החלטה
רקע
1. בפניי בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה מתבקש בית המשפט למנות כונס נכסים וליתן צו איסור דיספוזיציה במשיבה 3, חברת קרסו מבנים 38 בע"מ (להלן: "החברה" ו"הבקשה").
הבקשה הוגשה על ידי חברת א. אדלר נכסים בע"מ (להלן: "אדלר" או "המבקשת"), כנגד המשיבות – חברת קרסו נדל"ן בע"מ (להלן: "קרסו נדל"ן" או "קרסו" או "המשיבה") וחברת קרסו נדל"ן בעיר בע"מ (להלן: "קרסו נדל"ן בעיר").
העובדות הנדרשות
2. אדלר היא חברה פרטית העוסקת בייזום וביצוע פרוייקטים במסגרת התחדשות עירונית ותמ"א 38. קרסו נדל"ן היא חברה פרטית המרכזת את פעילות הנדל"ן של קבוצת קרסו. קרסו נדל"ן בעיר היא חברה בת של קרסו נדל"ן העוסקת בייזום וביצוע פרוייקטים במסגרת תמ"א 38.
החברה הוקמה על ידי אדלר בשנת 2006 ועוסקת בייזום, תכנון והקמה של פרוייקטים של התחדשות עירונית לפי תמ"א 38. בסוף שנת 2009 התקשרו אדלר וקרסו בהסכם להפעלה משותפת של החברה, במסגרתו הוקצו לקרסו 55% ממניות החברה ואדלר המשיכה להחזיק ב-45% ממניות החברה (להלן: "הסכם המייסדים").
כפי שעולה מטענות הצדדים, מר רוברט אלמליח (להלן: "מר אלמליח") ובתו, עו"ד אדריאנה שכטר, עומדים מאחורי אדלר (מר אלמליח הוא גם המצהיר מטעם אדלר). לטענת אדלר, ההתקשרות המשותפת להפעלת החברה נעשתה על בסיס הניסיון הרב של אדלר ונציגיה בייזום וביצוע פרוייקטים של התחדשות עירונית ותמ"א 38 מחד גיסא, ומאידך גיסא על בסיס איתנותה הפיננסית של קרסו ויכולתה לגייס לחברה מימון לביצוע הפרוייקטים. במהלך השנים, הזרימה קרסו כספים רבים לחברה שנרשמו כהלוואות בעלים בהתאם להסכם המייסדים. אקדים ואציין כי הלוואות אלו עומדות במרכז המחלוקת בענייננו.
בתחילת הדרך, אלמליח ובתו, שפעלה גם כיועצת המשפטית של החברה, היו אחראים על ייזום הפרוייקטים, כאשר הניהול השוטף של החברה התבצע על ידי מנהלת משותפת של אדלר וקרסו. בהמשך, מונה לחברה מנכ"ל על ידי קרסו – מר חמי שאול. יצוין, כי לאור מבנה הבעלות של החברה ובהתאם להסכם המייסדים, לקרסו רוב בדירקטוריון החברה וגם באסיפה הכללית של החברה.
בעקבות חילוקי דעות מתמשכים בין אדלר לקרסו, חתמו השתיים ביום 14.2.2013 על תוספת להסכם המייסדים במסגרתה נקבע אופן היפרדותן והעברת החברה למסלול "Run Off", שפירושו הפסקת קבלת פרוייקטים חדשים וסיום בניית הפרוייקטים הקיימים (להלן: "הסכם ההיפרדות").
חברת קרסו נדל"ן בעיר הוקמה על ידי קרסו בעקבות הסכם ההיפרדות המאפשר לכל אחד מהצדדים לפעול בתחום באופן עצמאי או בשיתוף צדדים שלישיים.
3. בחודש יוני 2015 שלחה אדלר הודעה לקרסו לפיה קיבלה הצעה מחברת JP Realty Investors LLC (להלן: "JP") לרכישת כל מניותיה בחברה בתמורה ל-5,400,000 דולר (כ-21 מיליון ש"ח), וכי יש לראות בהודעתה כמתן זכות סירוב ראשונה לקרסו לרכישת מניות אדלר, בהתאם להוראות סעיף 5.1 בהסכם המייסדים.
