5. עיקרי טענות הנתבעת –
א. ההחלטה לסיים את העסקתו של התובע נבעה מטעמים כשרים וענייניים בלבד, ונבעה מחוסר התאמתו המקצועית ללמד את הקורס במתכונתו החדשה, וכן אופן התנהלותו של התובע, ובפרט התנהלותו הפוגענית והכוחנית כלפי ד"ר גולן ופעולותיו למניעת שיפור הקורס.
ב. הנתבעת עדכנה את התובע בדבר הנסיבות בגללן הוארך החל"ת, הוא היה מודע לכך שהקורס עובר שינויים, וכי אין ערובה לכך שיחזור ללמד את הקורס במתכונתו החדשה.
למעלה מכך, לתובע לא הייתה יכולה להיות ציפייה או ידיעה אפריורית לגבי מתכונת ההעסקה בשנה מסוימת. כפי שקרה במרוצת השנים, הקורסים שהתובע העביר השתנו מעת לעת לפי צרכי המכללה, ובכל שנה עודכן התובע במהלך החודשים פברואר-יוני אילו קורסים יעביר ומה יהיה היקף העסקתו בשנת הלימודים הבאה.
ג. במהלך תקופת החל"ת פנה התובע אל ד"ר זינגר פעמיים בשאלה האם הוא צפוי להיות משובץ כמרצה בקורס בשנת הלימודים תשע"ה, ונענה כי החלטה לגבי השיבוץ תתקבל רק בסביבות חודש פברואר, וכי חזרתו תישקל אך אין כל ערובה לכך. עצם פנייתו של התובע מעידה כי היה מודע לכך שהמשך העסקתו מוטל בספק.
כמו כן, לא היה באמירתו של ד"ר זינגר, כביכול, כי העסקתו של התובע בשנת הלימודים תשע"ה "רלבנטית" כדי להוות מצג כלשהו בפני התובע, שכן אין משמעות המילה "רלבנטי" הבטחה או התחייבות שישוב ללמד, וכל עוד לא ניתן לתובע כתב מינוי אין הוא יכול להניח שהוא צפוי ללמד בשנת לימודים כלשהי.
ד. הנתבעת לא נהגה בשיהוי, וקיימה את הליך הפיטורים בהזדמנות הראשונה. ההיערכות לכל שנה אקדמית נעשית בין החודשים פברואר-מאי של השנה הקודמת, ולכן ההחלטה בדבר השינויים של הקורס התקבלה רק בפברואר 2014. בהתאם, רק לאחר שגובשה תכנית חדשה לקורס והוטמעה דרישת הקדם הסטטיסטית, שקל ד"ר זינגר מי יהיה המרצה בשנת הלימודים תשע"ה.
ה. במסגרת שיקוליו האם לשלב את התובע בצוות הקורס, לקח ד"ר זינגר בחשבון את השיקולים הבאים: התנגדותו של התובע לשילוב דרישת הקדם; רמתו הנמוכה של הקורס בהוראת התובע, כפי שעלה מהצפיות שערך ד"ר זינגר, מסילבוס הקורס של התובע שבחנה ד"ר גולן במהלך שנת הלימודים תשע"ב, מציוני הסטודנטים שהיו גבוהים במיוחד, וממושבי הסטודנטים; סירובו של התובע לשנות את תוכן ומתכונת שיעוריו ולפעול בשיתוף פעולה עם מרצים אחרים, הן כשהתבקש ללמד על פי סילבוס אחיד במקביל למרצה נוסף בשנת הלימודים תשע"ב, והן כשהתבקש ללמד על פי הסילבוס האחיד שיצרה ד"ר גולן בשנת הלימודים תשע"ג, שהיווה פגיעה מכוונת באינטרס המכללה להעלות את רמת הקורס, והביא לפגיעה במחלקה ובסטודנטים; יחסו המזלזל ופוגעני של התובע כלפי ד"ר גולן.
ו. בסופו של יום סבר ד"ר זינגר כי התובע אינו מתאים להוראת הקורס במתכונתו החדשה, וכי ד"ר גולן מתאימה לכך יותר מבחינה מקצועית, זאת בנוסף להיותה מרצה מן המניין והעדפתה הטבעית של הנתבעת לשבץ את אנשי הסגל שלה.
ז. בעקבות החלטה זו, זומן התובע לשיחת שימוע. השימוע נערך כדין ובתום לב, ולתובע ניתנה הזדמנות מלאה לטעון את טיעוניו. התובע הגיע לשימוע מוכן עם טיעון כתוב ומסמכים רבים, והציג את עמדתו.
ח. התובע היה מודע היטב לחוסר שביעות הרצון של הסטודנטים משיטות ההוראה שלו, כפי שעלה מן המשובים, וכן היה מודע לביקורת של ד"ר זינגר על רמת ההוראה, כמו גם ליחסי האנוש הלא תקינים שבאו לביטוי חריף בעבודתו עם ד"ר גולן.
ט. במסגרת השימוע, וכן במכתב שהעביר התובע לנתבעת בהמשך אותו היום, הבהיר התובע כי חשב שיחסי העבודה בינו לבין המכללה הסתיימו כבר שנה קודם לכן, בחודש פברואר 2013 עם יציאתו לחל"ת, אך ביקש לחזור להרצות בשנת תשע"ה. עמדה זו של התובע מחזקת את גרסת הנתבעת, כי לתובע לא הייתה כל ציפייה שהעסקתו בשנת הלימודים תשע"ה מובטחת.
י. ימים ספורים לאחר קיום השימוע, ביום 17.2.14, החליטה הנתבעת, לאחר ששקלה את העניין בכובד ראש, לסיים את העסקתו של התובע, ושלחה לו עוד באותו היום מכתב סיום העסקה.
יא. למרות ההסברים לגבי נסיבות סיום העסקתו, התובע לא השלים עם ההחלטה ופנה לנשיא המכללה, שגם בפניו הכפיש את ד"ר גולן, ואף איים עליו כי יפנה בתלונה למל"ג.
יב. יש לדחות את טענת התובע כי במועד בו נמסרה לו הודעת הפיטורים היה מאוחר מידי למציאת עבודה חלופית. יתר המוסדות האקדמיים, כמו המכללה, מחליטים במהלך החודשים פברואר עד מאי מי יהיו המרצים בשנת הלימודים העוקבת, כך שהליך השימוע והפיטורים נעשו בתחילת תקופת ההשמה. בהתאם, נותרה לתובע שהות מספקת לפנות למוסדות אקדמיים אחרים, והתובע לא הוכיח אחרת. כמו כן, התובע לא הראה כיצד פעל לצורך מציאת עבודה חלופית.
יג. לתובע שולם כל המגיע לו בגין תקופת העסקתו, לרבות תשלום פיצויי פיטורים מלאים. התובע לא היה זכאי לפדיון ימי חופשה, משעה שניצל בפועל את מלוא מכסת החופשה שלו בכל שנה בהתאם לכתבי המינוי והסכם העבודה עליו חתם. בהתאם להסכם העבודה התובע אף קיבל את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי.