51. בגדרו של האישום התשיעי הואשמו גבעוני, הבי ויגרמן בכך שנמנעו מלנקוט בהליכי האישור והדיווח המחויבים בדין לצורך ביצוע העסקאות שתוארו באישומים הראשון, השני, הרביעי והשביעי. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שלמעשה מדובר באישום "חלופי" לעבירות הגניבה שבהן הורשעו השלושה בגדרם של אישומים אלה. על כן, בית המשפט המחוזי קבע שהדיון באישום זה מתייתר ואין מקום להרשיע את גבעוני, הבי ויגרמן בעבירות שיוחסו להם במסגרתו.
52. האישום העשירי, האישום האחד-עשר והאישום השנים-עשר נסבו על הפרת חובות הדיווח התקופתיות של החברות השונות שהמערערים היו שותפים לניהולן – פויכטונגר תעשיות, פויכטונגר השקעות, משב ואפקון אלקטרו-מכניקה. הדו"חות הכספיים של ארבע החברות לרבעון הראשון של שנת 2002 לא פורסמו במועד, ולמעשה לא פורסמו כלל (פתיחת החקירה על-ידי רשות לניירות ערך מנעה את הגשת הדו"חות לרשות).
53. האישום העשירי ייחס לכל המערערים אחריות לעיכוב פרסומם של הדו"חות הכספיים של פויכטונגר תעשיות ואפקון אלקטרו מכניקה. אישום זה התמקד בניסיונותיהם של המערערים להביא את רואי החשבון המבקרים לקבל את ההסברים שנמסרו להם בנוגע להעברות הכספים מהחברות הציבוריות לחברות הפרטיות שנדונו באישום הראשון, ולהציג אותן כמקדמות המועברות במהלך העסקים הרגיל של החברה ואינן זקוקות לאישורים מיוחדים. על-פי כתב-האישום המתוקן, רואי החשבון עמדו על דעתם כי בדו"חות צריך להינתן ביטוי לכך שמשיכות הכספים היו למעשה עסקה חריגה עם בעלי שליטה. אולם, המערערים סירבו לקבל את עמדתם של רואי החשבון ונמנעו במכוון מלנקוט בהליכים הנדרשים על-מנת לפרסם את הדו"חות האמורים. בנוסף לכך, גבעוני ויגרמן הואשמו גם בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בשל כך שהציגו מצג
--- סוף עמוד 29 ---
כזב בפני רואי החשבון וניסו בכך לקבל את אישורם של רואי החשבון להעברות הכספים האמורות.
54. גם אישומים אחד-עשר ושנים-עשר ייחסו למערערים מעשים דומים. בגדרו של האישום האחד-העשר הואשמו הארבעה בכך שעיכבו את הגשת הדו"חות של משב. בגדרו של האישום השנים-עשר הואשמו גבעוני, פלד ויגרמן בכך שעיכבו את הדו"חות הכספיים של פויכטונגר השקעות, תוך ניסיון למנוע מרואי החשבון המבקרים להוסיף הערת "עסק חי" לחברה זו. הבי לא הואשם בגדרו של אישום זה.
55. בפתח הכרעתו באישומים אלה הביע בית המשפט המחוזי את עמדתו לפיה את העבירה של היעדר דיווח הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך יש לפרש באופן מרחיב, במובן זה שתחול גם על מי שאינו נמנה עם האורגנים של התאגיד (בכפוף לכך שהתקיימו בו שאר דרישות הסעיף).
56. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים היו אחראים לעיכוב בפרסום הדו"חות הכספיים בכל אחד מן האירועים שעליהם נסבו שלושת האישומים. בהתאם לכך, הוא הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. הוא הרשיע בעבירה זו גם את שתי החברות שהואשמו בכך שדיווחיהן לא פורסמו במועד הנדרש – משב ופויכטונגר השקעות. לצד זאת, בית המשפט המחוזי זיכה את גבעוני ואת יגרמן מהעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה באישום העשירי. בית המשפט המחוזי סבר שאמנם התגבשו בעניינם של השניים יסודותיה של עבירה זו, אך קבע שאין מקום להרשיעם בה בשים לב לכך שבגין אותן פעולות הם הורשעו בעבירות שיוחסו להם במסגרת האישום הראשון.
סיכום העבירות שבהן הורשעו המערערים
57. בסיכומו של דבר הורשעו המערערים בעבירות כדלקמן (לפירוט מלא של העבירות שבהן הורשעו המערערים ראו לאחר פסקה 131 בגזר הדין):
א. יגרמן – הורשע בעבירות הבאות: גניבה בידי מנהל; עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד; מרמה והפרת אמונים בתאגיד; זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במרמה; ועבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
--- סוף עמוד 30 ---
ב. גבעוני – הורשע בעבירות הבאות: גניבה בידי מנהל; עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד; מרמה והפרת אמונים בתאגיד; ועבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
ג. הבי – הורשע בעבירות הבאות: גניבה בידי מנהל; עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד; מרמה והפרת אמונים בתאגיד; ועבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
ד. פלד – הורשע בעבירות הבאות: עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד; מרמה והפרת אמונים בתאגיד; ועבירות דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי
58. ביום 4.4.2013 ניתן גזר הדין בעניינם של המערערים. ככלל, בית המשפט המחוזי הצביע על חומרתן של העבירות שבהן הורשעו המערערים ועל מגוון הערכים המוגנים שנפגעו מביצוען. לצד זאת, הוא נדרש לעובדה שהעבירות בוצעו כעשר שנים קודם לכן, וכי מאז ביצוען השתנו ללא היכר נורמות ההשקעות בשוק ההון. "אילו הייתי נדרש לגזור את דינם של הנאשמים בגין אותן עבירות שהיו מבוצעות על ידם בימים אלה", סיכם בית המשפט המחוזי עניין זה, "הדעת נותנת שהעונש שראוי היה להשית עליהם היה חמור פי כמה וכמה" (פסקה 285 לגזר הדין).
59. במישור הפרטני, בית המשפט המחוזי הבחין בין דרגות חומרה שונות במעשיהם של המערערים – כאשר ביחס ליגרמן הודגשה החומרה היתרה הגלומה במעשיו, ואילו ביחס לפלד נקבע כי מעשיו היו פחות חמורים בהשוואה לאחרים.
60. בכל הנוגע ליגרמן, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא שהוביל והנהיג את המעשים המיוחסים למערערים, ועל כן הוא ראוי לענישה מחמירה יותר. על יגרמן הוטלו עונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים; 18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות שבהן הורשע; קנס כספי בסך של 20,000 שקל או חודשיים מאסר תחתיו.
61. אשר לגבעוני, בית המשפט המחוזי נתן משקל למעמדו הרם בקבוצה ולכך שהיו לו אינטרסים מובהקים בביצוען של העבירות. לצד זאת, הוא גם התחשב בהשלכות
--- סוף עמוד 31 ---
הקשות שהייתה לפרשה זו על חייו, ובכלל זה על מצבו הבריאותי. העונש שהוטל על גבעוני הוא מאסר בפועל לתקופה של שנתיים; 18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות שבהן הורשע; קנס כספי בסך של 20,000 שקל או חודשיים מאסר תחתיו.
62. אשר להבי, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את מעורבותו הפחותה ביחס לזו של יגרמן ושל גבעוני וכן שיקולים הנוגעים למצבו הבריאותי. עם זאת, הוא ציין שאין בכך כדי לנקות אותו מאחריות, בשים לב לכך שידע כי כסף מהחברות הציבוריות שעליהן היה אמון מתוקף תפקידיו זורם לחברה פרטית בבעלותו. העונש שהוטל על הבי הוא מאסר בפועל לתקופה של שנה; 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות שבהן הורשע; קנס כספי בסך של 20,000 שקל או חודשיים מאסר תחתיו.
63. לבסוף, בהתייחס לפלד, בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים שבהם הורשע הם ברף הנמוך מבין כל הנאשמים בפרשה, וכי יש לשקול לזכותו את השירות הציבורי שביצע במשך שנים (כמפכ"ל המשטרה ובתפקידים נוספים). כמו כן, בית המשפט המחוזי נתן משקל לכך שהסיקור התקשורתי בפרשה התמקד בפלד, על רקע התפקידים שביצע בעברו. על פלד הוטל אפוא עונש מאסר בפועל לחצי שנה שירוצה על דרך של עבודות שירות, ובנוסף לכך 18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות שבהן הורשע, וכן קנס כספי בסך של 100,000 שקל או ארבעה חודשי מאסר תחתיו.
64. ביצוע עונשיהם של גבעוני, הבי ופלד עוכב עד להכרעה בערעור דנן. לעומת זאת, בקשתו של יגרמן לעיכוב ביצוע עונשו נדחתה, והוא החל לרצות את עונשו.
