פסק דין
התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים בגין הפרת זכויות יוצרים ב-6 כותרים של ספרי לימוד בשפה הערבית.
1. עובדות הרקע
1.1 התובעת, המרכז לטכנולוגיה חינוכית- מט"ח (להלן: "מט"ח") הינה מוסד ללא כוונת רווח הפועלת בתחום החינוך בישראל. במסגרת פעילותה מפתחת מט"ח ומוציאה לאור ספרים ייעודים לתלמידים בשפה הערבית, ומתרגמת לשפה הערבית את ספריה היוצאים לאור במקור בעברית. מט"ח הינה בעלת זכויות היוצרים בספרים נשוא התביעה (להלן: "הספרים המפרים"):
א. מישור החוף
ב. ישראל האדם והמרחב
ג. מדעי החיים
ד. ערבית שפתנו
ה. לחיות יחד בישראל
ו. גיאומטריה- לרבות אביזרים נלווים
1.2 כפי שעלה מס' 4 בתצהיר ת/2 , תצהיר מנהל ההוצאה לאור במט"ח שלא נסתר, ומעדות המנהל (עמ' 12 לפרטיכל) , מט"ח מדפיסה את ספריה בהזמנה ישירה ובפיקוח מלא של נציגיה ולא נותנת הרשאה לגורם חיצוני להדפיס את ספריה. לאחר ההדפסה, הספרים מועברים לידי המפיצים הבלעדיים שלה, ומשם משווקים לכל רחבי הארץ. לתובעת מפיץ בלעדי אחד במגזר היהודי, ומפיץ בלעדי אחד במגזר הערבי ששמו אל שורוק. כך יש למט"ח שליטה מלאה בהיקף ההדפסה ואופן השיווק של הספרים, לרבות אריזתם טרם משלוח ליעדים השונים. בעלי החנויות והסיטונאים מכירים את המפיצים הבלעדיים של ספרי מט"ח ומודעים לכך שרק רכישה מהם מבטיחה להם רכישה וודאית של ספרים מקוריים. מנהל ההוצאה לאור של התובעת הדגיש בעדותו כי המפיץ הבלעדי הוא המוכר לחנויות ואין לו כל ידיעה על קיומם של מפיצי משנה.
1.3 נתבע 1, מר מוחמד זידאן (להלן: "מוחמד") הינו מנהל חנות ספרים בכפר מנדא, ומועסק על ידי עמותת אלאח'לאס (ע"ר) (להלן: "העמותה"). הנתבע 1 הוא הרוח החיה בניהול החנות , בבחירת המוצרים, בהזמנת המוצרים, ובסידורם בחנות.
1.4 ביום 23.07.2015 ערכה משטרת ישראל חיפוש בחנות הנתבעים שבכפר מנדא. בביצוע הצו נכחו הנתבע 1 ונציגי משרד החקירות.
1.5 במהלך החיפוש בחנות הכחיש מוחמד כי מחסן המצוי בקומה מעל – שייך לחנות. לאחר שהמקום נפרץ על ידי המשטרה נמצאו בו ספרי מט"ח הנחשדים כמזויפים. בהמשך הודה מוחמד כי המחסן שייך לחנות. כך מתוך דו"ח המשטרה, שלא נסתר.
1.6 עוד יובהר כי על המדפים בחנות היו ספרים מקוריים בלבד. הספרים המזויפים נמצאו במקום נסתר יותר - חלקם על רצפת החנות מאחורי הדלפק בו עמד המוכר, וחלקם במחסן שנפרץ.
1.7 מדו"ח המשטרה עולה כי נתפסו הפריטים הבאים שנחשדים כמזויפים: 280 ספרי לימוד של מט"ח בחנות ו-560 ספרי לימוד של מט"ח ו-170 אביזרי מט"ח במחסן. כמו כן במחסן היו עוד 420 ספרי לימוד של הוצאת אריק כהן ו-280 ספרי לימוד של הוצאת משבצת שאף הם נחשדו כמזויפים.
1.8 התיק בפרקליטות מחוז חיפה נסגר בעילה שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין.
