--- סוף עמוד 279 ---
אלה. ההידרשות לוועדת הכספים וכוחה של ועדת הכספים לפקח ולדרוש דין-וחשבון מכל הגורמים השלטוניים שמניתי, מעוגנים בהוראות מפורשות המפוזרות בחוקים שונים, כפי שהדגמתי עיל.46. כל המערכת השלטונית, כל אותן רשויות שמנינו, דומה שלא באו לעולם אלא כדי לשמור על עניינו של האזרח, להגן על כספו לבל יבולע לו, להבטיח שוק הון אמין ולדאוג לכך שמערכת הבנקאות בישראל, בעוצמתה כי רבה, תנהג באחריות ולא תסכן את כספי הציבור הנותן בה אמונו. בהמשך הדברים, תוך סקירת העובדות, נשאל את עצמנו אם במקרה דנן, שיש בו השתקפות מאוד רחבה, מגוונת ומורכבת של כל אותם עניינים שהרשויות נדרשות לתת את הדעת עליהן מכוח סמכותן ותפקידן, מילאו הרשויות את תפקידן כראוי, או שמא הן עצמן היו מעורבות במידה זו או אחרת ברעה אשר פקדה את המשק הישראלי ואת הבנקאות הישראלית ושהכתה בתדהמה, בסופו של יום, את הציבור הרחב ואת רשויות השלטון, עד שנדרשה הקמתה של ועדת החקירה הממלכתית ועד שננקטו ההליכים נושא ערעור זה.בחינת תהליך הוויסות על-פי ראיות שבזמן אמת.47. בדיעבד ברור, גלוי ומובן כי מדיניות ויסות מניות הבנקים הייתה הרסנית לשוק ההון, למשק המדינה, וכן, הלכה למעשה, למערכת הבנקאות הישראלית בכלל, ובמיוחד לבנקים אשר היו מעורבים בוויסות המניות. כתב האישום נושא דיון זה תחם את עצמו, כמוסבר לעיל, לתהליך ויסות המניות הבנקאיות בתקוה שלמן ראשית שנת 1980 ועד לחודש אוקטובר 1983. אך בהתייחסות למדיניות ויסות זו לא ניתן להידחק אל אמצע המסלול ומאותו שלב ואילך להתחיל במהלך הבחינה, הבדיקה וההכרעה. יש להשתדל, ככל הניתן, למצוא את קו הזינוק לאותה מדיניות נפסדת, להתייצב בו ולהתחיל ממנו את תהליך הצעידה והמעקב אחר מחוללי התהליך ודרך הילוכו, בהמשך ריצתו, בהמשך התדרדרותו לקו הנפילה. בדיקה זו, כדי שתהיה שלמה ותציג לפנינו תמונה מבוססת ונאמנה של התהליך כולו, ואם תמצי לומר של הפרשה כולה, צריכה להיות זהירה, עקבית, יסודית. היא צריכה להתבסס, כפי שסברה גם הדרגה הראשונה, בצדק רב, על עובדות הניתנות להוכחה מספקת מזמן אמת.48. עניין לנו בתהליך שהחל אי שם בשנות השבעים, הגיע לכלל בעייתיות בסוף 1979 תחילת שנות השמונים, התחמם והגיע לכלל רתיחה בתחילת אוקטובר 1983. מאז ועד שהחל המשפט לפני הדרגה הראשונה חלפו ועברו כשבע שנים. אמנם, ביני לביני, נערכה החקירה לפני ועדת בייסקי, אשר, כמסתבר, הייתה מקיפה מאוד ויסודית ובמהלכה נגבו עדויות הן לפני הוועדה במליאתה והן אצל אוספי החומר, וזאת במרוצת השנים 1985 ו-1986, אולם האמת לאמיתה טמונה בעיקר במסמכים, באמירות, במעשים ופעולות כפי שאלה זכו לתיעוד כזה או אחר בתקופת ההתרחשויות עצמה.לאחר זמן אפשר שנשתכחו דברים אצל עדים שאינם בעלי נגיעה בעניין, שעה שנתבקשו, לאחר שנים, לספר את הידוע להם בעניין זה או אחר שלא נשתמר בתודעתם.
