--- סוף עמוד 10 ---
להמשיך בפעילות עסקית לאחר השוד, שכן הבנקים בישראל עצרו את קו האשראי שלהם, והמבטחות סירבו להעביר אליהם מקדמה.
44. הטענה כי התובעים עיכבו הודעה ל-GIA בדבר היהלומים השדודים כדי להשלים את ה"מרמה" התבררה כטענת סרק. נדרש לתובעים זמן כדי לעבד את החומרים ולהכין את רשימת היהלומים השדודים, וה-GIA אף שיבח אותם על מהירות העברת הרשימה.
45. משלוח אבנים מספר פעמים למעבדות דירוג יהלומים כדי לשפר את דירוגן הוא פעולה מקובלת במסחר היהלומים ואינו מעיד על כוונת מרמה. גם הנפקת תעודות לאבנים קטנות אינה חריגה בענף היהלומים ויש לה טעם מסחרי.
46. יש לדחות את טענת המבטחות כי התובעים הפרו את תנאי הפוליסה ביחס לניהול ספרים. רו"ח עקירב מטעם התובעים העיד כי ניהול ספרים בענף היהלומים שונה מניהול ספרים בעסקים אחרים, והם אינם יכולים לשקף במדויק את המצב בכל רגע נתון. המבטחות נמנעו מלהגיש חוו"ד רו"ח, למרות שרואה חשבון מטעמן חקר את כל מסמכי ניהול החשבונות והספרים של התובעים.
47. אין בסיס לטענה בדבר התנהלות ברשלנות רבתי של התובעים. מדובר בשוד אלים ובלתי צפוי ולקורבן פולק לא היה רצון חופשי. פולק יצא ידי חובתו שעה שהתקין את אמצעי המיגון, שהתקנתם היוותה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי, אך הפעלתם, שסוכלה בעקבות השוד, היא בבחינת תנאי להקלה בסיכון שאין בו כדי לאיין את הכיסוי הביטוחי. בנוסף, הפוליסה אינה שוללת זכות לקבלת תגמולים בשל התנהלות רשלנית.
48. דינה של טענת המבטחות כאילו נמכרו יהלומים שדווחו כשדודים באמצעות חברת פרייסלס שיין להידחות. המבטחות מסרו תצהיר של אמו של מי שרכש את האבנים מאתר החברה הנ"ל. האם, קלאודיה הובר (להלן: "הובר"), היא גמולוגית שעורכת חוות דעת עבור הנתבעת אליאנץ משך כ-30 שנה, חתמה פעמיים על תצהירים מבלי לבדוק אותם ובפני מי שלא הוכח שהוא נוטריון בפועל, בניגוד לתקנות אמנת האג. יתרה מזו, בתצהירה טענה הובר כי גילתה 76 תעודות באתר פרייסלס שנתוניהן מתאימים לאבנים ברשימת התביעה, אך בחקירתה התברר כי מדובר ב-17 תעודות בלבד, והובר לא הצליחה לאבחן אילו תעודות נמצאו באתר פרייסלס ואילו לא.
הובר גם ערכה חוו"ד גמולוגית עבור הנתבעות, אך אלה נמנעו מהגשתה.
49. המבטחות לא היו מעורבות בניהול ההליך, נציגיהן לא הגיעו לדיונים ולא העידו, ומי שפעל מטעמן הוא מרכוס רוט (להלן: "רוט") נציג חברת חיתום עלומה בשם ARIS, שבעבר שימש