"אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות. אנו מסכימים כי תיק זה יוכרע על פי סיכומים בכתב. מוסכם כי הצדדים יהיו רשאים לצרף לסיכומים נסח הסטורי וכן כל מסמך אחר לרבות שטר מכר או הסכם המצויים בלשכת רישום המקרקעין.
הצדדים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט לשם קבלת צווים המופנים לרשם המקרקעין לצורך קבלת המסמכים.
מוסכם כי הראיות שצירפו הצדדים לתצהירים או לכתב ההגנה יהווה חלק מן הראיות בתיק, וכן כל מסמך נוסף שיוצג על ידי הצדדים ואשר מצוי בלשכת רישום המקרקעין ביחס לחלקה הנדונה".
בהחלטתי בתום הישיבה נתתי צו המופנה לרשם המקרקעין להמציא לב"כ הצדדים עותק מהנסח ההיסטורי המתייחס למקרקעין ו/או חלקה שקדמה לה טרם ביצוע פרצלציה; וכן הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.
7. לאחר הגשת סיכומי התובע ביום 23.11.17, הגיש הנתבע ביום 11.12.17 הודעה לבית המשפט, לפיה קיימת הידברות בין הצדדים על מנת להגיע להסכמה. במסגרת הודעה זו, הגיש הנתבע הצעתו לסיום הסכסוך וביקש ארכה להגשת סיכומיו. לאור עמדת התובע (שהתנגד בתגובתו הן לגישור בין הצדדים והן להכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט), ניתנה ארכה להגשת סיכומי הנתבעים, שהוגשו ביום 4.1.18.
טענות התובע:
8. להלן טענות התובע בכתב התביעה, בתצהיר העדות הראשית מטעמו ובסיכומיו:
א. הערת האזהרה לטובת התובע נרשמה רק ביום 21.3.91 מכיוון שעד אז נתן התובע אמון בנציגי החברה שמסרו לו כי נרשמה לטובתו הערת אזהרה, ומיד לכשיתאפשר הדבר מבחינה רישומית, ירשמו את המקרקעין על שמו בפנקס המקרקעין. התובע לא התמצא בתחום המקרקעין בזמנים הרלוונטיים וקיבל את דברי נציגי החברה ללא עוררין. בסיכומיו טען התובע כי נתן ייפוי כח לעוה"ד מטעם החברה, שילם לו שכר טרחה וסמך עליו ועל החברה כי יעשו את כל הנדרש על מנת לעגן את זכויות התובע. התובע הוסיף כי הואיל ומדי שנה בשנה הגיעו אליו דרישות לתשלום מס רכוש על שמו, הבין שהעסקה הוצהרה כדין לרשויות המס, ולא הייתה לו כל סיבה לחשוד שתהיה בעיה כלשהי להעביר על שמו את הזכויות במקרקעין.
ב. לאחר שבתחילת שנת 1991 ערך בירור אודות כלל ענייניו הפיננסיים וכלל נכסיו, והתברר לו, להפתעתו, כי המקרקעין טרם נרשמו על שמו ואף לא נרשמה הערת אזהרה לטובתו, אלא לטובת הנתבע – הזדרז התובע לרשום הערת אזהרה לטובתו.
ג. כאשר פנה התובע בטענות לנציגי החברה, התנצלו אלה וטענו שקיימת אי הבנה (טעות פקידותית, לפי תצהיר התובע), ומכל מקום, הובטח לתובע שהכל יתוקן במהרה. התובע קיבל את דבריהם והסיר העניין מסדר יומו עד שגילה כי על המקרקעין עדיין רשומה הערת האזהרה לטובת הנתבע. התובע טען בתצהירו כי כשניסה לפנות לנציגי החברה, כבר לא ניתן היה לאתרם.