[1] בעת הגשת התביעה, עדיין דובר ב'מינהל מקרקעי ישראל'. ההתייחסויות לרמ"י בפסק דין זה, יכול ומעשית משמען התייחסויות למסמכים או מעשים של מינהל מקרקעי ישראל ("ממ"י").
[2] יתכן כי כיום שמו "מי נעם", ר' עמ' 84 ש' 22 לפרוטוקול, כן ר' שם ההליך ברע"א 4489/16 [פורסם בנבו] הנזכר בהמשך.
[3] הר יונה ג' - למעט עבודות במגרשים שביעוד ציבורי, כך ציין ב"כ רמ"י, עמ' 28 ש' 24-22. לגבי שצ"פים ר' עמ' 79 ש' 13-12.
[4] חוות דעת של עו"ד שפיר הוגשה בהליך מטעם העירייה; עו"ד שפיר נחקר בחקירה נגדית (במקביל להתנגדות לעצם הגשת חוות הדעת).
[5] יחד עם זאת, "... חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 הביא לשינוי יסודי במסגרת הנורמטיבית הנוגעת לגביית אגרות והיטלי פיתוח ושיטת ההיטלים הוחלפה בשיטת "העלות הריאלית"" (ענין דמרי, בסע' 9, תוך הפנייה לעפר שפיר ונטלי שמואלי מעודי תאגידי מים וביוב (2012)).
[6] יתכן כי מקור טיעון זה, המופיע בסיכומים, הוא בנוסחו של כתב ההגנה. כתב ההגנה הוגש טרם שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון בענין באר יעקב (ופסק הדין המחוזי באותו ענין, אליו הפנה כתב ההגנה, קבע שאין מקור סמכות גם לגבי היטל סלילה; קביעה זו שונתה בבית המשפט העליון).
[7] פסה"ד מוכר גם כבג"ץ 244/00 (עמותת שיח חדש).
[8] שיטת החיוב בהיטל מאפשרת על פי רוב להתייחס לעילת חיוב ראשונית, אשר מתגבשת עם היווצרותה של זיקת הנאה בין הנכס לתשתית (ביצוע עבודות בנכס גובל) ועילת חיוב משלימה אשר קמה בגין כל תוספת בנייה בנכס (ענין אשבד, בסע' 19; שפיר בעמ' 213-211).
[9] בנסיבות המקרה כפי שיובאו להלן, גם אם יום תחילת הפעילות היה מוקדם ליום הגשת התובענה, ניתן לראות את ההגשה כפעולה שבוצעה בסמכות.
[10] ואף להגישו – ר' ה"ש 9 לעיל.
[11] השוו: ענין גרוסמן, סע' 13.
[12] סעיף שנכלל בפרק ג' לחוק הביוב, שבוטל בינתיים (לאחר דרישת התשלום והגשת התביעה) בשנת 2009 בחוק ההתייעלות הכלכלית.
[13] לפי נספחים אחרים הקשורים למט"ש שדה אילן, יתכן שהיה רצון שמתחם הר יונה ג' יחובר לרנ"י סוללים אך הוחלט ששפכיו יוזרמו למט"ש שדה אילן (ר' להלן).
[14] שהיא תב"ע הרלוונטית למתחם הכרמים (סע' 3ג' לתצהיר קורן).