החלטה
בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 6.6.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לאישור פסקי בוררות.
רקע עובדתי
1. ביום 26.10.2016 ניתן צו הקפאת הליכים נגד חברת בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ (להלן: החברה). בעלי מניותיה של החברה הם המשיבים 13-6 (שיכונו יחדיו: יחידי זועבי ואילו החברה ובעלי מניותיה יכונו יחדיו: זועבי). במסגרת צו הקפאת ההליכים עוכבו גם ההליכים כנגד יחידי זועבי.
2. הצדדים הנוספים בהליך הם: חברת חמודה חמודה בע"מ ובעלת מניותיה חמודה חמודה (להלן יחדיו: חמודה).
3. עובר למתן צו הקפאת ההליכים, התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות שונים, שבמסגרתם ניתנו פסקי הבוררות הבאים:
(1) פסק בוררות מיום 15.6.2016 בעניין הלוואות שנתנו חמודה לזועבי; במסגרת פסק בוררות זה נקבע, כי החוב הכספי של יחידי זועבי כלפי חמודה עומד על סך של 6 מיליון ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מחודש יוני 2010.
(2) פסק בוררות מיום 16.6.2016 בעניין פרויקט שער העיר באום אל פחם; במסגרת פסק בוררות זה נקבע, כי לחברת א.ח.ח. נכסים והשקעות בע"מ (להלן: א.ח.ח. נכסים) מוקנות הזכויות במבנה בפרויקט הנ"ל, וכי המחלוקות החשבונאיות בין הצדדים תתבררנה על יסוד הקביעה כי לשני הצדדים (חמודה וזועבי) זכויות שוות וזהות ב-א.ח.ח. נכסים.
(3) פסק בוררות מיום 10.10.2016; פסק בוררות זה מאשר ונותן תוקף של החלטה להסכמות שגיבשו הצדדים במסגרת הסכם מיום 1.10.2016, אשר מאשרר הסכמים והתחשבנויות קודמים בין הצדדים, ובהם שני הסכמים מיום 20.6.2016: האחד המכונה "אישור על יתרת החוב וסיום ההתחשבנות", לפיו יתרת החוב של יחידי זועבי כלפי חמודה בכל הנוגע לפרויקט בניין הביטוח הלאומי בנצרת עומד על סך של 8,962,000 ש"ח; והשני המכונה "אישור עקרוני על יתרת החוב", לפיו יתרת החוב של המשיבים כלפי חברת חמודה זועבי השקעות בע"מ, בכל הנוגע לפרויקט בניין הביטוח הלאומי בנצרת, עומד על 9,054,000 ש"ח.
4. כאמור, חמודה ביקשו מבית המשפט שלפירוק לאשר את שלושת פסקי הבוררות הנ"ל. יצוין כי לא הוגשו בקשות לביטול פסקי הבורר. הנאמנים שמונו לזועבי התנגדו לבקשת חמודה, בטענה כי פסקי הבוררות ניתנו בנסיבות חריגות, המעלות חשש כבד לעיוות דין, ומשכך אין לאשרם, ותחת זאת יש לאפשר להם לקיים בדיקה עניינית ומהותית לעומק תביעתם של חמודה, ובתוך כך להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת ההתחשבנות בין הצדדים.
החלטתו של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת חמודה לאישור פסקי הבוררות. הנימוק הראשון, הפרוצדוראלי, לדחיית הבקשה, הוא שהיה על חמודה לפנות לבית המשפט שלפירוק להתיר להם לפתוח הליך משפטי נפרד (בקשה לאישור פסק בורר) לפני בית המשפט המוסמך. הנימוק השני, הוא שהדרך הנכונה לבירור דרישותיהם וטענותיהם של חמודה היא הגשת תביעת חוב לנאמנים, שבסמכותם לרכז ולהכריע בכל תביעות החוב של נושי החברה. בהקשר זה, מוסמכים הנאמנים – ככל שימצאו לנכון ובמסגרת סמכותם המעין שיפוטית – "להציץ מעבר לפרגוד" של פסקי הבוררות, תוך שעליהם לקיים בחינה עצמאית של תביעת החוב, לתת לצדדים הזדמנות הוגנת להציג את עמדתם ולערוך בדיקה עניינית ומקיפה של הטענות והמסמכים שיוצגו להם. ככל שבמהלך בדיקת תביעת החוב ימצאו הנאמנים שיש צורך בפנייה למומחה, לצורך בדיקת מאזן ההתחשבנות שבין הצדדים, יהיה על הנאמנים להגיש בקשה למינוי מומחה. לאחר שתתקבל החלטת הנאמנים, תעמוד לחמודה זכות ערעור לבית המשפט. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי בכל הנוגע לפסק הבוררות מיום 16.6.2016, הרי שהוא קובע קביעה בעניין זכויות במקרקעין בעלת השלכות In Rem, ולכן ספק אם יש לה תוקף (בפרט כאשר מר שמעון סיבוני, שלא היה צד להליך הבוררות, טוען כי הוא זה שמחזיק בזכויות בפרויקט שער העיר).
