חקיקה שאוזכרה:
חוק החברות, תשנ"ט-1999: סע' 19(ב), 120, 121(א), 122, 122 (א), 194, 194(ב), 194(ד(1), ד(2), 257
פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983: סע' התוספת השלישית
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
החלטה
1. בתיק שבכותרת הוגשה תובענה למתן צו מניעה קבוע שימנע מהנתבעים לעשות שימוש מסחרי למטרות רווח במוצר "שליכט" תוך שימוש במידע עסקי ובסודות מסחריים של משיבה 1 (להלן: "החברה"), וכן ליתן צו מניעה קבוע למניעת עשיית שימוש במידע העסקי ובסודות המסחריים של החברה על ידי מי מהנתבעים.
במסגרת התובענה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר נעתרתי לה באופן חלקי, וביום 22.1.18 נתתי צו מניעה ארעי חלקי המונע מהנתבעים לעשות שימוש במוצר השליכט. צו זה עודנו בתוקף.
2. הבקשה שלפניי (בקשה 18) הוגשה מטעם המבקש, הוא נתבע 1, מר דורון פלס (להלן: "דורון"), לסילוק התובענה על הסף ולביטול צו המניעה הארעי שניתן, מחמת היעדר סמכות להגשת התובענה והבקשה לסעדים זמניים בשם החברה, ובהיעדר סמכות לעו"ד פרייס, אשר הופיע כב"כ החברה בהליכים הנ"ל, לייצג את החברה.
רקע בקליפת אגוז
3. דורון הוא אחד משני בעלי המניות בחברה (מחזיק 50%) ואחד משני הדירקטורים בה.
4. החברה עוסקת בייבוא, בייצור ובשיווק של חומרי גמר מתקדמים לענף הבנייה והשיפוצים.
5. משיב 2 בבקשה, מר ראובן אירלנד (להלן: "ראובן"), הוא בעל המניות השני (מחזיק 50%) והדירקטור השני בחברה.
6. משיבה 3, נוברנד מוצרי בניה בע"מ, עוסקת בשיווק מוצרי בנייה, ומשווקת בין היתר את מוצרי החברה.
7. משיב 4, מר דין פלס, הוא בנו של דורון ושותף בבעלות על משיבה 3.
8. משיב 5, מר יונתן פרנס, שותף בבעלות על משיבה 3.
עיקר טענות המבקש בבקשה
9. להלן תמצית טענות דורון בבקשתו:
א. עו"ד פרייס אינו מוסמך לייצג את החברה או לטעון בשמה, מאחר שאין ומעולם לא היתה החלטת דירקטוריון שהסמיכה אותו לעשות כן.
ב. לו סבר ראובן כי יש לו עילת תביעה בשם החברה נגד דורון, היה מחוייב להביא עניין זה להחלטת דירקטוריון החברה, באמצעות פנייה מוקדמת בכתב.
ג. בשלב הבא וככל שהחלטת החברה היתה שלילית בעניין הגשת התביעה כאמור בס"ק ב', יכול היה ראובן להגיש בקשה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה (ככל שיעמוד בכל התנאים הקבועים בדין לשם כך).
ד. בפועל ראובן לא פעל כן אלא חתם על ייפוי כח בשם החברה ללא סמכות לעשות כן, ומינה את עו"ד פרייס לייצג החברה.
ה. עו"ד פרייס טען במכתביו למבקש כי הוא מייצג את החברה על סמך אישור זכויות חתימה אשר מקנה לו זכות או הרשאה לייצג את החברה, אולם חרף בקשותיו דורון נתקל בסירוב ולא הוצג לו האישור המדובר.
ו. דורון הבהיר לעו"ד פרייס כי אישור זכויות החתימה אינו מוכר לו, וככל שחתימת דורון מופיעה עליו הרי שמדובר במסמך מזוייף, שכן לא חתם מעולם על אישור כזה.
ז. בית המשפט מתבקש לדון בעניין מקור הסמכות הנטענת של עו"ד פרייס לייצג את החברה, וככל שייקבע כי מונה בחוסר סמכות, לקבוע כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיותה מוגשת שלא כדין.
