מסקנה דומה עולה מעדותו של מר דוד לחמי, לפיה במסגרת הפעילות השוטפת, לאחר תום תקופת הסכם, היתה רג'יקום שולחת ללקוח הזמנת חידוש. אם הוא לא היה מחדש את ההסכם, היה בא
--- סוף עמוד 18 ---
לקוח אחר, והיו מדביקים שלט על גבי השלט הקודם. כך היתה נחסכת עלות של הורדת השלט, המצריכה גם פינוי של האזור וקבלת אישור מקבלנים.
מר לחמי העיד כי כאשר יש שלטים ריקים, אף אחד לא רוצה לקנות אותם. לכן, אם הרשות היתה פונה אליהם – הם היו מסירים את השלטים, ואם לא, הם היו משאירים אותם (עמוד 110 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.08). לגישתה של רג'יקום, המתקן היה שייך לרשות, ואסור היה לרג'יקום לגעת בו (שם, בעמוד 111).
סעיף 13 (ט) להסכם קובע :
"למען הסר ספק מסכימים הצדדים ומצהירים כי כל המיתקנים של תצוגות הפרסום למיניהן, תצוגות הפרסום למיניהן, אמצעי הפרסומת ואביזריהן, לרבות כל השקעה בתשתית שהושקעה לצורך השירות... תהא של הרשות מעת הקמת תצוגת הפרסום".
מר שפירא טען בחקירתו כי יש לפרש סעיף זה כך שהתשתית של השלט עצמו ושל תצוגת הפרסום שייכת לרשות, אולם השלט עצמו אינו בבעלות הרשות. תהא אשר תהא הפרשנות הנכונה, בפועל כפי שהובהר לעיל, דאגה הרשות בחלק מהמקרים להורות לרג'יקום להסיר את השלטים. במקרים בהם היא לא עשתה כן, אני סבורה כי יש לראותה כמי שהסכימה לכך שהם יישארו – כדי שלא ייווצר שטח פרסום ריק. לא הוכח כי רג'יקום קבלה כל טובת הנאה מהמפרסם מהותרת השלטים על מכונם, במקרים בהם לא נחתם חוזה המשך.
המסקנה בדבר פרשנות הסכם ההרשאה מתחזקת גם נוכח העובדה כי הרשות העלתה טענות בהקשר זה לראשונה רק במסגרת דו"ח רו"ח אביב. טענה דומה לא עלתה במסגרת הדו"ח של רו"ח זיו. עובדה זו מחזקת כאמור את המסקנה הפרשנית שלעיל, שכן הדעת נותנת שלו היו לרשות טענות ביחס למסקנות דו"ח זיו, חזקה כי היתה מעלה אותן בטרם שילמה רג'יקום את הסכום שהוטל עליה לשלם מכוח דו"ח זיו. משלא עשתה כן, יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הרשות הסכימה להנחות הפרשניות שעליהן התבססה חוות דעת זיו.
לכן, לצורך חיוב רג’יקום יש לבצע הפרדה בין ההסכמים שהוארכו – לגביהם יש מקום לחייב את רג’יקום, בהתאם למחיר השנתי של ההסכם החדש (ר' פירוט ההסכמים בסעיף 57 לתצהיר החשב נרי אזוגי).
בכל הנוגע להסכמים שלא הוארכו –
בסעיף 54 לתצהירו מתייחס חשב הרשות ל-9 מקרים שבהם נותר שילוט קיים ללא הסכמים וללא דיווחים. אין כל טענה בתצהיר לפיה רג’יקום נדרשה על-ידי הרשות להוריד שלטים אלה. לכן, אין מקום לחייב את רג’יקום, לאור פרשנותי לעיל של ההסכם, בתשלום של דמי הרשאה בגין שלטים אלו.