יצוין, כי בצד בקשת רשות הערעור דנן, הוגשו שתי בקשות רשות ערעור נוספות על החלטות של בית המשפט קמא – רע"א 5854/17 סיבוני נ' בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ, אשר בינתיים נמחקה בהסכמת הצדדים; ורע"א 7158/17 חמודה נ' בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ, שעודנה תלויה ועומדת.
טענות המבקשים (חמודה) בבקשת רשות הערעור
6. המבקשים טוענים כי העובדה שהגישו את הבקשה לאישור פסקי הבוררות במסגרת הליך חדלות הפירעון של זועבי לא הייתה אמורה "להכפיף" את בקשתם להליך הפירוק. כנגזרת מכך, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שהנאמנים הם המוסמכים לדון בטענותיהם. נטען כי הדבר שגוי, בין היתר, מכיוון שהנאמנים הם אלה שנכנסו בנעליהם של זועבי ועל כן הם נגועים בניגוד עניינים מובנה. המבקשים מדגישים כי הליכי הבוררות עוסקים בהתחשבנות בחברות אחרות, סולבנטיות, נפרדות ועצמאיות, בהן מחזיקים יחידי זועבי, שאינם מצויים בהליכי פשיטת רגל (א.ח.ח. נכסים וחמודה זועבי להשקעות בע"מ). בנסיבות אלה, כופרים המבקשים בסמכות הנאמנים "להציץ מעבר לפרגוד". לשיטת המבקשים, לכל היותר יש לנאמנים סמכות להיכנס בנעליהם של זועבי ולטעון בשמם. לטענת המבקשים, הבקשה מעלה שאלה עקרונית בדבר היקף הסמכויות של נאמנים לחברה בהקפאת הליכים ואופן בירור הטענות בנוגע לחובות או זכויות של בעלי המניות של החברה החוסים תחת צו הקפאת הליכים. לשיטת המבקשים, שעה שמדובר בפסקי בוררות שניתנו לפני כניסתה של החברה לפירוק, ואשר לא הוגשו בקשות לביטולם, הרי שמדובר בהחלטות שיפוטיות חלוטות.
תגובת הנאמנים
7. הנאמנים מדגישים כי המבקשים הגישו תביעת חוב (על סך של 23,236,642 ש"ח) בהתבסס על פסקי הבוררות. הנאמנים מפרטים את הטעמים שבגינם סברו כי פסקי הבוררות ניתנו בנסיבות מעוררות חשד, והם: הבוררים היו שותפים עסקיים של הצדדים; פסקי הבוררות רק אישרו הסכמות של החברה ויחידי זועבי לדרישות המבקשים (באופן חד-צדדי); פסקי הבוררות ניתנו על רקע מצוקה תזרימית חריפה של החברה, ופסק הבוררות השלישי ניתן פחות משבועיים עובר למתן צו הקפאת ההליכים, בעת שכניסת החברה ויחידי זועבי להליכי חדלות פירעון הייתה עובדה מוגמרת; בנוסף, נמצאה קורלציה מוחלטת בין מועדי הודיות זועבי בתביעות חמודה לבין הזרמת כספים שנדרשו לחברה מחשבון משותף של הצדדים. טעמים אלה חייבו, לטעמם של הנאמנים, קיום בדיקה מהותית של תביעות חמודה.
הנאמנים הבהירו למבקשים כי אין בדעתם לקבל את פסקי הבוררות כבעלי תוקף מחייב וכי בכוונתם לקיים בדיקה מהותית של תביעותיהם הכספיות והאחרות של המבקשים. רק לאחר מכן, הגישו המבקשים את הבקשה לאישור פסקי הבוררות. הנאמנים טוענים, כי אף אם היו המבקשים פועלים לאישור פסקי הבוררות עוד קודם לצו הקפאת ההליכים, עדיין היה עליהם להגיש הוכחת חוב בקשר עם תביעותיהם. הנאמנים מוסיפים, כי לבעל התפקיד – לא כל שכן לבית המשפט של חדלות פירעון – שמור שיקול דעת לקיום בירור מהותי של תביעת נושה האוחז בפסק דין. מקום בו פסק הדין ניתן מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין בטענות הצדדים – ובמיוחד במקרים שבהם ניתן פסק הדין מכוח הסכם פשרה, המקים חשש לעיוות דין – מצופה מבעל התפקיד להיכנס לעובי הקורה ולבחון את תביעת הנושה לגופה ("להציץ מעבר לפרגוד"). היות ופסקי הבוררות נועדו להקנות למבקשים כספים ו/או זכויות אחרות בנכסי חייבים המצויים בהליכי חדלות פירעון, ולנוכח נסיבות מתן פסקי הבוררות, אשר רק נתנו תוקף להסכמות הצדדים, עומדת לנאמנים הרשות (ואף החובה) לבחון את נסיבות מתן פסקי הבוררות ולקיים בדיקה עצמאית של תביעות המבקשים.
