פסק דין
1. לפני תובענה כספית אותה הגישה עיריית נצרת עילית (להלן גם: "העירייה") כנגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י")[1] בדרישה לתשלום היטלי פיתוח בענין נכסי מקרקעין שבתחום שיפוטה של העירייה.
רקע דיוני
2. עסקינן בתביעה שהחלה דרכה בחודש פברואר שנת 2008 אך במידה רבה החלה להתנהל רק בשלהי שנת 2014, כפי שיבואר להלן.
--- סוף עמוד 2 ---
3. מרישומי התיק עולה כי כתב תביעה מתוקן הוגש בהסכמה בשלהי שנת 2009, כתב הגנה הוגש בראשית שנת 2010 וקדם משפט ראשון התקיים בחודש אפריל 2010. בקיץ שנת 2011 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בעניין העברת התובענה לגישור תוך המשך קידום התיק במקביל (לרבות קביעת מועדים להגשת ראיות) לקראת האפשרות שיהיה צורך לנהלו בבית המשפט. בפועל, נדחו המועדים להגשת ראיות מהלך שנים (לצורך מיצוי הליך הגישור).
4. הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים היה ממושך ומעמיק ולווה ע"י גורמים רבים מטעם בעלי הדין, הן לענין ההיבטים המשפטיים והן לענין ההיבטים הכלכליים-מקצועיים. בקשות שהוגשו לתיק מלמדות בין השאר על הדרך בה התקדם הגישור לאורך השנים (ור' תיאור כללי בעמ' 4 ש' 18 – עמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול).
5. בקיץ 2014 עברה לבסוף טיוטת הסכם גישור לאישור הגורמים המוסמכים ברמ"י, ואלה מצאו לנכון שלא לאשר את ההסכם, חרף התהליך הממושך שלווה על ידי אנשי מקצוע אף מטעמה.
או אז שבו הצדדים כמעט לנקודת ההתחלה, בסתיו שנת 2014.
6. בשלהי 2014 הועבר התיק לפני, לנוכח פרישתו של מותב קודם.
7. לאור עברו של התיק בוצעו מהלכים שונים בנסיון, מחד גיסא – ל"הבשילו" לשמיעה (הגשת הראיות הושלמה, נקבעו מועדים לשמיעת הראיות); ומאידך גיסא – למצות את האפשרות להביאו בכל זאת לידי גמר בהסדר, ולמצער – לייעל את הדיון תוך שימוש בתובנות שגובשו במהלך הגישור הממושך.
"נראה כי לאור העבודה המאומצת שעשו הצדדים לאורך השנים לרבות ובפרט בפן העובדתי, קיימת אפשרות להפיק תועלת מהזמן שחלף ומהמגעים לצורך צמצום יריעת המחלוקת לכל הפחות בפן העובדתי. ייתכן שיוותרו מחלוקות עובדתיות ובית המשפט ער לכך שייתכנו סוגיות עובדתיות בהן הצדדים במסגרת הליך גישור נכונים לעמדה מסויימת כחלק ממתווה של סיום אך יחזרו לעמדתם העובדתית או המשפטית הקודמת כאשר הדברים באים לכדי הכרעה בבית המשפט, אך עדיין – כך סבר בית המשפט וכך גם עולה משיחה מחוץ לפרוטוקול – אפשר לנסות ולייעל את המשך ההליך תוך שימוש בבירורים שכבר נעשו." (עמ' 6-5 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 3 ---
8. לאור האמור ובתיאום, התבקשו הצדדים להגיש מסמך שיש בו ריכוז של סוגיות מוסכמות ומיקוד המחלוקות. ברם, נסיון זה להסתייע בעבודה הרבה שכבר בוצעה, לא צלח. הצדדים עמדו על דעתם למעשה, כי ככל שמתקיים דיון כהלכתו, הם שבים בהם מכל הבירורים וההבנות שהושגו ופותחים מחדש את כל יריעת המחלוקת.
9. נסיון נוסף לסייע לצדדים להחלץ מהמבוי הסתום שנראה כי נקלעו אליו, הביא לזימון לדיון (ולהתייצבות) של ב"כ תאגיד המים והביוב של נצרת עילית (ובשמו המלא: "מי נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ"[2], להלן: "מי נע", "תאגיד המים והביוב" או "התאגיד"). מהלך זה הביא להדברות מורכבת הן מחוץ לכתלי בית המשפט והן בין כתלי בית המשפט. מועדי ההוכחות שונו בטווחים קצרים כדי לסייע במיצוי המהלך.
10. ימים ספורים עובר לראשית שמיעת ההוכחות הודיע ב"כ רמ"י כי ועדת הפשרות של רמ"י אישרה מתווה פשרה שגובש בין הצדדים בכפוף לסוגיות מסוימות. העירייה דחתה את ההתניות לאישור אותן היא ראתה כתנאים חדשים ובלתי רלוונטיים לתובענה שזכרם לא בא קודם לכן בשיחות בין הצדדים.
11. כך הגיעו הדברים לכדי הבאת ראיות בשנת 2016 לגבי נושא ישן אשר לובן מהלך שנים בין הצדדים ועיקרו כנראה היה מוסכם.
12. על ההתנהלות האמורה יש להצר. אין ביכולתו או בדעתו של בית המשפט לקבוע "אחריות" לתוצאה זו, אך ברי כי היה בה כדי להשחית זמנם של כל הצדדים וכן של בית המשפט.
מכל מקום, לאחר שהובאו ראיות הצדדים והוגשו סיכומיהם אין אלא ליתן פסק דין זה.
13. הזמן שחלף והשתלשלות העניינים מאז ראשית ההליך באו לידי ביטוי בין השאר בכך שהתפתחויות עובדתיות ומשפטיות חלו ביני לביני. לאלה יהיה ביטוי במידת הצורך.
14. העדים שנשמעו מטעמם של הצדדים הינם אלה:
- מטעם העירייה: מר עופר לוי (גזבר העירייה); גב' זינה דובמן (לשעבר מנהלת מדור הנה"ח בגזברות); עו"ד עפר שפיר (חוו"ד); ומר מרדכי קורן (מהנדס העירייה בתקופה הרלוונטית).
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
תא"ק 1187-08 עיריית נצרת עילית נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז צפון
6 ספטמבר 2017
לפני
כבוד השופטת תמר אברהמי
תובעת
עיריית נצרת עילית
ע"י ב"כ עו"ד אמיר מורצקי
נגד
נתבעת
רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד חגי לרון (פרקליטות מחוזי תל אביב – אזרחי)