בתגובה, הודיעה קרסו כי היא מפעילה את מנגנון הבמב"י (Buy Me Buy You) המעוגן בסעיף 5.2 להסכם המייסדים, כך שהיא מציעה לרכוש את מניות אדלר כנגד 2 מיליון ש"ח, או למכור את מניותיה לאדלר בסכום של 2.44 מיליון ש"ח בנוסף לפירעון הלוואות הבעלים שנטלה החברה מקרסו ואשר עמדו לשיטת קרסו באותה העת על סך של כ-58 מיליון ש"ח (להלן: "הצעת הבמב"י הראשונה"). יובהר, כי בהתאם לסעיף 5.2.7 להסכם המייסדים "תנאי מוקדם לרכישת מניות במסגרת במבי...הינו פרעון של הלוואות בעלים למי מבעלי המניות אשר מניותיו נמכרו במסגרת הליך במבי".
אדלר טענה כי קרסו סירבה להצעתה לקנות את המניות ולפיכך הן נמכרו כדין ל-JP. קרסו מצדה טענה לפגמים בהצעת אדלר ודרשה להפעיל את מנגנון הבמב"י. מחלוקת זו הובאה בפני השופטת קרת-מאיר (ה"פ 37643-07-15; ה"פ 49371-07-15) שהכריעה ביום 29.1.2017 וקבעה בפסק דין מנומק כי לקרסו ניתנה זכות סירוב כדין אך היא בחרה שלא לממשה, ועל כן מכירת מניות אדלר ל-JP תקפה ככל שבוצעה בפועל.
קרסו הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינה של השופטת קרת-מאיר. כחלק מהליכי הערעור, קבע השופט עמית (ע"א 2336/17 מיום 13.6.2017) כי על JP להפקיד את תשלום התמורה עבור מניות אדלר בחברה בנאמנות כתנאי להשלמת עסקת הרכישה, זאת עד למתן הכרעה בערעור.
ביום 31.7.2017 הודיעה JP כי היא מושכת את הצעתה לרכישת מניות אדלר.
4. ביום 2.8.2017 הודיעה קרסו לאדלר כי היא מפעילה בשנית את מנגנון הבמב"י והציעה לרכוש את מניות אדלר בחברה תמורת סך של 112,000 ש"ח, או לחילופין כי אדלר תרכוש את מניות קרסו בחברה תמורת 136,000 ש"ח בנוסף לפירעון הלוואות הבעלים שנטלה החברה מקרסו בסכום של כ-78 מיליון ש"ח (להלן: "הצעת הבמב"י השנייה").
לאחר מספר התכתבויות בין הצדדים במסגרתן דרשה אדלר לקבל מסמכים הנדרשים לטענתה לצורך מענה להצעה (ומשלא נענתה), הודיעה אדלר ביום 17.9.2017 כי היא מקבלת את הצעת קרסו ורוכשת את מניות קרסו בחברה כנגד 136,000 ש"ח. כשבוע לאחר מכן הודיעה קרסו כי הלוואות הבעלים של קרסו לחברה עומדות על סך של 87,793,000 ש"ח והזכירה לאדלר כי פירעונן מהווה תנאי מוקדם לרכישת המניות.
ביום 19.10.2017 מסרה אדלר לקרסו שיק על סך 136,000 ש"ח, והודיעה כי היא "כופרת, מכל וכל, בסכום הלוואות הבעלים הנטען".
5. ביום 22.11.2017, לאחר הגשת הבקשה דנא, שלחה קרסו הודעה לאדלר בה נטען כי מאחר שהלוואות הבעלים טרם נפרעו על ידי אדלר לא הושלמה רכישת מניות קרסו בחברה על פי מנגנון הבמב"י. לפיכך, זכאית קרסו לרכוש את כל מניות אדלר בחברה בהתאם להודעת הבמב"י מיום 2.8.2017. קרסו צירפה להודעה שיק על סך 112,000 ש"ח וכן החזירה את ההמחאה ששלחה לה אדלר עבור רכישת מניותיה.
