--- סוף עמוד 280 ---
אפשר גם שאצל עדים אלה או אחרים השתרבבו אל העובדות גם הערכות והשערות, תירוצים והנמקות שבחוכמה שלאחר מעשה. אשר לעדים שהיו מעורבים בפרשה הנחקרת, אפשר שעם הזמן ראו "לשפר" את גירסתם או "לעדן" את תמונת מעורבותם ולהמציא ראיות, שאינן אלא ניתוח לאחור של נתונים ועובדות והערכות שלאחר זמן, אם בהגשה ישירה לעיונו של בית המשפט ואם באמצעותם של מומחים, שחוות-דעתם נתבקשה לעניין המהות המשפטית של מדיניות הוויסות - השאלות המשפטיות.49. בית המשפט, שאינו יוזם את ההליך, מקיים את הדיון במסגרת כתב הטענות, ובענייננו כתב האישום שהונח לפניו. על-פי כתב-אישום זה והטיעון שהושמע בעקבותיו, במהלך הדיון בדרגה הראשונה ולפנינו, אין אנו נדרשים, לכאורה, לדון ולהכריע במשמעות המשפטית של מדיניות הוויסות שננקטה על-ידי הבנקים, עד לתקופה הרלוואנטית שנתחמה לדיון בכתב האישום, דהיינו ראשית שנת 1980. יתרה מזאת, על-פי העולה מכתב האישום, מהראיות נשמעו לפני הדרגה הראשונה ומהמסקנות שבהכרעת הדין, הרי עיקרו של הדיון המחייב הכרעה מתמקד בתקופה שלמן ראשית 1982, שאז, על-פי הנטען, נוצרה או אמורה הייתה להיווצר אצל הבנקאים המודעות להיבטים הפליליים שבהפעלת מדיניות הוויסות. באשר לייעוץ שניתן על-ידי יועצי הבנקים והטענות והאשמות על מירמה שהייתה כרוכה בהם, הרי הטיעון של התביעה מתמקד בחודשיים האחרונים שלפני משבר המניות, דהיינו מאוגוסט ועד אוקטובר 1983. באלה אמנם התמקד בעיקרו הדיון לפני הדרגה הראשונה, ואלה הם גם בבסיס ההכרעה העובדתית והמשפטית של הדרגה הראשונה, אך נראה לי כי השאלות, התמיהות והסוגיות המשפטיות המתעוררות אינן מאפשרות, ודאי אינן מרשות, התנכרות או העלמת עין או הסחת הדעת ממה שקדם לשנת 1980. כיצד נראתה מדיניות הוויסות שהייתה קיימת בפועל כבר בשנות השבעים בעיני הבנקאים, בעיני הרשויות, בעיני הציבור והתקשורת, בראשית הדרך ובהמשכה? האם נחשבה מדיניות זו ראויה ולגיטימית, או שמא ניתן היה להתייחס אליה, כבר מבראשית, כאל מדיניות שגויה ומזיקה אך עדיין מותרת? או דילמא צריך היה לראות במדיניות זו מתחילתה, בוודאי בהמשכה, ככשל עסקי מבחינת הדין האזרחי, או שמא ראי להתייחס אליה כאל כישלון הנופל בשדה המשפט הפלילי? מה היה המצב מכל אחת מהבחינות הללו בראשית 1980, ומתי, באיזו נקודת זמן, חל מעבר מהתייחסות א' להתייחסות ב' ולהתייחסות ג' וכדומה? במילים אחרות - מתי הפכה מדיניות הוויסות של המניות הבנקאיות מעשיה לגיטימית ומועילה למשק, כפי שנחזתה בראשית הדרך, למדיניות שיש בה סיכונים ובעיות מבחינת שיקול הדעת העסקי והציבורי, ומתי, אם בכלל, נפרץ הסכר או נחצה הקו האדום שבין שיקול-דעת מסחרי-אזרחי שגוי לבין מעשה פלילי במודע? כל אלה שאלות קשות ומטרידות הן, ואין תמה שהעסיקו את הדרגה הראשונה ימים רבים וזכו לדיון מעמיק ומקיף מאוד בהכרעת הדין המשתרעת על פני מאות רבות של עמודים. גם לפנינו הושמע טיעון מאוד ממצה, רחב ומעמיק בסוגיות אלה, גם לעניין