בית המשפט הורה כי להבחין בין טענה עובדתית שלגביה אין בית המשפט רשאי להעלות מיוזמתו, לבין טענה משפטית, שכן לגביה רשאי בית המשפט לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית אשר נפרשה לפניו.
לטעמי, עסקינן בטענה מהסוג הנמנה על טענות משפטיות בהבדל מעובדתיות, ולפיכך היה בית משפט קמא רשאי לעורר אותה מיוזמתו. במיוחד נכון הדבר שעה שמדובר בהלכה משפטית מבוססת, ידועה ומוכרת וכאמור בין היתר בע"א 557/75 אקגי נ' כהן [1976] נקבע:
"בהגשת התביעה לפיצויים בלבד ובהגדלתם נתן למשיב להבין שהוא מודיע לו על הביטול ומוותר על אכיפה ...כדי להראות על הרצון לשים קץ לחוזה אין צורך בהודעה פורמלית אלא אפשר להסיקה מהתנהגות הנפגע".
שומה היה על בית המשפט ליתן לצדדים הזדמנות להגיב לטענה, בטרם נתן החלטתו, ובהתאם למתווה שנקבע בע"א 11771/04 הנ"ל : "ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להגיב עליה". משכך, היה על בית המשפט ליתן לצדדים אפשרות להתייחס לטענה שהועלתה מיוזמתו ולא להעלותה לראשונה בהחלטה, שכן בכך סטה מההלכה הפסוקה דלעיל. עם זאת, לא ראיתי טעם להשיב את התיק לבית משפט קמא על מנת שיחליט בבקשה לאחר מתן הזדמנות לצדדים להתייחס לטענה האמורה, שכן זו כבר ניתנה במסגרת בקשת רשות הערעור. המשיבים חוזרים בתגובתם על ההלכות אותן ציינתילפיהן די בהגשת התביעה כדי להביא לביטולו של הסכם, ולא נדרשת גם הודעת ביטול כדי לבטלו. משכך, התוצאה בסופו של דבר לא תשתנה גם אם יידרש בית המשפט קמא לשוב ולדון בבקשה.
המבקשת מלינה על כך שבית המשפט שגה בכך שלא נעתר לבקשתה להשלמת פרוטוקול הדיון מיום 5.7.10, על ידי רישום טענותיה בדבר סילוק התביעה על הסף. לא ראיתי לקבל את השגת המבקשת גם בהקשר זה ולו מהטעם שבקשת המבקשת לתיקון הפרוטוקול, לא נתמכה בתצהיר כדין. אף לגופו, לא ראיתי כי נגרמה פגיעה למבקשת, שכן בית המשפט בהחלטתו התייחס למרבית ועיקר אותן הטענות שהמבקשת ביקשה כי ייווספו לפרוטוקול.
לעמדת המבקשת, שגה בית משפט קמא שעה שלא מחק את הכותרת "סדר דין מקוצר". לעניין זה נטען כי טענות מסוג "תרמית" "הטעייה" ו"מצג שווא", אינן ראויות להידון בסדר דין מקוצר. עוד נטען כי התביעה אינה עונה על דרישת סכום קצוב, כנדרש בתקנה 202(1) לתקנות סדר הדין. בית המשפט קבע בהחלטה לקונית מיום 6.7.10 כי "כתב התביעה עומד בדרישות הדין לעניין הגשת תביעות בסדר דין מקוצר" ומשכך, דחה את הבקשה למחיקת כותרת. לטעמי, טוב היה עושה בית משפט קמא, אם היה מנמק ולו בקצרה את החלטתו, על מנת שניתן יהיה לבחון אותה. עם זאת לא ראיתי צורך להחזיר לבית משפט קמא את הבקשה לצורך הנמקתה, שכן מעיון בכתבי הטענות עולה כי מסקנתו של בית המשפט נכונה היא. כתב התביעה מושתת על הסכם שבין הצדדים ומשכך עונה על דרישת תקנה 202(1)(א) לפיו, על מנת להכשיר הגשת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר, יש צורך בחוזה או התחייבות מפורשת ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. אין דרישה בתקנות כי תהיינה גם ראיות בכתב לצורך הסכום הקצוב הנתבע.