השתלשלות האירועים בהליך
6. ביום 16.11.2017 הגישה אדלר את המרצת הפתיחה יחד עם הבקשה דנן.
בהמרצת הפתיחה מבקשת אדלר מבית המשפט, בין היתר, להורות כי השלימה את רכישת מניות קרסו בחברה עת שהעבירה את התשלום בסך 136,000 ש"ח לקרסו, וכן כי סכום הלוואות הבעלים של קרסו לחברה עומד על סך של 35,244,000 ש"ח בלבד.
השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בהמרצת הפתיחה היא האם התשלום בסך 136,000 ש"ח מספיק כדי לראות באדלר כמי שהשלימה את רכישת מניות קרסו בהתאם להצעת הבמב"י השנייה (או למצער האם מספיק על מנת לעכב את "פסילת" הקיבול של אדלר להצעת הבמב"י עד להכרעה בשאלת סכום ההלוואות), חרף אי פירעון הלוואות הבעלים כנדרש בהסכם בין הצדדים, לפיו כאמור "תנאי מוקדם לרכישת מניות במסגרת הבמבי...הינו פרעון של הלוואות בעלים למי מבעלי המניות אשר מניותיו נמכרו במסגרת הליך במבי". בעוד שלטענת אדלר הסיבה לאי השלמת פירעון הלוואות הבעלים היא המחלוקת בנוגע לסכומן (אשר לשיטת אדלר עומד על כ-35 מיליון ש"ח בעוד שלשיטת קרסו עומד על כ-90 מיליון ש"ח), לטענת קרסו מדובר באי מילוי הוראות מנגנון הבמב"י ומשכך אין נפקות להעברת הסכום – 136,000 ש"ח – לקרסו.
7. בבקשה דנן מבקשת אדלר כי בית המשפט יורה על מינוי כונס נכסים לחברה חלף דירקטוריון והנהלת החברה כדי שזה "יהיה אמון על ניהול החברה וחשבונות הבנק בבעלותה כאשר כל הוצאה כספית של החברה תתבצע על ידי כונס הנכסים" וזאת עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. בנוסף, מתבקש בית המשפט "ליתן צו איסור דיספוזיציה בחברה, במעמד צד אחד, אשר יאסור על ביצעו כל דיספוזיציה בחברה וזאת עד להחלטת ביהמ"ש הנכבד בתיק העיקרי".
ביום 19.11.2017 קבעתי כי אינני נעתר לבקשה במעמד צד אחד למתן צו איסור דיספוזיציה בטרם קבלת עמדת המשיבות, וקבעתי דיון בנוכחות הצדדים.
בעקבות הודעת קרסו מיום 22.11.2017 המתוארת לעיל, הגישה אדלר ביום 23.11.2017 "בקשה דחופה למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד" האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בחברה עד לקיום הדיון בהמרצת הפתיחה. ביום 24.11.2017 נעניתי לבקשה.
ביום 10.12.2017, בעקבות "בקשה דחופה להטלת חיסיון על מסמכים בתיק ולמתן סעדים להבטחת אי פרסומם של סודות מסחריים ומידע סודי וחסוי" שהוגשה ביום 7.12.2017, החלטתי ליתן צו האוסר על פרסום מידע, נתונים ומסמכים שפרסומם עלול לפגוע באינטרס החברה.
ביום 14.12.2017 נערך דיון בבקשה. במסגרת הדיון נחקרו בחקירה נגדית המצהירים מטעם הצדדים. ביום 31.1.2018 הוגשו סיכומי הצדדים.