הנאמנים מוסיפים, במענה לטענות המבקשים, כי לנוכח קיומו של צו הקפאת ההליכים, היו המבקשים מנועים מלפתוח בכל הליך משפטי נגד החברה ויחידי זועבי. כל תביעה המשליכה על מצבת הזכויות והחובות של הגוף חדל הפירעון תיבחן במסגרת דיני חדלות הפירעון ולאורם ותוך יישום השיקולים והאיזונים המובנים בהם. עם הכניסה להליך הקפאת ההליכים הועברה הסמכות בתביעה לבית המשפט של הקפאת הליכים וממנו לנאמנים. הנאמנים הוסמכו לבחון את כלל התביעות כנגד החברה ובעלי המניות ולהציע הסדר כולל לנושים. לנאמנים אין כל אינטרס אישי בהליך והם פועלים בשקיפות תחת פיקוחו של בית המשפט. לגישת הנאמנים, מטרתם של המבקשים הייתה לעקוף את הנאמנים ואת בית המשפט של חדלות פירעון, ולחייבם להכיר בפסקי הבוררות, אולם בית המשפט לא יכול ליתן לכך יד ובצדק קבע בית המשפט קמא כי הבקשה חוטאת למסגרת הדיונית הנכונה.
לבסוף טוענים המבקשים, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, שכן ההחלטה אינה משפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים; המבקשים לא הצביעו על כל נזק שיכול להיגרם להם; וההחלטה לא תגרום לכך שיתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.
תגובת הכנ"ר
8. עמדתו של כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) היא, כי ממועד כניסת חברה להליכי חדלות פירעון, הסמכות לדון בתביעות הקשורות לחברה עוברת לבית המשפט של חדלות פירעון, וממנו לנאמן, ואין נפקא מינה מה הערכאה בה הן היו ראויות להתברר אלמלא כניסת החברה לחדלות פירעון. די בנימוק זה להשמיט את טענות המבקשים לעניין סמכות בית המשפט של חדלות פירעון. אף לגופן של הטענות, טוען הכנ"ר, כי אין בהגשת הבקשה לאישור פסקי הבוררות להפקיע את סמכויות הנאמנים "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסקי הבוררות, בייחוד בנסיבות שבהן המבקשים הגישו תביעות חוב לנאמנים על סמך אותם פסקי בוררות. לכך יש להוסיף את טענות הנאמנים לגבי מועד פניית הצדדים להליכי בוררות, אופן ניהול הליכי הבוררות ואופן קבלת פסקי הבוררות, המעוררים תהיות. אשר לטענות בדבר ניגוד עניינים – הנאמנים משמשים כזרוע הארוכה של בית המשפט ועליהם מוטלת החובה לבדוק את תביעות החוב ולהכריע בהן באופן מנומק, בוודאי בנסיבות שבהן ישנו חשש כי לא התקיים בירור ממצה במסגרת הליכי הבוררות. בכל הנוגע לפסק הבוררות בדבר זכויות הצדדים במקרקעין, אין בו כדי לחייב את הנאמנים או את נושי החברות שלא היו צד לו, ומתוקף תפקידם הנאמנים יידרשו לבדיקת הזכויות והנכסים של החברה והכרעתם תבוא לפתחו של בית המשפט. כך או כך, טוען הכנ"ר, החלטתו של בית המשפט היא החלטה דיונית באשר לאופן ניהול ההליך. לבסוף נטען, כי לבית המשפט של חדלון פירעון סמכות רחבה וגמישה בעניינים שבסדרי דין. ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול ההליך.