--- סוף עמוד 280 ---
אפשר גם שאצל עדים אלה או אחרים השתרבבו אל העובדות גם הערכות והשערות, תירוצים והנמקות שבחוכמה שלאחר מעשה. אשר לעדים שהיו מעורבים בפרשה הנחקרת, אפשר שעם הזמן ראו "לשפר" את גירסתם או "לעדן" את תמונת מעורבותם ולהמציא ראיות, שאינן אלא ניתוח לאחור של נתונים ועובדות והערכות שלאחר זמן, אם בהגשה ישירה לעיונו של בית המשפט ואם באמצעותם של מומחים, שחוות-דעתם נתבקשה לעניין המהות המשפטית של מדיניות הוויסות - השאלות המשפטיות.49. בית המשפט, שאינו יוזם את ההליך, מקיים את הדיון במסגרת כתב הטענות, ובענייננו כתב האישום שהונח לפניו. על-פי כתב-אישום זה והטיעון שהושמע בעקבותיו, במהלך הדיון בדרגה הראשונה ולפנינו, אין אנו נדרשים, לכאורה, לדון ולהכריע במשמעות המשפטית של מדיניות הוויסות שננקטה על-ידי הבנקים, עד לתקופה הרלוואנטית שנתחמה לדיון בכתב האישום, דהיינו ראשית שנת 1980. יתרה מזאת, על-פי העולה מכתב האישום, מהראיות נשמעו לפני הדרגה הראשונה ומהמסקנות שבהכרעת הדין, הרי עיקרו של הדיון המחייב הכרעה מתמקד בתקופה שלמן ראשית 1982, שאז, על-פי הנטען, נוצרה או אמורה הייתה להיווצר אצל הבנקאים המודעות להיבטים הפליליים שבהפעלת מדיניות הוויסות. באשר לייעוץ שניתן על-ידי יועצי הבנקים והטענות והאשמות על מירמה שהייתה כרוכה בהם, הרי הטיעון של התביעה מתמקד בחודשיים האחרונים שלפני משבר המניות, דהיינו מאוגוסט ועד אוקטובר 1983. באלה אמנם התמקד בעיקרו הדיון לפני הדרגה הראשונה, ואלה הם גם בבסיס ההכרעה העובדתית והמשפטית של הדרגה הראשונה, אך נראה לי כי השאלות, התמיהות והסוגיות המשפטיות המתעוררות אינן מאפשרות, ודאי אינן מרשות, התנכרות או העלמת עין או הסחת הדעת ממה שקדם לשנת 1980. כיצד נראתה מדיניות הוויסות שהייתה קיימת בפועל כבר בשנות השבעים בעיני הבנקאים, בעיני הרשויות, בעיני הציבור והתקשורת, בראשית הדרך ובהמשכה? האם נחשבה מדיניות זו ראויה ולגיטימית, או שמא ניתן היה להתייחס אליה, כבר מבראשית, כאל מדיניות שגויה ומזיקה אך עדיין מותרת? או דילמא צריך היה לראות במדיניות זו מתחילתה, בוודאי בהמשכה, ככשל עסקי מבחינת הדין האזרחי, או שמא ראי להתייחס אליה כאל כישלון הנופל בשדה המשפט הפלילי? מה היה המצב מכל אחת מהבחינות הללו בראשית 1980, ומתי, באיזו נקודת זמן, חל מעבר מהתייחסות א' להתייחסות ב' ולהתייחסות ג' וכדומה? במילים אחרות - מתי