8. ביום 6.2.2018 הוגשה המרצת פתיחה על ידי קרסו נגד אדלר (ה"פ 11666-02-18), בה מבקשת קרסו מבית המשפט להצהיר כי קרסו רכשה את מניות אדלר בהתאם להצעת הבמב"י השנייה והעברת התשלום מצדה, ובהתאם מתבקשת אדלר להעביר את מניותיה בחברה לקרסו.
עיקר טענות הצדדים
טענות אדלר
9. אדלר טוענת כי הריבית הגבוהה אותה גובה קרסו מהחברה במסגרת הלוואות הבעלים הניתנות על ידה מהווה תמריץ משמעותי לקרסו לרוקן את קופת החברה בדרך של תשלומי ריבית מהחברה לקרסו, זאת חלף העמדת אשראי חיצוני זול יותר.
משכך, קיים לשיטת אדלר צורך ממשי למינוי בעל תפקיד מטעם בית המשפט מכוח תקנות 387ב' ו-388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 עד להכרעה בתובענה, אשר יפקח על ניהול החברה, מימונה והוצאותיה וימנע את ריקון החברה, והכול מבלי לפגוע בהתחייבויות החברה לצדדים שלישיים. אדלר מדגישה כי היא אינה עומדת על הגדרת מהותו של בעל התפקיד ובלבד שימונה מורשה חתימה נוסף לחברה, שתוארו והגדרת תפקידו יהיו בשיקול דעת בית המשפט.
לשיטת אדלר, הצורך במינוי כונס נכסים לחברה הוכח על בסיס ראיות לפיהן קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של נכסי החברה – מנכ"ל קרסו, דן פרנס, הודה בחקירתו הנגדית כי בתקופה בה ניהלה קרסו את החברה באופן בלעדי נפל שוויה בלמעלה מ-95% וקיים חשש כי כלל לא יישארו רווחים לחלוקה. בהתאם, בכל יום שחולף בו החברה נותרת תחת ניהול קרסו נגרמים לחברה נזקים אשר קיים חשש שלא ניתן יהיה לתקנם.
יתר על כן, לטענתה, אדלר הוכיחה כי יש להעמיד את יחס המימון בחברה על 80% מימון בנקאי כנגד 20% הלוואת בעלים, לעומת המצב בפועל בו קרסו הקטינה את המימון הבנקאי עד כדי כ-10% ומנגד הגדילה את הלוואות הבעלים עד כדי 90% - דבר אשר הביא לחיוב החברה בריביות שלא לצורך לטובת קרסו.
אדלר מוסיפה וטוענת כי קרסו מנהלת את החברה בחוסר מקצועיות תוך בזבוז כספים, בזבוז תקורות, אי בקרה על הוצאות וכשלים ניהוליים נוספים אשר דרדרו את החברה להפסדים רבים. זאת ועוד, קרסו גובה דמי ניהול מופרזים שלא בהתאם להסכם ההיפרדות בין הצדדים. עוד בהקשר זה, אדלר טוענת כי יש לקזז מהלוואות הבעלים של קרסו את הלוואת הבעלים של אדלר שהועברו לחברה. כל טענות אלו הוכחו לשיטת אדלר במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים. משכך, ומשהוכח כי קרסו מנסה בכל מאודה לסכל את קבלת הצעת הבמב"י על ידי אדלר לצד התנהלות חסרת תום לב של קרסו באופן קיצוני – ראוי למנות כונס נכסים לחברה או כל גורם אשר ינהלה באופן המטיב ביותר עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.
אדלר מוסיפה כי לא יעלה על הדעת כי עד לבירור ולהכרעה בתובענה העיקרית קרסו תמשיך לנהל לבדה את החברה, כאשר אדלר רכשה את מלוא מניותיה.
10. בנוסף טוענת אדלר, כי לאור הודעת קרסו במכתבה מיום 22.11.2017 כי היא זו אשר רכשה את מניות אדלר (על אף שאדלר קיבלה את הצעת הבמב"י של קרסו כדין) יש להאריך את צו המניעה למתן דיספוזיציה במניות החברה עד להכרעה בתובענה עקב החשש שקרסו תעשה דין לעצמה ותעביר את הבעלות במניות אדלר על שמה כנגד תשלום על סך 112,000 ש"ח בלבד.