הערעורים
65. בפנינו מונחים ערעוריהם של ארבעת המעורבים שעניינם פורט לעיל – יגרמן, גבעוני, הבי ופלד. כולם מערערים הן על הכרעת הדין בעניינם והן על חומרת עונשיהם. מנגד, עומד ערעורה של המדינה על קולת עונשיהם. נציג את עיקרי הטענות בכל אחד ואחד מן הערעורים.
ערעורו של יגרמן
--- סוף עמוד 32 ---
66. מבין כל הערעורים שבפנינו, ערעורו של יגרמן הוא המקיף ביותר. יגרמן טוען, באמצעות באי-כוחו, עו"ד דוד פורר ועו"ד לימור לוי, שהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בשגיאות ובפערים רבים, וכי בשל כך יש לזכותו מן העבירות שיוחסו לו. יתר על כן, לטענת יגרמן הפגמים בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי אינם מאפשרים לו להתמודד עם הממצאים שהובילו להרשעתו. על כן, לשיטתו של יגרמן, התיק "אינו בשל" לדיון בערעור ויש להחזירו לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה ישוב ויכריע וינמק את קביעותיו. להלן נתאר טענותיו אלה, ולצדן גם את הטענות שהעלה יגרמן נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגופם של דברים.
67. הטענות של יגרמן בשאלת השליטה – יגרמן טוען שבית המשפט החיל בעניין זה פרשנות מרחיבה של המושג "שליטה", אשר פותחה בפסיקה בהקשרים אזרחיים. לשיטתו, לצורך דיון בהטלתה של אחריות פלילית היה מקום לנקוט דווקא בפרשנות מצמצמת למונח זה. יגרמן מוסיף וטוען שבית המשפט המחוזי שגה בכך שאימץ את שיטת "איתור בעל השליטה" ביחס לבחינת השליטה במקרה של שרשור חברות. לטענתו, קביעה זו נוגדת את ההלכה הפסוקה (בהפניה לעע"ם 6352/01 חדשות ישראל (טי.אי.אן.סי) בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נו(2) 97 (2001) (להלן: עניין חדשות ישראל)).
68. באופן ספציפי, עיקר טענותיו של יגרמן בעניין סוגיית השליטה נוגעות לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה משב הייתה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות. לשיטתו של יגרמן, המבחן לקיומה של שליטה הוא ביכולת להעביר החלטות באסיפה הכללית נגד רצונם של בעלי המניות האחרים, ולטענתו למשב לא הייתה יכולת זו. יגרמן מפנה בהקשר זה לכך שמשב נכשלה בהעברת מספר החלטות באסיפה הכללית של פויכטונגר תעשיות. הוא מוסיף וטוען שקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין לייחס לעובדה זו משקל משמעותי מאחר שההחלטות הרלוונטיות נגעו לנושאים קלי ערך אינה יכולה לעמוד. לטענתו של יגרמן, אם משב לא יכולה להעביר באסיפה החלטות בעלות חשיבות נמוכה, הרי שמקל וחומר לא היה בכוחה להעביר החלטות בנושאים בעלי משמעות.
69. יגרמן סבור גם שבית המשפט המחוזי שגה בכך שהסתמך על חוות הדעת של עו"ד הייק לצורך קביעה כי משב שלטה בפויכטונגר תעשיות. לטענתו, הנחת השליטה בחוות הדעת נעשתה לצורך הצגת הדברים באופן פשוט. הוא מוסיף וטוען כי מאמירותיו של עו"ד הייק ניתן דווקא ללמוד שבזמן אמת הוא היה סבור שמשב אינה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות.
--- סוף עמוד 33 ---
70. טיעון נוסף שמעלה יגרמן בסוגיה זו נוגע לשיעור האחזקות של משב בפויכטונגר תעשיות. יגרמן טוען כי בעניינה של משב לא התקיימה חזקת השליטה הקבועה בחוק החברות, בשים לב לכך שבמועדים הרלוונטיים היא החזיקה ב-24.99% מזכויות ההצבעה בפויכטונגר תעשיות (בעוד שהרף לקיומה של חזקת שליטה לפי סעיף 268 לחוק החברות הוא אחזקה ב-25%). יגרמן מוסיף וטוען שבית המשפט המחוזי שגה כשייחס למשב שיעורי אחזקה גבוהים מ-%24.99 בשל אופציית הפוט שנתנה למוכרים. בהקשר זה, הוא מדגיש שאופציית הפוט העניקה למוכרים, ולא למשב, את אפשרות הבחירה אם לממש את האופציה.