הפכה מדיניות הוויסות של המניות הבנקאיות מעשיה לגיטימית ומועילה למשק, כפי שנחזתה בראשית הדרך, למדיניות שיש בה סיכונים ובעיות מבחינת שיקול הדעת העסקי והציבורי, ומתי, אם בכלל, נפרץ הסכר או נחצה הקו האדום שבין שיקול-דעת מסחרי-אזרחי שגוי לבין מעשה פלילי במודע? כל אלה שאלות קשות ומטרידות הן, ואין תמה שהעסיקו את הדרגה הראשונה ימים רבים וזכו לדיון מעמיק ומקיף מאוד בהכרעת הדין המשתרעת על פני מאות רבות של עמודים. גם לפנינו הושמע טיעון מאוד ממצה, רחב ומעמיק בסוגיות אלה, גם לעניין
--- סוף עמוד 281 ---
העובדות וגם לעניין המסקנות המשפטיות. חשיבותו של העניין וכבודם של הטוענים מצדיקים ואף מחייבים שגם בדרגה זו נראה לבחון את הדברים במלוא כובד הראש המתחייב, תוך בדיקה זהירה, עקבית וקפדנית של העובדות המוכחות ושל הדין אשר יש ליישם על מערכת עובדות זו.עד שבא אני להתייחס לעובדות המקרה, ראוי להתייחס בשלב הזה לטענה המקדמית העשויה לאיין צורך זה אם תקבל הטענה הגורסת שדין ההליך להתבטל מעיקרו ולו רק משום שהתבסס רובו ככולו על ראיות לא קבילות שנתקבלו או חולחלו לדיון מתוך דיוני ועדת החקירה, כל זאת שלא כדין.50. במרכזה של טענה זו - שאלת פרשנותו של סעיף 14 לחוק ועדות חקירה (להלן - חוק ועדות חקירה או החוק).העובדות הצריכות לטענהבשנת 1985הוקמה כמתואר לעיל ועדת החקירה (ועדת בייסקי). עדים שונים ובהם המערערים מסרו עדויות לפני ועדת בייסקי או לפני אוספי החומר מטעמה. חלקם נדרשו להגיש מסמכים שהיו קיימים ברשותם או מסמכים שנאספו ו/או עובדו במיוחד על-פי דרישת הוועדה. חומר החקירה הועבר בשלמותו למשטרה, וחוקרי המשטרה עשו בו שימוש.על הדרך שבה התנהלה החקירה המשטרתית ניתן ללמוד מעדותו של רב-פקד בועז יפעת, ראש צוות החקירה הראשון, מיום 21.1.1992, בעמ' 10504 לפרוטוקול הדיון בבית-המשפט המחוזי "... לגבי החלק שאמרתי שאני עשיתי שיועד לי באופן טבעי אני התחלתי לעבור על רשימות מצאי (הכוונה למלאי - ד' ל') וריכזתי לי מתוך כל 40 ארגזים בחדר לא יודע בין עשרה לאולי 15 ארגזים עם חומר רלוונטי. כשאני אומר חומר רלוונטי זה החומר שהיה לפני ועדת בייסקי, זה היה דוחות כספים של החברו, תשקיפים, פרוטוקולים וקטעים מפרוטוקולים למיניהם שחשבתי שישמש לי כחומר לחקירה והתחלתי בהכנת שאלות ...". בין היתר אימצו העדים השונים וביניהם המערערים דברים שמסרו לפני ועדת בייסקי לתוך העדות במשטרה