7. בהתאם לחוות דעת שמאית מטעם התובע (השמאי זיו חגאי), התגלו בבית חריגות הבניה הבאות: מרפסת כביסה בקומת הקרקע נסגרה וקורתה ללא היתר, מרפסת צפונית מפלס +2.56 קורתה ללא היתר, מרפסת בעליית הגג, מפלס +4.16 קורתה ללא היתר, עליית גג הוגבהה, ומתבצע שימוש בחלל עליית הגג ללא היתר. סה"כ 42.40 מ"ר חריגה בשטח עיקרי ו- 24.40 מ"ר חריגה בשטח שירות, המהווים 66.80 מ"ר מהשטח הבנוי של הבית.
8. נטען, כי במהלך המו"מ לרכישת הבית, לא יידעו הנתבעים את התובע ולו ברמז בנוגע לחריגות הבניה האמורות לעיל, למרות שידעו על קיומן בהיותם אלו שביצעו אותן ללא היתר.
9. לאחר שנודע לתובע על חריגות הבניה, הוא פנה אל נתבע 1 וזה אישר כי תוספות הבניה בוצעו על ידו, ואף טען בביטול כי מדובר בעניין שבשגרה בכל הנוגע לבתים מסוג זה בכפר ורדים.
10. בהמשך, התנהלה בין הצדדים שיחה טלפונית וכן תכתובת בנוגע לחריגות הבניה ולדרישת התובע לפיצויים בגין נזקיו מהנתבעים, וזאת באמצעות ב"כ, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה.
11. לאור האמור לעיל עתר התובע לחיוב את הנתבעים בפיצויים הבאים:
א) הוצאות הסדרת הרישוי והפחתת הסחירות – 120,000 ₪.
ב) תרומת השטחים ללא היתר ולרבות רווח יזמי (של המוכר) – 160,000 ₪.
ג) מניעת אפשרות להתגורר או להשכיר את הבית מחודש 02/15 (מועד הגילוי) ועד חודש 12/15 (מועד הגשת התביעה) – 4,500 ₪ לחודש ובסה"כ – 45,000 ₪.
ד) השבת תשלומי ארנונה לתקופה שלא ניתן היה לעשות שימוש בבית – 8,972.50 ₪.
ה) עוגמת נפש – 50,000 ₪.
סה"כ : 384,000 ₪.
12. לחלופין, וככל שלדעת ביהמ"ש הנכבד, הנזק הממוני המוכח נמוך מגובה סכום הפיצוי המוסכם (החוזי), אזי עותר התובע לחיוב הנתבעים בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר בסך 165,000 ₪.
הגנת הנתבעים
13. הנתבעים דחו את טענות התובע ועתרו לדחיית התביעה נגדם.
14. לטענת הנתבעים הבית שנמכר לתובע נבנה על ידם בשנת 1987, כשבחודש 08/1988 הם נכנסו להתגורר בו. השינויים המינוריים אשר נערכו בבית בוצעו על ידם עוד בשנת 1989 ומאז לא בוצעו שינויים נוספים בנכס.
15. כל השינויים שבוצעו בבית, בוצעו במסגרת השטחים המותרים לבניה לפי תכנית 16384/ג ולא מעבר לשטחים אלו, וכן כי בהתאם לשומה שנערכה ע"י השמאי מטעם הוועדה המקומית לא קיימות חריגות בניה בנכס וניתן על כך אישור מטעם הוועדה המקומית, ובשל כך, לא סברו הנתבעים כי מדובר בחריגות בניה כלל וכלל.