תגובת יחידי זועבי
9. לשיטתם של יחידי זועבי, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות הואיל וזו אינה מעלה כל סוגיה משפטית או אחרת המצדיקה את התערבותו של בית המשפט או עומדת בתנאים הקבועים למתן רשות ערעור. יחידי זועבי מצטרפים לטענות הנאמנים והכנ"ר, ומוסיפים מספר חידודים. כך, יחידי זועבי טוענים כי המבקשים מסתירים מסמכים הנוגעים להתחשבנות בין הצדדים באופן מעורר חשד ותמיהה. עוד מוסיפים הם, כי בתכתובות מאוחרות למועדי מתן פסקי הבוררות הנטענים, ששלחו המבקשים לנאמנים, המשיכו המבקשים וטענו כי יש צורך לבצע התחשבנות בין הצדדים ולא עמדו על כך שישנם פסקי בוררות חלוטים, כפי שהם טוענים כעת. נהפוך הוא, המבקשים טענו כי הליך הבוררות עודנו מתנהל. לתמיהות אלה אין כל מענה, מלבד העובדה שהמבקשים ידעו היטב כי לא נערכה כל התחשבנות אמיתית ולא ניתנו כל הכרעות. גם מדברי הבורר עצמו בפני בית המשפט ניתן ללמוד כי הליך הבוררות לא תם וכי ההחלטות שניתנו אינן מכריעות בהתחשבנות. אם כן, לשיטתם של יחידי זועבי, משהליך הבוררות כלל לא הושלם, לא ניתן לבקש לאשר פסקי בוררות שמעולם לא ניתנו, ואין כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. פסקי הבוררות הנטענים והמסמכים עליהם הם מתבססים נחתמו בנסיבות של עושק וכפייה ולמצער נחתמו בנסיבות המצדיקות בדיקה ובירור.
תגובת המשיב 14 – שמעון סיבוני (להלן: סיבוני)
10. סיבוני מדגיש כי פסק הבוררות מיום 16.6.2016 ניתן מבלי שסיבוני היה צד להליך הבוררות, על אף שלטענתו הוא מחזיק ב-50% מפרויקט בניין שער העיר באום אל פחם וההסכמות שאושרו בפסקי הבוררות סותרות את ההסכמים שנחתמו עמו. לעמדתו של סיבוני, אין בפסקי הבוררות, ככל שיאושרו, כדי לפגוע בזכויותיו בפרויקט ובהתחייבויות של החברה ו/או של א.ח.ח. נכסים כלפיו, ולכן הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.
דיון והכרעה
11. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע, כי משניתן לחברה צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, "אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". ברי, אפוא, כי גם בקשה לאישור פסקי בוררות, שהיא בגדר "הליך משפטי", אין לפתוח אלא ברשות בית המשפט (השוו: רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' שקד (21.7.2013)). על כן, טענותיהם הפרוצדורליות של המבקשים לפיהן הם פנו "לפנים משורת הדין" לבית המשפט של פירוק אין להן על מה לסמוך.
12. לאחר כניסתה של חברה להליכי פירוק (או הקפאת הליכים) עוברת הסמכות לבירור תביעות החוב לידי הנאמן או המפרק. במסגרת סמכותו בבירור תביעות החוב, קיימת לנאמן סמכות רחבה, ובכלל זה הסמכות לבדוק אם פסק דין שניתן לטובת נושה משקף חיוב אמיתי, או שמא הפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין – סמכות המכונה "הצצה מעבר לפרגוד". סמכות זו קמה גם כאשר לא התקיים דיון לגופו של עניין עובר למתן פסק הדין. הרציונאל העומד ביסוד סמכות זו, הוא מניעת קנוניה בין החברה לבין מקורביה, תוך הברחת רכוש ונכסים מידיהם של הנושים (ע"א 485/88 אי.פ.ק. בע"מ נ' עזבון אברהם גינדי ז"ל (15.11.1992); ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353, 358 (1992); ע"א 6561/15 דבורצקי נ' מרים זפט – נאמנת (29.1.2017)). אם סמכות זו קיימת ביחס לפסק דין של בית משפט, הרי שהיא קיימת, מניה וביה, ביחס לפסק בוררות, ובפרט כזה שנתן תוקף להסכמת הצדדים ללא דיון לגופו של עניין.
13. טענתם של המבקשים בדבר ניגוד עניינים לכאורה של הנאמנים היא תמוהה במיוחד. תפקידם של הנאמנים, בין היתר, הוא לדון בתביעות חוב שמגישים נושים שונים של החברה. בתפקיד זה הם משמשים ידו הארוכה של בית המשפט. אין בעובדה שתביעת החוב מופנית כנגד החברה כדי ליצור לנאמנים, ככאלה, ניגוד עניינים הפוסל אותם מלדון בה. אם זה היה המצב, הרי שנאמנים לעולם לא היו יכולים לדון בתביעות חוב שהוגשו נגד החברה שלנכסיה הם מונו כנאמנים.