11. אדלר מדגישה כי משהעבירה את התשלום בסך 136,000 ש"ח השלימה את רכישת מניות קרסו כדין בהתאם למנגנון הבמב"י, אך יחד עם זאת חולקת "בהתאם לזכות על פי הדין ועל פי ההסכמים שבין הצדדים" על גובה הלוואות הבעלים לשיטת קרסו, ובשל מחלוקת זו הוגשה המרצת הפתיחה. כלומר, רכישת מניות קרסו על ידי אדלר הושלמה וכל שנותר להכרעה הוא גובה הלוואות הבעלים.
12. לשיטת אדלר, שני הסעדים המבוקשים – מינוי כונס הנכסים ומתן צו איסור ביצוע דיספוזיציה במניות החברה – מתבקשים "כמוצא אחרון, על מנת למנוע את המשך ריקון החברה ולעצור את גירעונה ההולך וגדל נוכח פעולות קרסו".
אדלר טוענת כי התנאים לקבלת הסעדים הזמניים מתקיימים – אדלר לא השתהתה בהגשת הבקשה (דחיפות הבקשה היא תולדה של מהלכי קרסו לניפוח הלוואות הבעלים כדי להוביל לסיכול השלמת רכישת מניות קרסו על ידי אדלר בהתאם למנגנון הבמב"י: נכון לחודש אוגוסט 2017 עמדו הלוואת הבעלים של קרסו, לשיטת קרסו, על 78 מיליון ש"ח, בחודש ספטמבר 2017 עמדו על 87 מיליון ש"ח, ובסמוך לדיון בחודש דצמבר עמדו על 92 מיליון ש"ח – במהלך חודשיים גדל חוב החברה לקרסו בכ-15 מיליון ש"ח).
בנוסף, אדלר הוכיחה כי קמה לה עילת תביעה למתן פסק דין לפיו רכשה כדין את מניות קרסו בהתאם למנגנון הבמב"י.
כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובת אדלר – כל עוד החברה מנוהלת על ידי קרסו ימשיך להיגרם לאדלר נזק בלתי הפיך. קרסו תמשיך לעשות בחברה ככל העולה על רוחה ואינה מאפשרת לאדלר לקחת חלק בניהול החברה, דבר המהווה פגיעה בזכויותיה הקנייניות (ולא בנזק כלכלי גרידא כטענת קרסו), ובהתאם קרסו ממשיכה להגדיל את חוב החברה כלפיה ללא כל בקרה ושליטה על הפעילות והוצאות החברה, כך שכאשר יינתן פסק דין לא ייוותרו רווחים בחברה (ולראיה הירידה בשווי החברה בסך של כ-95% במשך שנתיים בתקופה שתחת ניהול קרסו).
אדלר מדגישה כי קרסו לא מצביעה על נזק כלשהו מאי מתן הצו, ויש לדחות את טענות קרסו כאילו מתן הצו ימנע את השלמתם המיטבית של הפרוייקטים במסגרת הזמן שנותר לחברה עד להשלמתן – דווקא מינוי בעל תפקיד אשר יפקח על ניהול החברה ויקטין את הוצאותיה הוא אשר ייטיב עם ניהול החברה. מדובר בפרוייקטים ברווח צפוי של 135 מיליון ש"ח המנוהלים על ידי החברה בלא קשר לסכסוך המשפטי המתנהל בין המבקשת לקרסו.
