12. בפתח הכרעת הדין עמד בית המשפט המחוזי על מתווה רכישתן של החברות הציבוריות. הוא קבע שמדובר במערכת עסקאות "מורכבת וממונפת", כהגדרתו, אשר כללה החזקות צולבות, שימוש במשאבים של חברה אחת לרכישת מניות בחברה אחרת והענקת אופציות רכישה אשר יצרו חוסר ודאות בדבר אחזקות החברות ונכסיהן. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי עמד על כך שקבוצת החברות הייתה מורכבת למעשה משני ענפים מרכזיים: ענף שבראשו עמדה קרן פלד (שכונה לעתים על-ידי הגורמים המעורבים גם "ענף ההשקעות" או "קבוצת ההשקעות"), וענף שני שבראשו עמדה חברת משב (שכונה גם "הענף התעשייתי" ו"הקבוצה התעשייתית"). בית המשפט המחוזי קבע שהקשר בין שני הענפים נוצר באמצעות אחזקות ישירות ועקיפות של
--- סוף עמוד 12 ---
חברה מענף אחד של קבוצת החברות בחברה מן הענף השני. כך למשל, החזיקה משב במניות של חברת פויכטונגר השקעות, אשר הייתה כפופה לענף שבראשו עומדת קרן פלד.
13. חרף האמור לעיל, ראוי לציין כי אף המדינה לא טענה שלמערערים הייתה כוונה לבצע עבירה בעצם רכישת האחזקות בחברות הציבוריות. כפי שיובהר להלן, הרשעתם של המערערים נוגעת לפעולות שביצעו לאחר הקמת הקבוצה, ובעיקר לפעולות שנועדו לגייס כסף להחזרת ההלוואה שניטלה על-ידי מיאב ובסט בית לצורך רכישת האחזקות בחברות הציבוריות.
14. בפני בית המשפט המחוזי התעוררו ארבע סוגיות כלליות שהכרעה בהן נדרשה לצורך דיון באישומים לגופם. סוגיות אלה הן: שאלת השליטה של גבעוני, הבי ופלד בחברות הציבוריות; המשמעות שיש לייחס למערכת היחסים הכספית הפרטית שהתקיימה בין יגרמן לבין שלושת המערערים האחרים; מעמד עדותו של יצחק שנהב (להלן: שנהב) ששימש כסמנכ"ל הכספים של חברת משב ולאחר מכן סמנכ"ל הכספים של כל קבוצת פויכטונגר תעשיות; ומעמדו של יגרמן כנושא משרה בחברות הציבוריות. להלן נתאר בתמצית את הכרעתו של בית המשפט המחוזי בכל אחת מסוגיות אלה.
15. שאלת השליטה בחברות הציבוריות: המחלוקות בעניין זה נסבו על השאלות הבאות: ראשית, האם יש לראות בגבעוני והבי מי שהיו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות? שנית, האם גבעוני ופלד היו בעלי השליטה בפויכטונגר השקעות? ההכרעה בשאלות אלה נדרשה על מנת לקבוע האם היה על המערערים לנקוט בהליכי האישור הנדרשים מבעל שליטה בעת ביצוען של עסקאות בחברות הקבוצה, הליכים שלא ננקטו בפועל. עסקאות אלה היו בעיקרן עסקאות של משיכת כספים מהחברות הציבוריות והעברתם לחברות הפרטיות שבשליטת גבעוני והבי, פעולות שעליהן נעמוד בהמשך.
16. בית המשפט המחוזי קבע שמושג השליטה זכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה, וכי יש לבחון אותו באופן מהותי, ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בית המשפט המחוזי עמד על כך ששאלת השליטה אינה מוגבלת רק למבחן "כמותי-טכני", שעניינו אחוזי האחזקה בתאגיד, וציין כי המבחן העיקרי שבו יש לעשות שימוש הוא מבחן "מהותי-איכותי" אשר בוחן את מידת יכולתו של אדם להכווין את פעילות התאגיד. בהמשך, באשר לשאלה כיצד יש לחשב את שיעור האחזקות במקרה של "שרשור" חברות, היינו במבנה של "פירמידת" חברות, ציין בית המשפט המחוזי כי לשיטתו המבחן הראוי הוא
--- סוף עמוד 13 ---
מבחן של "איתור בעל השליטה". לפי מבחן זה, כך נקבע, מרגע שהתבססה שליטתו של אדם בתאגיד מסוים, יש לייחס לו את האחזקות של אותו תאגיד במלואן גם בתאגיד הבא בשרשור.
