ההוראות זהה. יש בכך ראיה אובייקטיבית ברורה לקרבה הרעיונית בין שני חוקי-היסוד. שני חוקים אלו עשויים מעור אחד. הם אברים שונים של אותו גוף. מכאן שעלינו לשאוף להרמוניה ביניהם, בכפוף לשינויים העולים באורח ברור מתכליתו – האובייקטיבית והסובייקטיבית – של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. נקודה שנייה נוגעת לטיבה של חוקה כמסמך חינוכי-דידאקטי. החוקה היא
--- סוף עמוד 311 ---
בעלת ערך מחנך. "עניין גדול" – כותב המשנה לנשיא אלון בהתייחסו להוראות חוק היסוד – "להורא ולימוד, למחנכים ולמחונכים, צעירים כמבוגרים" (אלון, במאמרו הנ"ל, בעמ' 682). אמנם כתבתי כי "ההגנה הנאותה על מעמדה של חירות פלונית אינה מושגת אך ורק בהצהרה על קיומה", אולם הוספתי כי "אין מקום להפחית מערכה הדידקאטי של הקביעה ההצהרתית ..." (פרשת מיטרני [7], בעמ' 355). אחד מעקרונותיה של חוקה היא המגמה החינוכית הטמונה בה.