13. לסיום, אדלר מציינת כי ההליכים הקודמים אשר התקיימו בפני השופטת קרת-מאיר וכן הליכי הערעור בפני בית המשפט העליון עוסקים בהכרעה במחלוקת שנוצרה בין הצדדים בעניין הפעלת מנגנון הבמב"י ומנגנון זכות הסירוב הראשונה בחודש יוני 2015. ואולם, בשל חזרת JP מהצעתה לרכישת מניות אדלר והן בשל בכך שכיום עומדת הודעת במב"י נוספת נשוא ההליך דנן, התייתר הדיון בערעור. לטענת אדלר, עמידתה של קרסו על קיומו של הערעור נועדה כדי לחתור תחת הקביעות העובדתיות שהוכרעו נגדה בערכאה הדיונית וכן הקביעה כי פעולותיה בחודש יוני 2015 התבצעו בחוסר תום לב, ומוסיפה כי ממילא מדובר בטענות שונות מהטענות אשר הובאו בהליך זה. בהתאם, אין כל נפקות לטענות למעשה בית דין שנטענו על ידי קרסו – העילה בהליך דנן יסודה בזכאות המבקשת לממש את הצעת הבמב"י מחודש אוגוסט 2017 חרף התנהלות קרסו המנפחת באופן מלאכותי את הלוואות הבעלים שנתנה לחברה לשם סיכול רכישת מניותיה על ידי אדלר.
טענות קרסו
14. קרסו מזכירה כי סעד כינוס הנכסים הוא קיצוני ומרחיק לכת, בהיותו מפקיע מהאדם את קניינו ופוגע בזכותו החוקתית לקניין, וכי עליו להינתן במשורה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרסו טוענת כי אדלר לא הציגה כל ראיה לצורך במינוי כונס נכסים, למעט האמירה הסתמית כי מרגע ההודעה על רכישת מניות החברה על ידי אדלר פועלת קרסו במכוון על מנת לפגוע בחברה. אדלר לא הצביעה ולו על פעולה אחת של קרסו שנועדה לפגוע בחברה. אף לשיטת מר אלמליח, המצהיר מטעם אדלר, האמור בתצהירו בעניין זה מבוסס על "כל מיני שמועות".
יתר על כן, נוכח היקף הלוואות הבעלים והערבויות שהעמידה לטובת החברה (כ-92 מיליון ש"ח) – הטענות לפיהן קרסו תפגע בחברה הן אבסורדיות. משכך, אין חולק כי הנזק שייגרם לקרסו אם פעילות החברה תיפגע גדול לאין שיעור מנזקה של אדלר שלא העמידה הלוואות בעלים ואף העמידה יחד עם קרסו ערבות בודדת אחת. האמור הוא בבחינת קל וחומר, מקום בו אדלר משכה מהחברה דמי ניהול וייזום בסך של למעלה מ-6 מיליון ש"ח בעוד שקרסו משכה סכומים מצומצמים בלבד. זאת ועוד, החברה נושאת את שמה של קרסו, וברי כי כל פגיעה במוניטין החברה תביא לפגיעה ישירה גם בשמה הטוב של קרסו.
אשר לגידול בהלוואות הבעלים בחודשים האחרונים המצדיק לטענת אדלר את הסעדים המבוקשים, הרי שאדלר מסתירה מבית המשפט את העובדה שמקור הגידול הוא, בין היתר, בהזרמת הון עצמי לפרוייקט הצפוי להניב רווחים רבים (הזרמת כספים שדווחה לאדלר בזמן אמת). ברי כי העמדת הון עצמי לטובת פעילות החברה ורווחיותה היא ההיפך הגמור מ"ריקון כספיה".
15. בנוסף, קרסו טוענת כי אדלר הגישה את הבקשה בשיהוי קיצוני, מאחר וכל האירועים המתוארים בבקשה אירעו לפני מספר שנים, ובהתאם יתר הטענות לגבי ניהול החברה, מידור אדלר מהחברה, גובה דמי הניהול ויחס הלוואות הבעלים נטענות ביחס לתקופה של לפני מספר רב של שנים.