17. בית המשפט המחוזי קבע כי יישומן של קביעות אלה בנסיבות העניין מוביל למסקנה כי גבעוני והבי היו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות, וכי גבעוני ופלד שימשו בעלי שליטה בפויכטונגר השקעות. לנוכח חשיבותם של הדברים להמשך הדיון, נפרט בתמצית את העובדות והממצאים שעליהם התבסס בית המשפט המחוזי בקביעתו זו.
18. בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי הצביע על העובדה שהמערערים שיתפו ביניהם פעולה בניהול כל החברות הציבוריות כקבוצה אחת, נתון שהוביל לחיזוק אחיזתם בחברות הקבוצה, בין היתר באמצעות כך שמינו את קרוביהם ואף זה את זה לנושאי משרה בחברות הציבוריות השונות. כך למשל, גבעוני שימש כדירקטור בקרן פלד, במשב, בחייל ובפויכטונגר תעשיות, ובנוסף לכך שימש כמנכ"ל בפויכטונגר תעשיות וכיו"ר הדירקטוריון של יסקל ושל אפקון בקרה. הבי היה יו"ר הדירקטוריון של אפקון אלקטרו מכניקה וכן דירקטור במשב, בפויכטונגר תעשיות ובאפקון בקרה. פלד כיהן כיו"ר הדירקטוריון של משב ופויכטונגר תעשיות. כמו כן שימש, בתקופות שונות, כדירקטור באפקון אלקטרו מכניקה, וכיו"ר הדירקטוריון של קרן פלד וחייל.
19. באשר לשליטה של גבעוני והבי בפויכטונגר תעשיות בית המשפט המחוזי קבע כי זו נלמדת מכך שמיאב ובסט בית (החברות בשליטתם של גבעוני והבי בהתאמה) היו בעלות שליטה במשב, אשר רכשה את השליטה בפויכטונגר תעשיות. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי לגבעוני ולהבי הייתה שליטה גם בפויכטונגר תעשיות ובחברות הכפופות לה. בית המשפט המחוזי ביסס מסקנתו זו, בין היתר, על אופציית הפוט שניתנה למוכרים בעסקה של מכירת המניות של פויכטונגר תעשיות למשב (כמפורט בפסקה 8(ג) לעיל), אשר הגדילה למעשה את סך האחזקות של משב בפויכטונגר תעשיות ליותר מ-25%, כך שחלה עליה חזקת שליטה לפי ההגדרה של בעל שליטה בסעיף 268 לחוק החברות. בית המשפט המחוזי הוסיף והצביע על העובדה שגבעוני והבי כלל לא הכחישו כי היו בעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות, ושהבי אף אמר בחקירתו על-ידי הרשות לניירות ערך כי משב רכשה שליטה בפויכטונגר תעשיות. כמו כן, בית המשפט המחוזי הסתמך על כך שלאחר רכישת פויכטונגר תעשיות, מינתה משב את מי שהיו הדירקטורים שלה (למעט דירקטורים חיצוניים) לשמש כדירקטורים בפויכטונגר תעשיות.
--- סוף עמוד 14 ---
20. אינדיקציה נוספת לכך שמשב רכשה שליטה בפויכטונגר תעשיות מצא בית המשפט המחוזי בחוות דעת משפטיות שהכין עו"ד גבי הייק (להלן: עו"ד הייק) לצורך פעילותה של הקבוצה, חוות דעת שניתחו את העסקאות בין פויכטונגר תעשיות למשב כעסקאות עם בעל שליטה. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שחוות הדעת נכתבה על יסוד הנחה של שליטה וזאת "לשם הזהירות". אולם, בית המשפט המחוזי סבר שהימנעותן של חוות הדעת מלקבוע שמשב אינה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות והתייחסותן לעסקאות על בסיס הנחה בדבר שליטה הן אינדיקציות לכך שאכן אלה היו פני הדברים.
21. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של יגרמן לפיה קיימות אינדיקציות נוגדות לאלו שהוצגו על-ידי המדינה, שמהן עולה כי משב לא הייתה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות. בין השאר, טען יגרמן שמשב לא הצליחה להעביר מספר החלטות באסיפה הכללית של פויכטונגר תעשיות, וכן שהרשות לניירות ערך לא הסתייגה מטיוטת תשקיף של אפקון אלקטרו מכניקה שהוגשה לה בחודש מרץ 2002, ובה צוין כי אין בעל שליטה בפויכטונגר תעשיות. בעניין עמדתה של הרשות לניירות ערך קבע בית המשפט המחוזי כי לא מדובר בנייר עמדה מטעם הרשות. הוא הוסיף כי טיוטת התשקיף אינה כוללת את הפרטים הרלוונטיים לרכישה של פויכטונגר תעשיות על-ידי משב, ועל כן המערערים אינם יכולים להיבנות ממנה.
22. באשר לשליטה של גבעוני ופלד בפויכטונגר השקעות, נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה שקרן פלד וכן בעלי השליטה בה היו בעלי שליטה בחייל ושחברת חייל רכשה בעצמה שליטה בפויכטונגר השקעות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי חרף העובדה שהיקף האחזקות של פלד וגבעוני בקרן פלד היה קטן (פחות מ-5% בצוותא), מבחינה מהותית השניים היו בעלי שליטה בקרן פלד ובחברות הכפופות לה (לרבות פויכטונגר השקעות) מאחר שהיה בכוחם וביכולתם להכווין ולהשפיע על הנעשה בחברות אלה והם אף עשו שימוש ביכולת זו.
23. הקשרים העסקיים בין יגרמן לבין המערערים האחרים: בית המשפט המחוזי נדרש לקשרים העסקיים בין יגרמן לבין המערערים האחרים (כל אחד בנפרד) שחרגו מגדרי פעילותן של החברות הציבוריות. השאלה שהתעוררה בהקשר זה הייתה איזו משמעות יש לייחס לאותן מערכות יחסים בבחינת העסקאות שבוצעו במסגרת קבוצת החברות הציבוריות. המדינה טענה בבית המשפט המחוזי כי הקשרים העסקיים בין יגרמן לבין פלד, גבעוני והבי יצרה לכל אחד משלושת האחרונים עניין אישי בעסקאות שנעשו בין חברות הקבוצה לבין יגרמן או לחברת קדי שהייתה בשליטתו.
--- סוף עמוד 15 ---
24. נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי בעניין זה הייתה כי המונח "עניין אישי" לא זכה להגדרה "קשיחה" בחוק החברות ובפסיקה באופן מכוון, לנוכח האופי הדינמי של חיי המסחר ושוק ההון. על השאלה האם צמיחתה של טובת הנאה מן העסקה לבעל השליטה מהווה תנאי מחייב לצורך קיומו של עניין אישי השיב בית המשפט המחוזי בשלילה. בית המשפט המחוזי קבע כי קשרים עסקיים פרטיים בין בעל שליטה בחברה לבין אדם חיצוני לחברה יכולים ליצור עניין אישי אצל בעל השליטה לא רק בעסקאות קונקרטיות אשר מניבות לו רווח, אלא בכל עסקה בין החברה לבין שותפו העסקי.