10. הבקשה הוגשה בבוקר הדיון שנערך ביום 20.3.18. בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי הבקשה תידון בדיון הקרוב.
בפתח הדיון טען עו"ד פרייס כדלקמן:
בטרם אישר את חתימת החברה על ייפוי הכוח, ביקש לקבל אישור על מורשה חתימה בה, וקיבל מהמנכ"ל יוסף קמחי (להלן: "קמחי") אישור מאת רו"ח החברה מר פרח, כי די בחתימת דורון ו/או ראובן בתוספת חותמת החברה בכדי לחייב את החברה. אישור זה הוצג בפני ביהמ"ש.
בנוסף הוצג לו פרוטוקול חתום מישיבת בעלי המניות (פרוט' מס' 1/01 מיום 24.9.2001) והוא הציגו לביהמ"ש (עמ' 6 לפרוט' שו' 17-26). בהמשך, טען כי ההחלטה למנותו כעו"ד החברה היא החלטת החברה בסמכות המנכ"ל קמחי וכי בדק בתקנון החברה ואין התניה על סמכות זו או הקנייתה רק לדירקטורים (עמ' 8 שו' 35-36).
כן הוסיף כי בסעיף 5 להסכם בעלי המניות, המתייחס למינוי המנכ"ל, מופיע פירוט הפעולות לגביהן צריך החלטת שני בעלי המניות – ומינוי עו"ד היא לא אחת מהן (עמ' 9 שו' 2-4).
המבקש בבקשה, דורון השיב לשאלות ביהמ"ש בדיון האמור כדלקמן:
הוא לא זיהה את חתימתו על פרוטוקול מס' 1/01 וטען כי זוהי אינה חתימתו וכי היא מזוייפת. המסמך הוצג בפניו לראשונה בדיון. עם זאת, אין ברשותו או בידיעתו פרוטוקול אחר שמלמד כי מורשי החתימה הם שני בעלי המניות יחד או כל אפשרות אחרת (עמ' 7 לפרוט', שו' 1-6).
בשלב זה הוצג באולם בית המשפט פרוטוקול חברה נוסף, מס' 1/2012 מיום 17.6.2012. דורון טען כי נודע לו לראשונה על אודות פרוטוקול זה יומיים לפני מועד הדיון בתיק, אולם החתימה המופיעה על המסמך והנחזית להיות שלו, איננה שלו. לדבריו, מאז הקמת החברה ועד פרוץ הסכסוך, שני בעלי המניות (דורון וראובן) היו מורשי חתימה, ובלעדיהם החברה לא היתה מחוייבת (עמ' 7 שו' 12-20).
לא ידוע לו על פרוטוקול שהסמיך מורשי חתימה ולדידו דרושים שתי חתימות וחותמת בכל פעם. לפני כשנה וחצי ניסה לבדוק אם קיים פרוטוקול של החברה ברשם החברות ונענה כי אין. לטענתו הוא לא חתם על שני הפרוטוקולים שהוצגו. כמו כן מעולם לא נתן לראובן הרשאה גורפת לחתום בשמו ובכל פעם נתן לו אישור לחתימה בשמו, עבור ספקי החברה (עמ' 8 שו' 7-17).
ראובן השיב לשאלות ביהמ"ש בדיון האמור כדלקמן:
הוא והמבקש נכנסו לחברה כבעלי מניות בשנת 1988. הוא מכיר את פרוטוקול 1/01 וכן מכיר את חתימת דורון.
החתימה שעל פרוטוקול 1/01 דומה לחתימת דורון, אשר הסמיכו לחתום בשמו וכך עשה כאשר חתם על פרוטוקול 1/01. לאחר שעיין שוב בפרוטוקול, טען כי החתימה הנחזית כחתימת דורון היא אכן שלו, והוא לא חתם בשמו (עמ' 7 שו' 22-32).