בדרכים שונות שזכו לכינוי הכולל: "אינקורפורציה". לעתים נתבקשו לאמץ את עדותם לפני ועדת בייסקי כלשונה ולאשר את תוכנה. כך, למשל, בהודעתו של עד התביעה יעקב גדיש מיום 11.1.1989 נאמר"... על-פי בקשתך קראתי צילום עדותי לפני הגברת תמר הקר אוספת החומר בועדת בייסקי ושסומנה על ידך... חוזר עליה כאן במשטרה. כל מה שמסרתי אז וכל מה שאני מוסר היום הוא מרצוני הטוב והחופשי ...". או, למשל, בהודעתו של הנאשם (המערער לפנינו - ד' ל') אהרון מאיר מיום 10.2.1989:
--- סוף עמוד 282 ---
"... לאחר שאתה מציג בפני את עדותי לפני ועדת בייסקי... אני משיב שזו עדותי שניתנה בפני ועדת בייסקי מרצוני הטוב והחופשי ואני מאשר את תוכן דברי גם במשטרה בחקירה זו" היו מקרים שבהם "עומתו" הנאשמים עם דבריהם שנמסרו לפני ועדת בייסקי במובן זה שנתבקשו להתייחס לסתירות בין העדויות או להסבירן. כך לדוגמה נעשה בהודעתו במשטרה של הנאשם (המערער לפנינו - ד' ל') רואה החשבון דן בבלי בתאריך 14.9.1988: "ש: בתשובתך לשאלת הועדה אתה עונה ואני מצטט 'הבנק קיבל על השקעתו בחברת האחזקות תשואה כלכלית מתאימה'. מה כוונתך בתשובה זו?...ת: ...ש: קורא אני באוזניך מתשובותיך לועדה המסומן... מה הכוונה בקטע זה ומה זה הון אמיתי שעליו אתה מדבר...ת: באותם שנים דובר בנושא הלימות הון ועל הצורך להגדיל את ההון העצמי. . בין באמצעות הנפקות לציבור ובין הנפקות פרטיות לגופים פרטיים...ש: עם כל הכבוד לאדוני ההסבר שאדוני נתן לא משקף את תשובתו לועדה. מה הקשר בין הכנסת הון אמיתי לשנוי דרכי המימון של החברה המווסתת, אבקש מאדוני תשובה ברורה ולא מעורפלת.ת: אני מניח שמדובר כאן בנושא לאומי קיימן... ייתכן מאד שזאת הסיבה שהשתמשתי במונח הון אמיתי.ש: ואני חוזר ואומר לך שבעצם תשובתך אתה מודה שמעלת בתפקידך כרואה חשבון. . . והתשובה שלך היא מריחה גדולה. ...ש: לאור תשובתך האחרונה עולה שהסברך לועדה הינו בלשון המעטה הטעיית הועדה בנתון מהותי בנושא גורל המשקיע בקופת הגמל.מה תגובתך ?ת: לא מקובל עלי. דברתי בועדה במשך ארבע שעות, והסיכום הוא בן ארבעה עמודים בלבד, וקשה לי לשחזר את כל תוכן השיחה שהיתה לי, ובוודאי לא היתה לי כוונה להטעות את הועדה...ש: עפ"י מסמך... נראה שאתם רואי החשבון כן התייחסתם למלאי המוחזק על-ידי דיסקונט כמלאי ויסות, איך אתה מסביר סתירה זו ? ת: אני מכיר את המסמך הזה. זה נשמע סתירה ואין לי על זה תשובה.