25. בהסתמך על עקרונות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי המערכות הכספיות הפרטיות בין פלד, גבעוני והבי לבין יגרמן יצרו אצל כל אחד מהם "עניין אישי" בעסקאות שבין חברות הקבוצה לבין יגרמן. בית המשפט המחוזי השתית מסקנה זו על הממצאים הבאים:
א. שיקים "טובה" – בית המשפט המחוזי הצביע על מערכת של גלגול שיקים בין יגרמן לבין פלד, גבעוני והבי, שנועדה לאפשר ליגרמן ליטול אשראי מצדדים שלישיים. זאת, מאחר שיגרמן היה מצוי בקשיים כלכליים שבגינם אף גייס כספים מהשוק האפור, ללא קשר לפעילות הקבוצה. מערכת זו פעלה במתכונת הבאה: אחד מהשלושה היה נותן ליגרמן שיק לביטחון, ובאמצעות שיק זה הצליח יגרמן לקבל אשראי. בתמורה לשיק זה נתן יגרמן שיק נגדי. השלושה הסבירו כי פעלו כך על רקע חברי וכי מדובר במערכת של "סכום אפס", היינו שהם קיבלו מיגרמן שיקים בסכומים שתאמו לשיקים לביטחון שהעבירו לו קודם לכן. בית המשפט המחוזי קבע שחרף עובדה זו המערכת האמורה של שיקים "טובה" הקימה עניין אישי לשלושה בעסקאות שנעשו בין החברות הציבוריות לבין יגרמן. בית המשפט המחוזי הסביר כי בעקבות מערכת זו של גלגול שיקים הפכו השלושה לנושים של יגרמן, וכך לבעלי עניין אישי בעסקאות עמו.
ב. פרויקט יזמות בנווה צדק – בית המשפט המחוזי דן בעסקת נדל"ן שבמסגרתה חתמו גבעוני ופלד על חוזה לרכישת מגרש בנווה צדק מעמותה בשם "הקדש באמונה" ואף העבירו לעמותה זו מקדמה בסך 300,000 דולר. יגרמן שימש באותה עת מנהל כספים ויועץ של עמותה זו. בשלב מסוים, לאחר שהפרויקט נתקל בקשיים, החליטו פלד וגבעוני לבטלו ודרשו לקבל בחזרה את
--- סוף עמוד 16 ---
כספי המקדמה. כאשר התעורר קושי בהשבת הכספים, יגרמן עצמו נתן לפלד שני שיקים מחשבון קדי על סך 850,000 שקל כל אחד על מנת להשיב לפלד ולגבעוני את כספי המקדמה שהעבירו לפני שהעסקה בוטלה. יצוין כי כאשר הגיע מועד פירעונו של השיק המוקדם מבין השניים, הוא חזר. בהמשך לכך פנה פלד אל יגרמן, שבתגובה לכך הפקיד בחשבונו של פלד סכום של 500,000 שקל. בבית המשפט המחוזי נתגלעה מחלוקת באשר למשמעות שיש לייחס לשיקים שנתן יגרמן לפלד – המדינה סברה שיש לראות את יגרמן כמי שהיה בעל החוב לפלד ולגבעוני, ואילו פלד טען כי מתן השיקים היה פתרון זמני, ולמעשה החובה להשיב את כספי המקדמה הייתה ונשארה חובה של העמותה. במחלוקת זו קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתה של המדינה. נקבע כי יגרמן היה חלק אינטגראלי של הפרויקט בנווה צדק והיה אחראי לכספי המקדמה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מכך שפלד חזר ופנה ליגרמן בנוגע להשבת כספי המקדמה ניתן ללמוד שבזמן אמת גם פלד ראה את יגרמן כמי שצריך להחזיר לו את הכספים.
ג. הלוואה מבנק לאומי – גבעוני ופלד שימשו ערבים ליגרמן במסגרת הלוואה שלקח האחרון מבנק לאומי בסך של מיליון דולר. יגרמן סירב לשלם לבנק סכום של 100 אלף דולר כחלק מהתחייבותו לפירעון ההלוואה, ומאחר שגבעוני ופלד היו ערבים להלוואה צמח להם חוב כזה כלפי בנק לאומי. בית המשפט המחוזי קבע שערבות זו יצרה עניין אישי לפלד ולגבעוני בעסקאות שנעשו עם יגרמן.
