- הנתבעים הדגישו כי כישלונם של הפרויקטים – אשר תזרים המזומנים הנוסף שנדרש להמשך קידומם היה אמור לנבוע ממכירת הדירות והשטחים המסחריים – נבע מפריצת המשבר הכלכלי העולמי במחצית השנייה של 2008. לגישתם, בשל המשבר הזה לא יכלו היזמים לפרוע את ההלוואה שנלקחה במסגרת פרויקט פיפרה. הבנק הממן עמד לממש את השעבוד שעמד לזכותו על הקרקע בפיפרה, ולכן נאלצו היזמים להיעתר לדרישות הבנק ולהסיר את השעבוד שנרשם לטובת השותפויות. השותף הכללי נתן את הסכמתו למחיקת השעבוד בכפוף למספר תנאים, ובכלל זה ביטול סעיף בהסכם ההלוואה שאיפשר לנתבעת 4 למשוך כספים מהפרויקט בטרם פירעון ההלוואה. לטענת הנתבעים, שירתה החלטת השותף הכללי בהקשר זה את האינטרס של השותפות באותה העת, והיא התקבלה לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים.
- בהתייחס לטענת התובעים לפיה הנזק נגרם עקב השינוי בשעבודים שנרשמו - השיבו הנתבעים כי מדובר בטענת סרק המהווה הרחבת חזית. עוד נטען כי השותפויות מעולם לא היו זכאיות לרישום שעבוד על הקרקע אלא הן היו זכאיות לשעבוד על מניות הנתבעת 4 בחברות שבאמצעותן יבוצע כל אחד מהפרויקטים (חברות אלו הוגדרו במסגרת הסכם השותפות ויוגדרו להלן: "חברת הפרויקט"). מכאן כי השותפות ממילא לא היתה יכולה למכור את הקרקע.
בנוגע לפרויקט פיפרה ציינו התובעים כי הקרקע נמכרה בסופו של דבר על ידי הבנק לאחר שהמשבר החריף . תמורת המכירה שימשה כולה לפירעון ההלוואה לבנק. הנתבעים התנגדו להערכת השווי עליה מסתמכים התובעים, לפיה שווי הקרקע במועד הפנייה לבנק המממן היה 17 מיליון אירו. לעמדתם הערכת השווי עליה מסתמכים התובעים נערכה לצורך הדוחות הכספיים של שנת 2008. לכן היא כלל לא מתייחסת למועד הפנייה לבנק. אילו זה היה שוויה של הקרקע, הרי שמכירתה על ידי הבנק היתה מאפשרת הן את פירעון ההלוואה לבנק והן את פירעון ההלוואה לשותפות.
עוד נטען כי בעקבות המשבר העולמי, נאלצה הנתבעת 4 להגיע להסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט בקפריסין. עיקרו של ההסדר הוא המרת כלל חובותיה של הנתבעת 4 למניות שהועברו לנושים לרבות התובעים. כל ההון שהושקע בפרויקטים על ידי הנתבעים ירד לטמיון.
טענות חברת הביטוח
- חברת הביטוח הצטרפה לסיכומיהם של יתר הנתבעים. היא הוסיפה וציינה כי בפסק הדין בערעור יניב נדחו טענות התובעים. בית המשפט קבע שם כי לא היה פגם בהתנהלות הנתבעים וכי הפרויקטים קרסו עקב המשבר הכלכלי העולמי. לטענת חברת הביטוח, מקביעת בית המשפט באותו ענין עולה כי אין קשר סיבתי בין מעשי הנתבעים לבין כישלון ההשקעה, וכן כי גם במעשים עצמם אין כדי לגבש אחריות בעילה של רשלנות או הפרת חובת אמון. לעמדת חברת הביטוח גם אילו היה מוכח כי הנתבעים הפרו חובות כלשהן, אין לכך חשיבות שכן אבדן כספי ההשקעה של התובעים הוא תולדה של המשבר הכלכלי העולמי ונפילת שוקי הנדל"ן.