2. טענות הצדדים
2.1 התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה בספריה כשהעמידו למכירה והפיצו העתקים מזויפים של ספריה, והכל לפי ס' 48 לחוק זכות יוצרים התשס"ח 2007. (להלן "החוק"). נטען כי אחריות הנתבעים היא ביחד ולחוד. נטען כי נתבע 1 מנהל החנות מזה שנים ידע או היה עליו לדעת כי הוא מעמיד למכירה עותקים מפירים של ספרי מט"ח. התובעת מבקשת כי בית המשפט יפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪ לכל כותר, ובסה"כ 300,000 ₪. כמו כן נתבקש צו מניעה קבוע כנגד הפצת הספרים המזויפים.
2.2 הנתבעים טוענים כי מוחמד הינו עובד של העמותה בלבד. לטענתם, הוא רכש את הספרים המפרים בתמורה ובתום לב מספרייה אחרת רשמית, כנגד חשבונית כחוק. אין באפשרות האדם הסביר לדעת שמדובר בספרים מזויפים. מדובר בחנות המנוהלת על ידי עמותה ללא כוונת רווח ולכן אין לנתבע אינטרס להרוויח ולהתעשר. נטען כי התובעת לא הוכיחה מכירה בפועל של הספרים המזויפים. נטען כי מנהל ההוצאה לאור של התובעת לא נכח בעצמו בעת התפישה ולכן לא יכול היה לאשר כי הדוגמאות שהוצגו לבית המשפט אכן נתפסו אצל הנתבעים. כמו כן נטענו טענות כנגד כשרות חוות הדעת שהוגשה. עוד נטען כנגד דו"ח החיפוש כי הוא דו"ח חסר ועורכיו לא זומנו לעדות.
3. דיון והכרעה
3.1 ס' 11 לחוק זכויות יוצרים קובע כי לבעל זכות היוצרים הזכות הבלעדית לעשות ביצירה את הפעולות המנויות להלן:
"11. זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה:
(1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות;
(2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה;
(3) ביצוע פומבי כאמור בסעיף 13 – לגבי יצירה ספרותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט;
(4) שידור כאמור בסעיף 14 – לגבי כל סוגי היצירות;
(5) העמדת היצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15 – לגבי כל סוגי היצירות;
(6) עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור – לגבי יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית ויצירה מוסיקלית;
(7) השכרה כאמור בסעיף 17 – לגבי תקליט, יצירה קולנועית ותוכנת מחשב."
3.2 בכותרים נשוא הדיון מופיע שמה של מט"ח על כריכת הספר. סעיף 64 לחוק קובע את חזקות הזכות :
"64. החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת:
(1) מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;
(2) לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור, או שמופיע עליה שם בדוי של אדם שזהותו אינה ידועה בציבור, חזקה היא כי אדם ששמו מופיע על היצירה בדרך המקובלת כמפרסם היצירה, הוא בעל זכות היוצרים בה;"
3.3 מאחר ושמה של מט"ח מופיע על הכותרים מתקיימת החזקה כי זכויות היוצרים הינן של מט"ח, עובדה שלא נסתרה על ידי הנתבעים.
4. הפרת זכות היוצרים
4.1 הפרה ישירה של זכות יוצרים מורכבת מעשיית פעולה מהפעולות שיוחדו לבעל זכות היוצרים בס' 11 לחוק, או הרשאת ביצועה של פעולה כאמור כל זאת בהעדר הרשאה מאת בעל זכות היוצרים או בהעדר היתר על פי החוק. וכך בלשונו של ס' 47 לחוק -
"47. העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי הוראות פרק ד'"
4.2 ס' 48,49 לחוק זכות יוצרים קובעים חבות בגין הפרה עקיפה של זכות היוצרים. להלן נוסחו של ס' 48 הצריך לענייננו –
"48 העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:
(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;
(2)החזקה למטרה עסקית;
(3)הפצה בהיקף מסחרי;
(4)הצגה לציבור בדרך מסחרית;
(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."
4.3 על הפרה ישירה ועקיפה ראו את דברי כב' השופט זילברטל בע"א 5097/11 טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ' צ'רלטון בע"מ (02.09.13), פס' 14 ו-18, ועל הפרה עקיפה את דברי כב' השופט מלצר בע"א 4630/06 דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (08.07.2012), פס' 28.
4.4 התובעת מבקש לטעון להפרה עקיפה של הנתבעים. ההפרה העקיפה לפי ס' 48 מורכבת משלושה יסודות –
- קיום עותק מפר של היצירה;
- ביצוע מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף באשר לעותק המפר;
- ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית בעת ביצוע המעשה של המבצע כי מדובר בעותק מפר
(טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך ב', מהדורה שנייה (התשס"ט-2008), עמ' 669-670).
