- עיון בחומר הראיות שהוצג על ידי הנתבעים בהקשר זה מעלה כי בתצהיריהם של מר למקין ושל גב' מירצקי, צוין כי שוויה של לידמס לאחר ההנפקה עמד על סך של 280 מיליון ₪ (ס' 26 לתצהיר מר למקין וסעיף 37 לתצהיר מירצקי). גב' מירצקי אף הצהירה כי "הלוואת המשקיעים לפרויקט בנסקו עמדה על סף של כשני מיליון אירו מחד, בעוד הערך של 30% ממניות לידר בלידמס במועד ההנפקה... עמד על סך של כ-6 מיליון אירו, ובמועד החלטת הדירקטוריון הערך של 30% מהשווי הנכסי נטו (נכסים בניכוי התחייבויות) במאזנים של חברת לידמס שיקף ערך של כ-4 מיליון אירו" (ס' 41 לתצהירה). לכן לשיטתה היה ברור כי השעבוד שיקף למעלה מן הצורך את היותו בטוחה לפירעון ההלוואה –ומשום כך המרת השעבוד לא פגעה בשותפים המוגבלים.
- אילו היו מוצגות על ידי הנתבעים ראיות מוצקות לאמור לעיל, ואילו הם היו מוכיחים כי החלטת הדירקטוריון התבססה על נתונים שהדירקטוריון בחן אותם בהקשר זה ונוכח בכך שהם מדויקים, ניתן היה ככל הנראה לקבוע כי חרף ניגוד העניינים, ההחלטה שהתקבלה הביאה בחשבון את האינטרס של השותפים המוגבלים.
אולם, העדה הגב' מירצקי לא הבהירה איך חושב ה"שווי הנכסי נטו" של לידמס, לא הובאו כל נתונים ביחס לשווי זה ולא הוצגה כל חוות דעת ביחס לכך. גם בהחלטת הדירקטוריון אין כל תחשיב או אינדיקציה לבירור שנערך ביחס לנתונים שהוצגו. החלטת הדירקטוריון התקבלה תוך הסתמכות על נתונים שסופקו על ידי הנתבעת 4 עצמה, וזאת מבלי שיש אינדיקציה או ראיה לכך שהאינטרסים של השותפים המוגבלים נלקחו בחשבון. אין גם הסבר בהחלטה מדוע הופחתה כמות המניות המשועבדות דווקא ל-30% ממניות הנתבעת 4 בחברת לידמס, להבדיל מכל הסכמה אחרת בנסיבות אלה.
בהחלטת הדירקטוריון צוין כי היא התקבלה בהתבסס על ההון העצמי של לידמס על פי דוחותיה הכספיים וכי היא התקבלה לאחר משא ומתן עם הלווה. בהחלטה מצוין כי "נוכח האמור לעיל, ובמסגרת משא ומתן שנוהל עם הלווה מסכים השותף הכללי לשעבוד 30% מהמניות כאמור". בהחלטה אין כל פירוט ביחס לשאלה מהו אותו משא ומתן שנוהל בין הצדדים ומה עלה במסגרתו. כאמור, אין גם כל ראיה ביחס לבדיקות שערך השותף הכללי שעליהן הוא התבסס ביחס להערכת שוויה של הבטוחה.
- לסיכום נקודה זו – החלטת דירקטוריון השותף הכללי לשעבד אחוז קטן מזה שהובטח לתובעים היתה החלטה בניגוד עניינים. הנתבעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי מדובר בהחלטה שהיתה – במועד קבלתה – לטובת השותפות והשותפים המוגבלים בה. יחד עם זאת, לא הוכח כי ההחלטה גרמה נזק לתובעים ולכן דינה של הטענה להידחות.
- יוער בשולי הדברים כי בתגובה לתשובה הסכימו התובעים עם טענת הנתבעים לפיה השאלות שטעונות בירור נוגעות למצגי השווא ולהתרשלות הנתבעת 1 בניהול ההלוואות שניתנו לנתבעת 4, טענות שפורטו בפסק דין זה לעיל. למרות זאת, בסיכומי התובעים הם העלו גם טענות הנוגעות לוועדת ההשקעות בנתבעת 3, כישוריה ואופן פעולתה ביחס לבחינת העסקה. מאחר שטענות אלה חורגות מהסכמת הצדדים ומאחר שממילא ענין זה נדון והוכרע בערעור בענין יניב (פסקאות 36-35, ערעור יניב; פסקאות 27-25, תביעת יניב). אינני רואה צורך להתייחס בפירוט לטענות אלה.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין התביעה להידחות. לכן, אין מקום וצורך לדון בנפרד בטענותיה של הנתבעת 9.
אני מחייבת את התובעים יחד ולחוד לשאת בהוצאות הנתבעים 1-8 בסך של 50,000 ₪ ובהוצאות הנתבעת 9 בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
רות רונן