כמו כן, בקשת אדלר הוגשה בהיעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב קיצוני – אדלר הסתירה מפני בית המשפט כי עצם הגשת הבקשה למינוי כונס נכסים מהווה עילה להעמדת אשראי לפירעון מיידי ולהפסקת מתן אשראי בהסכמים של החברה עם הבנקים; כי אדלר התחייבה במפורש שלא להעלות טענה נגד החלטות חמי שאול, מנכ"ל החברה, בנוגע לדמי הניהול – כאשר נקבע בהסכם ההיפרדות כי אלו ייקבעו על ידו; כי הצדדים התחייבו שלא לבוא בטענות ותביעות זה כלפי זה בגין כל התקופה שקדמה להסכם ההיפרדות; כי אדלר הפרה את התחייבותה שלא להתחרות בחברה; את היותו של עו"ד בן מאור, הנציג מטעמה בדירקטוריון החברה, נגוע בניגוד עניינים כמי שמתחרה בעסקי החברה.
16. קרסו טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות – מינוי כונס נכסים יסב לקרסו ולחברה נזקים משמעותיים ובלתי הפיכים. מינוי כונס נכסים מהווה עילה להעמדת האשראי שניתן לחברה מהבנקים לפירעון מיידי, ופניה מאת בנק אוצר החייל כבר התקבלה אצל החברה. העמדת האשראי לפירעון מיידי תיפגע ביכולת החברה להמשיך ולהשלים את הפרוייקטים המבוצעים, ובהתאם עלולה החברה למצוא עצמה במצב של הפרה מול בעלי הזכויות בפרוייקטים. מינוי כונס נכסים אף עלול להביא לביטול הסכמים של החברה על ידי דיירים. אשר לקרסו, הרי שהאמור מציב את הערבויות שהעניקה, הן לבנקים והן לדיירים, בסכנה. מעבר לכך, כונס נכסים אינו מעורה בעסקי החברה ובפרוייקטים הרגישים, זאת לצד הפגיעה החמורה במוניטין החברה וקבוצת קרסו אשר החברה נושאת את שמה.
מנגד, לאדלר לא ייגרם כל נזק מאי מתן הצווים. מעבר לכך שלא הוכח כי ניהול החברה על ידי קרסו מסב לאדלר נזקים, לא כל שכן בלתי הפיכים, גם ככל שייגרמו כאלה אדלר בעצמה מודה שנזקים אלו הם כספיים וניתנים לתיקון. מדובר לכל היותר בנזק כספי בר פיצוי.
בנוסף, קרסו מדגישה כי טענת אדלר בדבר הירידה בערך החברה כתוצאה מהניהול הכושל אינה נתמכת בחוות דעת המומחה מטעם אדלר, וזאת אף על פי שהיו בפניו כל הנתונים הנדרשים. במקום זאת אדלר מנסה להסתמך על הפער בין הצעות הבמב"י, אלא שאין בהצעות הבמב"י כדי להעיד על ערך החברה – ולכן הטענה נשללת.
עוד מדגישה קרסו כי החברה מתנהלת באופן תקין וראוי, וכי הפרוייקטים שבתהליך צפויים להניב לה רווחים.
17. אשר לסיכויי המרצת הפתיחה, קרסו מוסיפה וטוענת כי אלו אפסיים – תנאי מוקדם לרכישת מניות במסגרת מנגנון הבמב"י הוא פירעון הלוואות הבעלים, אולם הלוואות קרסו כלל לא נפרעו (ואף לא החלק שאינו שנוי במחלוקת גם לשיטת אדלר). משכך, אין יסוד לטענת אדלר כי השלימה את הרכישה.
18. קרסו מוסיפה וטוענת כי על המרצת הפתיחה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין (עקב ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים), מחמת אי תשלום אגרה מספקת, מאחר ועילות המרצת הפתיחה הן של החברה ולא של אדלר, מאחר ואדלר מנועה מלטעון את טענותיה ביחס לתקופה שקדמה להסכם ההיפרדות לאור האמור בהסכם ההיפרדות וכן מאחר ואדלר אינה רשאית לקזז סכומים שאינם קצובים מהלוואות הבעלים.
