35. לטענת התובעת בתצהירה, בתחילת חודש ספטמבר 2014, או בסמוך לכך הודיע מנכ"ל הנתבעת לצוות המכון ולה, כי הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים. לדבריה, בנסיבות אלה, התקיימה פגישה בינה לבין מנכ"ל הנתבעת, אך זאת, לצורך בחינת דרכה של החווה והפקת לקחים להמשך העבודה בה. התובעת מדגישה כי שיחה זו לא הייתה "שיחת שימוע" ולא נמסר לה במסגרתה (או לפניה) דבר על כך שמתכוונים לפטר אותה. כפועל יוצא מכך, אף לא ניתנה לה הזדמנות לנסות לשכנע את מנכ"ל הנתבעת או מי ממנהליה שלא לפטרה.
עוד טוענת התובעת כי ביום 1/10/14 הודיע לה מנכ"ל הנתבעת שהיא מפוטרת ונמסרה לה הודעה מוקדמת לתקופה שעד ליום 1/11/14 תוך שהובהר כי היא אינה חייבת להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, ומכאן לדבריה, שהיא סולקה מעבודתה "מהיום להיום", מבלי שנציגי הנתבעת יוצרים אתה קשר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר אפילו לשם קבלת מכתב פיטורים, היא נדרשה לפניות חוזרות ונשנות אל מנכ"ל הנתבעת.
36. מנגד, לטענת מנכ"ל הנתבעת בתצהירו, הגם שהתובעת היתה מסורה לעבודתה, היא לא הצליחה בייצור "שרשרת המזון" לדגיגים, דבר שהחיש את הכישלון העסקי של הנתבעת. המנכ"ל מדגיש כי אין בכך כל חטא והנתבעת אינה מפנה אצבע מאשימה אל התובעת בעניין זה, שכן אלו דברים שקורים ויכולים לקרות, אלא שלדבריו, הכישלון כאמור השפיע במישרין על מצבה הכלכלי של הנתבעת.
לטענתו, בעקבות כך נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים שחייבו את קברניטיה לצמצם את מצבת כוח האדם בחברה; על כן בתחילת חודש ספטמבר 2014 הוא כינס את עובדי הנתבעת ושיתף אותם במצבה של החברה ובדבר הכוונה לפטר מספר עובדים; עוד לדבריו, עובדי הנתבעת - כולם - זומנו לשיחות שימוע פרטניות על מנת לקבל החלטה בדבר השינויים אשר יבוצעו במצבת כח האדם בנתבעת; לאור מעמדה הבכיר של התובעת בחברה, הוא הרחיב לדבריו, בפגישה שנערכה עמה באשר למצבה של החברה והשיקולים העומדים בבסיס ההחלטה לצמצם את מצבת העובדים, והסביר לתובעת "באופן מפורש, בקול רם ובשפה שאינה משתמעת לשתי פנים" כי הוא עורך שיחות שימוע לכל העובדים, על מנת לשמוע את עמדותיהם של כל העובדים לפני קבלת החלטה אילו עובדים יפוטרו.
לטענת מנכ"ל הנתבעת, בתגובה למשפט האחרון התובעת שאלה אותו מפורשות "אז השיחה הזאת היא שיחת שימוע?", והוא ענה בחיוב שאינו משתמע לשני פנים, והתובעת הנהנה להמחיש כי היא מבינה את האמור; מכל מקום, לדבריו לא דובר בשום אופן בשיחה "לצורך בחינת דרכה של החווה" כטענת התובעת, ולא היתה לתובעת כל אפשרות להתרשם שכך.
מוסיף מנכ"ל הנתבעת בתצהירו כי בעקבות השיחה הוא עדכן את הנהלת החברה והדירקטורים על מה שעלה בשיחות השימוע וכי באופן כללי, ניתן לומר כי כל העובדים הבינו את מצוקתה הכלכלית של החברה; באותה עת התקבלו החלטות לפטר שניים מן העובדים, כשהתובעת היא אחת מהם, ולצמצם את היקפי הפעילות של חלק מהאחרים; כאשר בחודשים העוקבים, פוטרו כמעט כל העובדים האחרים והעובדים האחרונים שנותרו לעבוד בנתבעת, פוטרו בסמוך למועד חתימת תצהירו.
מכל מקום, לטענת מנכ"ל הנתבעת, ביום 1/11/14 הוא קרא שוב לכל אחד מן העובדים על מנת לעדכנו בהחלטת החברה לגבי המשך העסקתו (שכן הם חיכו לדעת איזו החלטה נתקבלה בעקבות השימוע שנערך להם); גם התובעת הוזמנה לשיחה כאמור, בה הוא הודיע לה על ההחלטה לפטרה; התובעת ידעה כי בשיחה זה יימסרו לה מסקנות הדיון שנערך בהנהלה ובדירקטוריון, וקיבלה את הדברים בהבנה.