אם יש בהתנגדויות הללו כדי להפסיק את מהלך החקירה של העד, ועל כן להסיח את דעת השופט מגופם של הענינים אשר עליהם הוא מעיד, הרי לגבי בית-המשפט שלערעור מקשים הרישומים של ההתנגדויות והוויכוחים וההחלטות עליהם, על קריאה שוטפת של פרוטוקול העדויות וגורמים לבזבוז זמנו ולהסחת דעתו אף של בית-משפט זה. ולא זו בלבד אלא יש בהן, מבחינת הנאשם, משום עינוי הדין, שהרי בלעדיהן אפשר היה לסיים את הדיון במשפט כולו הרבה יותר מהר.
לדעתנו מצחים בתי-המשפט לעמוד על כך כי עורכי-הדין לא ינצלו את הליכי בית-המשפט להתנצחות מיותרת בדיני ראיות, ומצווים עורכי-הדין להתגבר על יצר התנצחות זה ולקום ולהתנגד להבאת ראיה פלונית אך ורק אם תהא בהבאתה פגיעה בזכות שולחיהם. בפרט מצווים פרקליטי המדינה להינזר מהתנגדויות אשר כתוצאה מהן יכול וראיה פלונית
העשויה להיות לטובת הנאשם לא תבוא לעיני בית-המשפט; וצר לנו לומר שבמשפט שלפנינו לא נהגה התביעה הכללית בדרך זו.
4. צורה זו של ניהל המשפט, והכמות העצומה של ראיות וטענות אשר באו לפני בית-המשפט, עשויות לעורר רושם כאילו המדובר פה הוא במספר רב של עיסקאות מסובכות ביותר. ואם אמנם היה בכך משום משימה קשה להפוך ולקרוא בכל החומר הרב שהיה לפני בית-המשפט, הרי בסופו של עיון נראים הדברים פשוטים למדי. שלושת מתלוננים הם אשר העיסקאות שנעשו בינם לבין המערער הביאו לידי אישומו בפלילים:ב
אחד בשם מטרי אשר נפטר בינתיים והלך לעולמו, אחד בשם בוכמן ואחד בשם גולדמן;
וכדרך השופט המלומד בפסק-דינו והפרקליטים המלומדים בטיעונם לפנינו, נדון בשלושה הקובלים הללו אחד אחד (אם כי לא בסדר שלהם).
5. ענין מטרי:ו
(א) מטרי היה מושלמי, בעל קרקעות רבות, ואין חולק שהמערער התקשר אתו במטרה לרכוש מאחו מקרקעותיו. כן אין חולק על כך שבראשונה לא הסכים מטרי למכור לו למערער (או ליהודי אחר), אלא הסכים רק להחכיר לו. טענת התביעה הכללית היא, והשופט המלומד קבע מימצא בהתאם לכך, כי מטרי הסכים להחכיר לו למערער רק לתקופות מסויימות ומוגבלות, ולא לתקופה בלתי-מוגבלת; ואילו המערער טוען שאם כי לא הסכים מטרי למכור לו, הרי לא היתה הסכמתו להחכיר לו מוגבלת לתקופה כלשהי, והוא הסכים מלכתחילה להכיר לו אף לצמיתות. עוד טוען המערער שבשלב מסויים, לאחר שהושלמו כבר עיסקאות אחדות ביניהם, הצליח המערער "לשכנע" את מטרי שיחזור בו מסירובו למכור; ומאז והלאה הצליח לקנות ממטרי את קרקעותיו ולא רק לחכור ממנו. מטרי מצדו העיד - והשופט המלומד קיבל את עדותו כמהימנה - שמימיו לא הסכים להחכיר למערער קרקע כלשהי לתקופה בלתי-מוגבלת, ומעולם לא הסכים למכור למערער קרקע כלשהי. כל העיסקאות שהוא חשב והתכוון לעשות עם המערער לא היו אלא החכרות לתקופות מסויימות ומוגבלות ומוסכמות מראש.