לאחר מכן עיין בפרוטוקול 1/2012 וטען כי הוא חתם על הפרוטוקול הן בשמו שלו והן בשמו של דורון, לאחר שהסמיכו לחתום בשמו.
לדברי ראובן, הוא לא זוכר מקרה שבו דורון חתם לבד, למעט פרוטוקול 1/01 (עמ' 7 שו' 33-36).
בא כוחו של דורון, עו"ד סטרטינר הוסיף בדיון האמור, כדלקמן:
עצם העובדה שראובן אמר כי בכל פעם היה צריך הרשאה כדי לחתום בשמו של דורון, מלמדת שהיה צורך בשתי חתימות בכדי לחייב החברה. כל המחאות החברה נחתמו בשתי חתימות (עמ' 8 שו' 20-21).
לטענתו הפרוטוקולים שהוצגו במהלך הדיון מזוייפים, מכיוון שכתוב בהם כי נכחו כל בעלי המניות של החברה בישיבה, ואין הדבר כן. אם דורון היה נוכח, לא היו חותמים בשמו (עמ' 9 שו' 16-17).
עיקר טענות החברה וראובן בתגובתם לבקשה
11. להלן תמצית טענות החברה וראובן בתגובתם:
א. השאלה שעל הפרק היא, האם סמכות מינוי עו"ד לשם הגשת תביעה בשם החברה, מוקנית לדירקטוריון החברה או למנכ"ל?
התשובה היא, כי הסמכות הישירה כמו גם השיורית למנות עו"ד ולהגיש תביעה מסורה למנכ"ל החברה, קמחי.
ב. סמכות זו נובעת הן מתוקף חובתו ואחריותו של המנכ"ל לניהול שוטף של ענייני החברה [סע' 120 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות")] והן מתוקף סמכותו השיורית (סע' 121(א) לחוק החברות).
ג. על המנכ"ל מוטלת החובה לפעול לטובת החברה ולמניעת פגיעה בה וזאת באמצעות הגשת התביעה דנן, בהיותו אחראי על קניין החברה, עסקיה וסודותיה המסחריים.
ד. אין בחוק החברות ובתקנון החברה (שהעתקו צורף כנספח לתצהירו של ראובן שצורף לכתב התגובה) כל הוראה הקובעת כי מינוי עו"ד לחברה היא סמכות שמורה לאורגן מסויים בחברה, ואין הוראה הקובעת כי מדובר בסמכות המוקנית לדירקטוריון. לפיכך ויחד עם הוראת סעיף 121(א) לחוק החברות (כאמור בס"ק ב לעיל), סמכות זו מוקנית למנכ"ל.
ה. אין בחוק כל הוראה המגבילה את סמכות המנכ"ל לפעול נגד בעל דין שהוא גם בעל מניות, ואין בחוק הוראה המקנה חסינות לבעל מניות מבירור משפטי כזה.
ו. רו"ח פרח אשר שימש כרואה החשבון של החברה בין השנים 1998-2016, מסר בתצהירו (צורף כנספח לכתב התגובה) כי לאורך כל שנות עבודתו עם החברה ועם בעלי המניות (דורון וראובן), זכויות החתימה בחברה היו של כל אחד מבעלי המניות בנפרד בצירוף חותמת החברה.
צורפו לתצהירו של רו"ח פרח, ארבעה אישורי רו"ח בדבר היות ראובן ודורון מורשי החתימה בחברה, כל אחד בנפרד בצירוף חותמת החברה (נספחים 1-4 לתצהיר רו"ח פרח).
עוד אישר רו"ח פרח בתצהירו, כי זכור לו שדורון וראובן חתמו בפניו שניהם יחד, יותר מפעם אחת, על פרוטוקולים של זכויות חתימה כאמור לעיל.
ז. גם אם נניח כי סמכות התביעה מוקנית לדירקטוריון החברה ולא למנכ"ל, הרי שניתן וצריך לאפשר את תיקונה של התביעה באמצעות הגשת תביעה נגזרת, ולערוך הבירור בשאלת האישור בפתח הדיון בתובענה עצמה, או בצו הזמני.