71. טענתו האחרונה של יגרמן בנוגע לשליטה של משב בפויכטונגר תעשיות נוגעת להשוואה בין המצב ששרר לפני מכירת המניות של פויכטונגר תעשיות למשב לבין המצב ששרר לאחר מכן. יגרמן טוען כי בעלי המניות שמהם רכשה משב את מניות פויכטונגר תעשיות (ובראשם מר עזי פויכטונגר), לא נחשבו לבעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות. על כן, לטענתו לא היה מקום לראות גם במשב בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות.
72. הטענות של יגרמן בנושא ההסתמכות על הרשות לניירות ערך – לצד זאת, יגרמן טוען כי אפילו הייתה למשב שליטה בפויכטונגר תעשיות, הרי שבזמן אמת הוא סבר שלא כך הדבר. באופן ספציפי יותר, יגרמן טוען שבית המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענתו לפיה הוא הסתמך על עמדתה של הרשות לניירות ערך באישור שניתן לטענתו לטיוטת תשקיף של אפקון אלקטרו מכניקה. בטיוטה זו, שהועברה לעיון ולהערות הרשות לניירות ערך בחודש מרץ 2002, נכתב על-ידי עו"ד הייק, כי אין לגוף כלשהו שליטה בפויכטונגר תעשיות. יגרמן ביקש להסתמך על דברים אלה, בשים לב לכך שבאותו מועד הרשות לא העירה או הסתייגה מכך. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו, בין היתר, שהתשקיף חסר התייחסות לשתי עובדות רלוונטיות: הראשונה, אופציית הפוט שניתנה למוכרים של פויכטונגר תעשיות; השנייה, האופציה שניתנה לחייל לחייב את משב לרכוש ממנה אחזקות בפויכטונגר השקעות (כמפורט לעיל בפסקה 8(ג)). יגרמן טוען כי עובדות אלה כן פורטו בטיוטת התשקיף שהועברה לרשות, ומכאן שהנימוק המרכזי של בית המשפט המחוזי לדחיית טענת ההסתמכות על עמדת הרשות אינו יכול לעמוד לשיטתו.
73. הטענות של יגרמן בנושא ההסתמכות על חוות דעת של עו"ד הייק – בנוסף לטענתו בדבר הסתמכות על עמדת הרשות לניירות ערך, יגרמן טוען כי פעולות רבות העומדות ביסוד הרשעתו בפרשה דנן הסתמכו על חוות דעת שכתב עו"ד הייק, אשר
--- סוף עמוד 34 ---
ליווה את המערערים במסגרת פעולתם בקבוצת החברות. כאמור, יגרמן טען בבית המשפט המחוזי להסתמכות על חוות דעת שכתב עו"ד הייק במספר נושאים, ובכלל זה בכל הנוגע לסוגיות הבאות: השליטה של משב בפויכטונגר תעשיות (יגרמן טען שהסתמך על חוות דעת באשר להעדרה של שליטה כאמור); מעמדו של יגרמן כנושא משרה (לטענת יגרמן, הוא הסתמך על חוות דעת באשר לכך שאינו נושא משרה); וכן עניין חוקיותה של העברת המקדמות שנדונה באישום השני. יצוין כי בנקודה אחרונה זו, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של יגרמן באשר להסתמכות על עמדתו של עו"ד הייק, בקובעו, בין היתר, שהימנעותו של יגרמן מלזמן את עו"ד הייק לעדות בעניין זה נזקפת לחובתו. יגרמן תוקף קביעה זו. הוא טוען שהחלטתו שלא לזמן את עו"ד הייק התבססה על המלצתו של בית המשפט המחוזי במהלך המשפט לפיה יוסכם על הצדדים כי יוגשו הודעותיו של עו"ד הייק, מבלי שמי מהצדדים יזמן אותו לעדות. בהמשך לטענה זו הגיש יגרמן בקשה לגביית עדותו של עו"ד הייק בבית המשפט המחוזי (לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי). ביום 24.11.2014 דחינו בקשה זו. לצד זאת, הבהרנו שאין בהחלטתנו משום קביעה באשר למשקל שאותו יש לייחס לקביעות שונות של בית המשפט המחוזי הנוגעות לאי העדת עו"ד הייק.