ההלכה פירשה את דרישת הראיה בכתב לעניין תקנה 202 לתקנות, בצמצום ובאופן שאין צורך כי הראיה שבכתב תידרש למלוא העילה אלא די בראשית ראיה. לעניין זה ראה ע"א 16/89 "ורדים" חברה ישראלית לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5), 729, 735:
"בית המשפט דחה את הטענה לגופה, ובדין עשה כן. הראיה שבכתב הדרושה לפי תקנה 202 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה לכך. הכלל הוא, כי ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר החזרתו של סכום כסף אשר שולם על-פי חוזה בטענה שהחוזה הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב, ובלבד שהסכום קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות".
כן ראה ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי": "אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת, וכי הדרישה היא מזערית באופן יחסי. כן ראה ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר, פ"ד מז (5) 133, בעמוד 137.
יובהר, כי התביעה אינה מבוססת על טענות מסוג תרמית או הונאה שכן אלה נטענות רק ביחס למשמעותו של הסכם הפשרה, המצריכות כשלעצמן בירור ובחינה, אך אינן מאיינות את כשירות התביעה בהליך של סדר דין מקוצר.
רק בעניין אחד מצאתי ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור הוא בחיוב ההוצאות לטובת אוצר המדינה שהושת על המבקשת. בית משפט קמא בהחלטתו הדוחה את בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף מצא לנכון להשית על המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה ולא לטובת המשיבים, מחמת שלא זכה לעזרה של ממש המשיבים (כלשון ההחלטה). לטעמי, לא היה מקום בנסיבות העניין להשית על המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה, סנקציה אותה יש לנקוט בנסיבות אחרות. לפיכך, החיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה שהושתו בהחלטת בית משפט קמא מבוטלות.
לפיכך, דין בקשת רשות הערעור, פרט לנושא ההוצאות, להידחות.
לא ראיתי לחייב בהוצאות ההליך שכן המשיבים בתגובתם העלו טענות וצרפו מסמכים שבחלקם לא הובאו לפני בית משפט קמא.
המזכירות תשיב את הערבון למבקשת באמצעות בא כוחה.
ניתנה היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את החלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
איתן אורנשטיין