עיקר טענות דורון בתשובתו
12. דורון הגיש כתב תשובה רחב היקף לתגובתם של החברה ודורון, ולהלן תמצית טענותיו:
א. הסמכות להחליט על הגשת התביעה נתונה לדירקטוריון.
לפי לוח א של התוספת השלישית לפקודת החברות (שהותקן בשנת 1958 ועל כן מתייחס אל "לוח א" כנוסחו בפקודת החברות ולא בחוק החברות), תקנון החברה קובע כי הגוף המנהל הוא הדירקטוריון; הסמכות השיורית וכל סמכות שלא ניתנה לאסיפה הכללית בחברה נתונה לדירקטוריון; מכאן שעל פי התקנון וחוק החברות הרי שלמנכ"ל החברה לא הוקנו סמכויות אורגן בחברה.
ב. מנכ"ל החברה קמחי איננו משמש כמנכ"ל החברה כמשמעות המונח בחוק החברות אלא כפקיד בכיר בלבד, סמכויותיו מצומצמות וזאת מכוח תקנון החברה. אין החלטת דירקטוריון על מינויו כמנכ"ל אלא הסכם בעלי מניות בלבד, עליו חתומים ראובן ודורון בכובעם כבעלי מניות.
ג. אף אם ימצא ביהמ"ש כי ההסכם בס"ק ב' מהווה תחליף להחלטת דירקטוריון, גם אז לא יהיה קמחי מנכ"ל כמשמעות המונח בחוק החברות, מאחר שתקנה 71 לתקנון החברה (לוח א) קובעת כי "מנהל העסקים הראשי" ימונה מבין חברי דירקטוריון החברה בלבד. אף בדיווחי החברה לרשם החברות משנים 2017 ו- 2018 לא דווח על מינוי מנכ"ל לחברה אלא נרשם כי אין לחברה מנכ"ל.
ד. לדירקטוריון החברה אין סמכות להאציל סמכויות להגשת תביעה למי שאינו דירקטור.
זאת מאחר שתקנה 90 מלוח א הוצאה מפורשות מהתקנון, כך שהתקנה היחידה המאפשרת לדירקטוריון להאציל מסמכויותיו היא תקנה 71, וזאת רק לדירקטור שמונה כמנהל עסקים. לפיכך קמחי פעל בחוסר סמכות כלפי החברה משהחליט להגיש התביעה דנן, ולשכור עו"ד.
ה. החלטות "האסיפה הכללית" שהוצגו בתגובת המשיבים (ראובן והחברה) הן מזוייפות. מעולם לא נערכו ישיבות כנטען, דורון לא נכח בישיבות כאלה והחתימות עליהן אינן שלו.
ו. פרוטוקול זכויות חתימה אינו מחליף את הצורך בקבלת החלטת האורגן המוסמך בחברה. היינו לשם קבלת החלטה יש צורך באישור דירקטוריון, להבדיל מהזכות המוקנית לכל דירקטור בנפרד, לחתום בשם החברה על מנת לבצע ההחלטות שהתקבלו כדין. סמכות החתימה הינה סמכות טכנית, ועל החותם בשם החברה לעשות זאת בכפוף להחלטותיה.
ז. אין אפשרות להפוך את התביעה דנן לתביעה נגזרת; על ראובן לנקוט בדרך הקבועה בחוק החברות, ולבקש את רשות בית המשפט להגשת תביעה נגזרת.
עיקר טענות משיבים 3-4 בתשובה
13. להלן תמצית טענות משיבים 3-4 בתשובתם:
א. הם מצטרפים לטענותיו של דורון בבקשתו ובתשובתו.
ב. החלטת החברה לתבוע את דורון והמשיבים 3-5 בהליך דנן לא התקבלה כדין. הגשת תביעה בשם חברה אינה פעולה המסורה למנכ"ל מאחר שלא מהווה פעולה הנעשית ב"יום יום" ובגדר עסקי החברה הרגילים, אלא מהווה פעולה חריגה מהותית לחברה, וככזו היא מחייבת אישור מראש של דירקטוריון החברה.