לסיום, קרסו טוענת כי על המרצת הפתיחה להידחות גם לגופן של הטענות – הלוואת הבעלים הועמדו לחברה בהתאם להסכמים בין הצדדים, לצרכי פעילות החברה ובידיעת אדלר. עוד נטען כי קרסו גבתה ריבית עבור הלוואות הבעלים בהתאם להסכמים. אדלר אף לא ביססה את טענותיה בנוגע ליחסי המימון המקובלים של החברה. בנוסף, קרסו טוענת כי החברה מתנהלת באופן מקצועי ונאות, כי דמי הניהול נקבעו בהתאם להסכם ההיפרדות וכי אדלר ויתרה כאמור על טענותיה בקשר לכך.
טענות החברה
19. החברה טוענת כי הבקשה עלולה "לגרום לנזקי עתק (בעשרות מיליוני ש"ח) ולפגיעה אנושה וחלילה בלתי הפיכה בחברה, בבעלי מניותיה, בנושיה ובצדדים שלישיים ולהוביל חלילה להתמוטטות החברה". כך, מינוי בעל תפקיד עלול להוות עילה לפירעון מיידי של אשראי או לביטול הסכמים, לפגיעה בניהול הפרוייקטים הקיימים ואף לחבל בעסקאות עתידיות. מנגד, אדלר לא הוכיחה כי ייגרמו לה נזקים משמעותיים אם לא ימונה לחברה בעל תפקיד. משכך, חוזרת החברה על הטענה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לדחיית הבקשה.
20. החברה חוזרת על טענות קרסו בעניין השיהוי והסיכויים הנמוכים של המרצת הפתיחה להתקבל לאור היותן של הטענות קלושות – אדלר לא מודרה מהחברה וקיבלה את כלל הנתונים הרלוונטיים; הריבית הקבועה להלוואות הבעלים של קרסו אינה גבוהה מהמקובל ואושרה כדין לרבות על ידי אדלר עצמה, ואף החברה לא הצליחה לקבל ריבית עדיפה למימון פרוייקטים. יתרה מכך, אדלר לא מעוניינת להעמיד מימון בהתאם לחלקה היחסי במניות, וחרף תלונותיה על התנאים המקפחים של הלוואות הבעלים היא מעולם לא הציעה מימון בתנאים טובים יותר; יחס המימון (20%/80%) היה ידוע לאדלר וזו לא התנגדה לכך, וגם טענה זו אינה נתמכת בשום הסכם או פרקטיקה; הטענה בדבר ניהול כושל היא מופרכת ולא נכונה, וכך גם הטענה ביחס לחיוב הגבוה של דמי הניהול.
החברה גם חוזרת על טענות ההשתק לאור הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים וטענות בנוגע לחוסר תום הלב של אדלר הנובע מהסתרת מידע ומסמכים מהותיים מבית המשפט.
21. בנוסף, החברה מציינת כי מינוי מורשה חתימה נוסף, לא כל שכן מינוי כונס נכסים, מהווה בקשה למתן צו עשה זמני, ונועד בבירור לשנות את זכויות החתימה שנקבעו בהסכמים בין הצדדים, בתקנון ובפרוטוקולי החברה, ולא לשמור על המצב הקיים כנטען.
22. לבסוף, החברה מדגישה כי אם תתקבל בסופו של דבר הבקשה לסעדים זמניים – יש לחייב את אדלר בהפקדת ערבויות בנקאיות להבטחת נזקי החברה.
דיון והכרעה
23. בבקשה דנן מבקשת אדלר מבית המשפט ליתן שני סעדים זמניים עד להחלטה בהמרצת הפתיחה – מינוי כונס נכסים או בעל תפקיד לחברה ומתן צו איסור דיספוזיציה במניות החברה.
סדר הדברים יהיה כדלקמן: ראשית, אסקור בקצרה את התשתית הנורמטיבית הרלוונטית. לאחר מכן, אדון פרטנית ואכריע בכל אחד מן הסעדים המבוקשים – תחילה בסעד המבוקש למינוי כונס נכסים לחברה ולאחר מכן בסעד למתן צו איסור דיספוזיציה במניות החברה.