4.5 קיומו של עותק מפר
א. מט"ח מסתמכת על חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר מתי גרג'י מנהל ההוצאה לאור במט"ח (ת/3) , שהוכנה לבקשת המשטרה, המלמדת על כך שהעותקים שנתפסו הינם מזויפים. הנתבעים טענו כי חוות הדעת אינה עומדת בדרישות של חוות דעת מומחה ואין להסתמך עליה.
ב. מר גרג'י הינו מנהל ההוצאה לאור במט"ח ועובד אצל התובעת כ-6 שנים. במסגרת עבודתו ונוכח נגע הזיופים, בוחן מר גרג'י עותקים הנמכרים בחנויות על מנת לזהות אם הם מזויפים. הספרים שנתפסו בחנות הנתבעים הוצגו בפני מר גרג'י אשר מיומן לזהות אם הספרים הם מקוריים. הספרים הוצגו בפניו במחסן בו נשמרים הספרים עבור המשטרה כמוצגים בהליך הפלילי. מר גרג'י מסר בתצהירו ואף העיד על כך כי ההבחנה בין עותק מקורי לעותק מזויף איננה דורשת מיומנות רבה בשל האיכות הירודה של ההדפסה בעותקים המזויפים. הספרים נבדקו באופן מדגמי.
שני ספרים סומנו על ידי בית המשפט לדוגמא - האחד מקורי (ת/4א) והשני העתק מפר (ת/4ב). מעיון בשני הספרים עולה כי אכן קיימים הבדלים: גודל הספר אינו זהה, כמו כן ניתן לראות כי בעותק המפר (ת/4ב):הדפים הינם דפי מאט (ללא ברק, להבדיל מהספר המקורי), גוון הדפים בעותק המפר כהה יותר, גווני הדפוס שונים, איכות ההדפסה ירודה, חדות הצבעים בכריכה נמוכה יותר ועוד.
טבלת השוואה בין מוצר המקור לבין העותק המזויף מובאת בפירוט בחוות הדעת ת /3.
ג. הנתבעים טענו כי לא ניתן לשייך את הספרים שהוצגו בדיון לספרים שנלקחו מהחנות. אין בטענה זו ממש. הספרים שהוצגו בפני צורפו כנספחים לחוות הדעת, בה צוין באופן מפורש ליד כותרת "הספרים התפוסים" - "הספרים הוצגו בפני בהתאם לאישור נציג משטרת ישראל. סה"כ נתפסו 840 עותקים של כותרים שונים...". אמנם אין סימון משטרתי על כל ספר וספר, מטבע הדברים, אך הספרים שהוצגו באישור משטרת ישראל הם הספרים התפוסים . עדות מר גרג'י היתה עדות אמינה, ו לא מצאתי להטיל ספק בדבריו כי בחן את הספרים כאמור בחוות הדעת, וכי הספרים שהביא עימו הינם מאותם ספרים שנתפסו. בנוסף, טענת הנתבעים כי אין אלו הספרים התפוסים נטענה בעלמא, ללא כל חיזוק שיש בו כדי להפריך את דבריו של מר גרג'י.
ד. הנתבעים בקשו להיתלות בכך שהחקירה הפלילית נסגרה מחוסר ראיות. אין בכך כדי לאיין את התביעה האזרחית. נטל ההוכחה בהליך האזרחי שונה מנטל ההוכחה בהליך הפלילי. ובזהירות אציין כי מסתבר שגם משאביה של המשטרה לטיפול בתיקים מסוג זה מכתיבים סדרי עדיפות השונה משיקוליו של העסק הפרטי, אשר זכויות היוצרים שלו מופרות.
ה. ומעבר לדרוש - גם התנהלותו של הנתבע 1 מחזקת את המסקנה כי מדובר בעותקים מפרים, אשר הוחזקו במקום נפרד בחנות, הנסתר מהעין, וכן במחסן סגור ונעול שהנתבע 1 הכחיש תחילה את שיוך המחסן לחנות.
