--- סוף עמוד 16 ---
כדי להקים אותה בשנה הראשונה, זאת לעומת השנה השנייה. כך, לפחות לגישת מר חכים, היתה הבנתו מהפגישה הנ"ל. מסיבה זו ציין מר חכים בקובץ המעקב כי סכום החוזה עומד על 55,000 דולר (עמודים 34-35 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.07). חכים הוסיף והסביר, כי היו שני חוזים בלבד – שאחד מהם הוא הסכם 145 – בהם היתה הבחנה בין הסכום המתקבל בגין הפרסום לבין הסכום עבור ההתקנה, שכן בשניהם עלות ההתקנה היתה גבוהה במיוחד (שם).
מר שפירא העיד אף הוא כי התקיימה פגישה כזו. אך לטענתו, לא היה בדברים שנדונו להשליך לעניין דמי ההרשאה. לגישתו, הרשות הסכימה לכך שסכום העסקה יפוצל מבחינת מערכת היחסים בין רג’יקום ובין פלאפון, אך לא היה בכך להשליך לענין תשלום דמי ההרשאה.
על פי העדויות והראיות שהוצגו בפניי, אני סבורה כי באשר להסכם 145 אכן גובש הסדר מיוחד, אשר פטר את רג'יקום מתשלום דמי הרשאה עבור תקבולים שקיבלה בגין התקנת תצוגת הפרסום, נוכח עלויות ההתקנה הגבוהות של תצוגת הפרסום. כך עולה מהגילגולים שעבר ההסכם טרם חתימתו, כמו גם מהעובדה שבהסכם החתום נעשתה הבחנה בין עלות הפרסום לבין עלות ההתקנה. על הבחנה זו העיד גם חכים, ואף ששפירא לא הסכים לפרשנות זו, הרי שאף לגישתו מעשיו של חכים כלפי רג'יקום מחייבים את הרשות: "כל מה שצביקה חכים חתם מנקודת מבט כלפי המפרסם, כלפי בעל הזיכיון, זה מבחינתנו עומד וקביל" (עמוד 374 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.07).
3. שילוט שלא הורד
מחלוקת נוספת שהתעוררה בין הצדדים, מתייחסת לשלטים שנותרו תלויים בשטחי הפרסום גם לאחר שתקופת ההסכם פגה.
הרשות טענה כי היא זכאית לקבל דמי הרשאה בנוגע לשלטים אלה, אף אם רג'יקום עצמה לא קיבלה הכנסות עבור הפרסום מהמפרסם. לגישת הרשות, העובדה שרג'יקום לא גבתה תשלום עבור הפרסום לאחר תום תקופת ההסכם, היא "הטבה" שרג'יקום נתנה למפרסם, הטבה שכנגדה יכלה רג'יקום להפיק טובת הנאה משל עצמה.
מר שפירא העיד בהקשר זה כי:
"הניסיון שלנו עם חברות הפרסום הוא כזה שאנחנו ראינו שיכולות להתבצע עסקאות של חברות פרסום עם חברה מפרסמת בכל מיני מתקנים... קשה מאוד להיכנס להסכם שהוא נחתם בין חברה לבין חברה, שהיא אומרת לה תעשה פה ככה ואני אתן לך במקום השני... החברה האחריות שלה להסיר את השלט שהיא לא מפרסמת. ואם היא מפרסמת היא צריכה לשלם. לא יתכן שאנחנו נותנים פרסום בחינם" (בעמוד 405 לפרוטוקול הדיון מיום 23.9.07).