ד. "עסקאות פורוורד" – בשנת 2000 הסתייעו פלד וגבעוני ביגרמן לשם ביצוען של "עסקאות פורוורד" (עסקות חליפין במט"ח המבוצעות בתאריכים עתידיים קבועים מראש, לפי שער מוסכם שנקבע גם הוא מראש). כפי שעולה מהעובדות, ההסדר פעל באופן הבא: פלד וגבעוני הפקידו סכום כסף בחשבון בנק, ונתנו ייפוי כוח ליגרמן לבצע עסקאות פורוורד בכספים שבחשבון. פלד טען שיגרמן שימש מעין "יועץ", במובן זה שהוא לא היה שותף לרווחים או להפסדים הנובעים מהפעילות בתיק. פלד הוסיף והסביר כי פעילותו של יגרמן בחשבון שפתח לצורך ביצוע העסקאות נעשתה ללא תמורה. בית המשפט המחוזי סבר בהקשר זה כי עבודת "הייעוץ" של יגרמן מעידה על מערכת מורכבת של התחשבנות בינו לבין פלד וגבעוני, אשר "זלגה" מן העסקאות הפרטיות שלהם אל ניהול עסקיהן של החברות הציבוריות בשליטתם ויצרה עניין אישי לשניים בעסקאות של חברות הקבוצה עם יגרמן.
--- סוף עמוד 17 ---
26. בית המשפט המחוזי למד על כך שפלד, גבעוני והבי היו בעלי עניין אישי בעסקאות שנעשו בין החברות הציבוריות לבין יגרמן גם מאמירות של השלושה בעדויותיהם כי הם סמכו על יגרמן "בעיניים עצומות" וכי לרוב הם עשו כדבריו. בית המשפט המחוזי קבע אפוא כי מערכת היחסים הפיננסית בין יגרמן לבין שלושת המערערים האחרים יצרה כשלעצמה עניין אישי לאחרונים בעסקאות של החברות הציבוריות עם יגרמן, ולא כל שכן נוכח העובדה שיגרמן היה חייב כספים לפלד, גבעוני והבי ומצבו הכלכלי היה רעוע.
27. יגרמן כנושא משרה: בבית המשפט המחוזי נחלקו הצדדים באשר למעמדו של יגרמן בחברות הקבוצה. יגרמן טען כי שימש אך "יועץ כלכלי חיצוני" לקבוצה. לעומת זאת, המדינה טענה כי הוא תיפקד כמנהל כספים ראשי או כמנהל עסקים ראשי בפועל בקבוצה, היינו כ"נושא משרה" בכל אחת מחברות הקבוצה. הצורך להכריע בסוגיה זו נבע מכך שיגרמן הואשם בעבירות מכוח היותו "נושא משרה" בתאגיד במסגרת חלק ניכר מהאישומים נגדו (כך למשל, במסגרת האישום הראשון הואשם יגרמן בעבירה של גניבה בידי מנהל). בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המדינה בסוגיה זו. הוא הצביע על כך שהמושג "נושא משרה" מחייב פרשנות מהותית, וקבע כי בחינה כזו של תפקודו של יגרמן בחברות הקבוצה מובילה למסקנה "הבלתי נמנעת", כהגדרתו, שיש לראות בו נושא משרה בקבוצה. בית המשפט המחוזי קבע כי יגרמן היה, לכל הפחות, סמנכ"ל הכספים של הקבוצה בכלל, ושל כל אחת מהחברות הציבוריות בפרט. בעיקרם של דברים, בית המשפט המחוזי ביסס מסקנתו זו על המעמד הרם שהיה ליגרמן בקבוצה, מעמד שהקנה לו השפעה על הדירקטוריונים בחברות הקבוצה ועל בעלי השליטה בהן. כמו כן, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שיגרמן החזיק דרך קבע בפנקסי שיקים של משב ושל פויכטונגר תעשיות, עובדה שהצביעה על מעורבותו של יגרמן בעסקי הקבוצה ועל כך שתפקידו חרג מעבר ל"ייעוץ חיצוני".