ג. לפי סע' 122 לחוק החברות, על המנכ"ל מוטלת החובה להודיע לדירקטוריון על כל עניין חריג שהוא מהותי לחברה, ואין ספק כי המנכ"ל קמחי לא פעל כן.
לפי סע' 257 לחוק החברות, מקום בו נודע לדירקטור על עניין של החברה שנתגלו בו לכאורה הפרת חוק או פגיעה בנוהל עסקים תקין, על אותו דירקטור חלה החובה לפעול לזימון ישיבת דירקטוריון. אולם במקרה זה לא המנכ"ל ולא ראובן פעלו כן.
14. ביום 11.4.18 הוגשה לתיק בקשה מטעם החברה וראובן להורות על מחיקת כתב התשובה שהגיש המבקש, לנוכח היקפו והטענות החדשות העולות ממנו, אשר חורגים לטענתם, מהיקף כתב תשובה כאמור בדין.
לחילופין התבקש בית המשפט לאשר לחברה ולראובן להשיב לטענות שהועלו בכתב התשובה הנ"ל. דורון בתגובתו התנגד לבקשה.
בהחלטתי מיום 12.4.18 התרתי לחברה ולראובן להגיש התייחסות קצרה לטענות החדשות בלבד שהועלו בכתב התשובה של המבקש.
תשובתם של החברה וראובן לטענות החדשות שהועלו בכתב התשובה של דורון
15. להלן עיקרי התשובה של החברה וראובן:
א. על פי חוק החברות, הסמכות להחליט על הגשת תביעה בשם החברה נתונה למנכ"ל החברה, הן מתוקף סמכויותיו והן מתוקף הסמכות השיורית. בעבר, בפקודת החברות סמכות זו אכן היתה נתונה לדירקטוריון, אך החוק שונה כאמור.
ב. תקנון החברה משנת 1958 איננו רלוונטי יותר, משבעלי המניות ושני הדירקטורים בחברה, ראובן ודורון, חתמו על הסכם בעלי מניות חדש ביום 28.3.17. בהסכם זה ישנן הסכמות והחלטות חדשות בדבר אופן ניהול החברה, כך למשל בפרק 5 נכתב כי לצורך ניהול והפעלת העסק, הצדדים ימנו מנכ"ל לחברה.
ג. החלטה זו כמתואר בס"ק ב לעיל, גוברת על הוראות התקנון בדבר מינוי מנכ"ל מבין חברי הדירקטוריון, בהיותה מאוחרת יותר בזמן וספציפית יחסית להוראות הכלליות של התקנון. בכך ניתן להתגבר על הסתירה שעולה בין הוראות התקנון הישן משנת 1958 לבין הוראות הסכם בעלי המניות החדש משנת 2017.
ד. לפי הדין החל כיום, שינוי תקנון יכול להתבצע בהחלטה רגילה של אסיפה כללית. אפילו שינוי התקנון היה מחייב החלטה מיוחדת, עדיין הסכמת כל בעלי המניות הינה שוות ערך להחלטת אסיפה כללית.
ה. אי רישום שינוי התקנון ברשם החברות לא משנה את תוקף ההחלטה המאוחרת של בעלי המניות, וזאת לפי 21 לחוק החברות ופסיקה בנושא.
ו. הטענה כי קמחי איננו מנכ"ל החברה היא טענה חדשה ומופרכת. דורון התייחס לאורך כל הדרך לקמחי כאל מנכ"ל החברה, אישר כן בכתב הגנתו ואף התבטא כך בתצהירו ובתגובותיו.
ז. לגבי הטענה לפיה יש צורך בחתימת שני בעלי המניות, הרי שדורון נהג לחתום לבדו על מסמכים רשמיים של החברה, למשל מסמכי חברה שהוגשו לרשם החברות, מסמכי שעבוד נכסים ועוד. כמו כן ישנם שיקים רבים שנחתמו אך ורק על ידי דורון.