4.6 ביצוע המעשים המפורטים בסעיף
העמדת הספרים בחנות, גם אם לא על המדפים עצמם, מהווה העמדה למכירה, ובכך מתקיימת החלופה הראשונה בס' 48 -
" (1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;"
וראו דברי המחבר גרינמן בספרו לגבי הרחבת הפרשנות של חלופה זו עם חקיקת החוק החדש (עמ' 672-673 ) -
"ההפרה העקיפה הראשונית והבסיסית היא מכירה או השכרה או העמדה למכירה או השכרה של עותר מפר. תחולתה של הפרה זו הורחבה בחוק החדש לעומת נוסחה בחוק הקודם שחל רק כאשר המעשה נעשה "בדרך מסחרית". מעתה, כל מכירה או השכרה של עותק מפר, או הצעה או העמדת של עותר מפר למכירה או להשכרה, תהיה בגדר הפרה- אם יתקיים יסוד הידיעה אשר יידון להלן.
כאמור, הסעיף אינו מחייב ביצוע עסקה של ממש בעותק המפר והוא חל כבר בשלב שבו העותר המפר מוצע או עומד למכירה או להשכרה". (ההדגשה אינה במקור)
לפיכך, יש לראות כאילו בוצעה על ידי הנתבעים העמדה למכירה של ספרים אלו.
4.7 יסוד הידיעה הממשית או הקונסטרוקטיבית
אקדים ואציין את מסקנתי – כי הנתבע 1 ידע גם ידע כי מדובר בעותקים מזויפים של הספרים.
א. אופן החזקת הספרים בחנות - נתבע 1 הוא זה שניהל את החנות מהלך תקופה של 7-8 שנים שקדמה לאירוע התפישה. מכאן, שהוא מנהל חנות מיומן ובעל נסיון. הספרים המקוריים הוחזקו על המדפים בחנות. העותקים המזויפים הוחזקו מאחורי הדלפק על הרצפה, באופן שאינו נראה מידית לכל מי שנכנס לחנות. מעבר לכך – נתבע 1 הכחיש תחילה את שיוכו של המחסן החיצוני לחנות הספרים. רק לאחר שנפרץ חזר בו מהכחשה זו. במחסן הנעול הוחזקו מאות כותרים ואביזרים מזויפים. התנהלות זו מלמדת עת מודעות של נתבע 1 לכך שהוא מחזיק בחנות עותקים מזויפים שיש להסתירם ולהתנהל בזהירות על מנת שלא ייחשפו.
ב. העדר קבלה משכנעת על מקור הספרים - אם אכן רכשו הנתבעים את הספרים מהמפיץ הרשמי של התובעת, היו יכולים להציג על כך קבלה. אלא שהנתבעים הציגו חשבונית מס של חברת ספריית אלשאפעי בע"מ שהודפסה ביום 18.7.15 על סך של 40,871 ₪ (ללא המ.ע.מ).
חשבונית המס איננה כוללת כל פרוט שהוא לגבי הממכר. נרשם בחשבונית המס "לפי רשימה מצורפת" אך הנתבעים לא צרפו רשימה זו. בהעדר נתונים כלשהם למה מתייחסת חשבונית המס, לא ניתן לשייכה לעותקים נושא הדיון. הלכה היא כי משלא צרפו הנתבעים את הרשימה המפורטת- הדבר פועל כנגדם (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, (14.11.1990) ו- ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני (16.12.1980):
" כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו"
גם הסכום שבחשבונית לא התאים לכמות הספרים שנתפסה אצל הנתבעים. לנתבע 1 לא היה הסבר מדוע הסכום מייצג רק כמחצית ממחיר הספרים לאחר ההנחה. (ראו חקירה נגדית, עמ' 16 לפרטיכל).
על גבי חשבונית המס מודפס כיתוב במסגרת , כחלק מטופס החשבונית– " ידוע לי כי הסחורה שרכשתי במסמך זה מקוריים בלבד וניתנה לי הזדמנות לבדיקה". על גבי חשבונית המס הוטבעה על ידי הנתבעים חותמת ספריית אלאחלאס כי סכום החשבונית נפרע בשיק שמספרו 5919 שזמן פרעונו ביום 28.10.15. החיפוש והתפישה היו ביום 23.7.15. אם אכן כעסו הנתבעים על כך שנמכרו להם עותקים מזויפים ללא ידיעתם, מדוע שלמו את החשבון שלושה חודשים לאחר מכן בשיק שנפרע? יש בכך ללמד כי אין קשר בין החשבונית שהוצגה לבין העותקים המפרים.