עיקר טענות המערער בערעור דנן
17. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו התמקד המערער בטענה אחת והיא – כי טעה בית המשפט קמא כשלא העניק למערער סעד מן הצדק, שימנע את פינויו מהדירה.
18. לטעמו של המערער היה מקום במקרה הנדון, על נסיבותיו, ליתן סעד מן הצדק בהתאם לסעיף 132(א) לחוק, מכל אחד מהטעמים הבאים:
א. עסקינן בדירת מגורים ובמערער מבוגר (כבן 65 שנים), העלול להיזרק מדירתו לרחוב, הגם ששילם דמי מפתח בשיעור של כשליש מחיר הדירה אז (שנת 1984).
ב. נשללה במקרה הנדון הגנה מירבית למערער, שכן בעל הנכס, המנוח מר חיים גולדנברג ז"ל, נפטר תוך כדי ההליך, ובגין כך נבצר ממנו לחקרו נגדית להוכחת טענותיו בדבר התנהלותו בעבר, בגינה נפסק כי עליו לפנות הדירה.
ג. באמצעות בנו, עורך דין במקצועו, הוא יכול להבטיח מנגנון כספי להבטחת תשלומי השכירות בעתיד, ובכך לאפשר המשך מגוריו בדירה ללא חשש פגיעה במשיבים.
ד. הפרת הסכם השכירות הנדון היא על סכומים זניחים (259 ₪ בחודש), ואין הצדקה בגינם לפנותו מדירתו. מה גם שהמערער עומד על גרסתו כי לא שילם את דמי השכירות לשנת 2014, כיוון שסיכם עם המנוח שיקזזם עם תיקונים שיש לבצע בדירה שהאחריות לביצועם, על-פי החוק, מוטלת על בעל הדירה.
עיקר טענות המשיבים בערעור
19. המשיבים טענו בעיקרי הטיעון מטעמם, כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא, ויש לדחות הערעור.
20. הדגישו עוד המשיבים, כי לא היה במקרה דנן, לאור נסיבותיו, הצדקה למתן סעד מן הצדק למערער, מכל אחד מהטעמים הבאים:
א. כפי שפורט בפסק הדין, אין מדובר בהפרה ראשונה של המערער את חוזה השכירות. לחובתו של המערער במהלך שנות השכירות הפרות לא מעטות, ואף ניתנו פסקי דין לחובתו. במקום ללמוד הלקח ולתקן את דרכיו המשיך המערער להפר ההסכם, תוך שנמנע מלשלם את דמי השכירות במשך כל שנת 2014.
ב. לא זו אף זו – מאז ההפקדה בבית משפט קמא את דמי השכירות לתקופה שעד חודש 1/2016, נמנע המערער לשלם את דמי השכירות לחודשים שלאחר מכן עד כה (2/2016-3/18), תוך הפרה נוספת של חוזה השכירות. בכך למעשה שוב הפר את חוזה השכירות תוך הקמת עילת פינוי חדשה.
ג. המערער נכנס להליך פש"ר ביום 24.3.10 וקיבל הפטר מחובות עבר, לרבות חובות שכירות, שלא נכללו (עקב ההפטר) בתביעה הנדונה. גם את פסקי הדין שקיבלו בעבר נגד המערער לא היו יכולים המשיבים לגבות מהמערער בגין כך, ורק הוגשו תביעות חוב לנאמן בתיק הפש"ר.
ד. התנהלותו הקלוקלת של המערער לאורך שנות השכירות, תוך פגיעה ממשית בקניינם, חייבה את המנוח והמשיבים בנקיטת הליכים משפטיים ואחרים כלפיו.
21. מדגישים המשיבים כי הוכחה כדבעי הפרת חוזה השכירות ע"י המערער, המקימה להם עילת פינוי מכח החוק, כמפורט בהרחבה בפסק הדין.
22. טענת המערער כי נפגעה הגנתו באי-חקירתו של המנוח, בעל הנכס, אינה במקומה. היה נכון לטעון זאת ככל שהמנוח היה עד במשפט. במקרה דנן המנוח נפטר סמוך לאחר הגשת התובענה קמא. משכך כלל לא היה עד במשפט. מי שנתן תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבים היה בנו של המנוח יואל גולדנברג, והוא נחקר ארוכות על תצהירו.
23. לסיכום טוענים המשיבים, אין מקום ליתן סעד מן הצדק לדייר מפר חוק והסכם שכירות באופן שיטתי, דוגמת המערער דנן.