--- סוף עמוד 283 ---
ש: האם אדוני לא חושב שבתוקף מעמדו ותפקידו התשובה שהוא נתן היא לעג לרש ואבסורדית מיסודה. מה תגובתך?" ...בשום שלב משלבי החקירה של נאשמים או של עדים לא הפנתה המשטרה את תשומת לבם של נחקרים להוראת סעיף 14 לחוק ועדות חקירה, הקובעת לאמור: "דינה של עדות עדות שנמסרה לפני ועדת חקירה או לפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר כאמור בסעיף 13, לא תשמש ראיה בהליך משפטי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות".במהלך המשפט בדרגה הראשונה ביקשה התביעה להגיש את הודעות הנאשמים במשטרה, לרבות עדויות לפני ועדת החקירה שאומצו בחקירה המשטרתית בטכניקת ה"אינקורפורציה" בין של נאשמים ובין של עדים סתם, מסמכים שמסרו הנאשמים או העדים בזמנו לוועדת החקירה ומסמכים אשר עובדו במיוחד על-פי דרישת ועדת בייסקי. הסניגוריה התנגדה לכל בקשותיה של התביעה בטענה כי חלק מכריע מהראיות שאספה המשטרה פסול עקב הפרת סעיף 14 הנזכר. טענתה של הסניגוריה, בקליפת אגוז, מסתמכת על הכלל במשפט האמריקני שלפיו, כך נטען, אסור לעשות כל שימוש ישיר, עקיף או נגזר בראיות שאספה ועדת חקירה, בין מנאשמים ובין מעדים.החלטת השופטת מיום 9.10.1991. לשאלת פרשנותו של הסעיף ייחדה הדרגה הראשונה דיון נפרד ומקדמי, בשל החשיבות המכרעת של הסוגיות שהתעוררו במשפט משהוחל בשמיעת הראיות, ושחייבו הכרעה מוקדמת. הדיון המקדמי היה ממצה ויסודי, וכזו היא גם החלטת השופטת שעיקריה הם: (א) אין לפרש את סעיף 14 לחוק ועדות חקירה באופן המאמץ את הדין האמריקני, מסיבות אלה: ראשית - עניינו היקש לסעיף 6002 ל-. U.s.c 18 האמריקני (להלן - סעיף 6002) המעניק חיסיון מפני שימוש כלשהו, לרבות שימוש נגזר בראיות שנמסרו לפני ועדות הקונגרס או לפני ה-"grand jury" מתוך כפייה להעיד. סעיף זה נחקק בשנת 1970, ומן הטעם הכרונולוגי אין לייחס למחוקק הישראלי "כושר נבואה" בדבר הלכות שיתפתחו בארצות-הברית לאחר חקיקת חוק ועדות חקירה שלנו. שנית - סעיף 6002 נוקט לשון גורפת בעניין היקף האיסור. ואילו ניסוחו של סעיף 14 לחוק הישראלי מלמד דווקא על כוונתו של המחוקק שלא להרחיב את החיסיון, כפי שהדבר נעשה בארצות-הברית. שלישית - סעיפי החוק השנים הקיימים בארצות-הברית לעניין "חסיון השימוש"
--- סוף עמוד 284 ---
נועדו לשמש תחליף הולם לזכות המוקנית בתיקון החמישי לחוקה מפני הפללה עצמית (זכות שנשללה עקב כפיית העדות), ואילו סעיף 14 לחוק ועדות חקירה הישראלי לא נועד ליצור "תחליף" הולם לחיסיון מפני הפללה עצמית שנשלל. הוראת סעיף 10 לחוק ועדות חקירה שומרת על זכותו של נחקר בפני ועדת החקירה שלא להפליל עצמו. משכך, אף המטרה החקיקתית של הסעיפים שונה היא.רביעית - כשם שתורת "פרי העץ המורעל", כפי שנתקבלה בארצות-הברית, שונה ברוחה משיטתנו המשפטית שאיננה גורסת תיזה זו, כך גם שונות ההלכות בעניין "חסיון השימוש". ולבסוף - במציאות הישראלית נסקרות העדויות הנשמעות לפני ועדת החקירה, כמו מסקנותיה והמלצותיה, בהרחבה בכלי התקשורת. דרישה שלפיה אסור לתובע להיות מודע לתוכן העדות החסינה (כדי שלא יעשה בה שימוש עקיף) היא מרחיקת לכת ואף מלאכותית. (ב) מטרת החקיקה של סעיף 14 לחוק ועדות חקירה הייתה לעודד גילוי לב במתן עדות לפני ועדת חקירה. אמנם קיים החשש כי אם לא תאומץ הפרשנות המרחיבה, יימנעו עדים מלחשוף את סגור לבם לפני ועדות חקירה, אולם הצורך להבטיח גילוי לב בהליכי החקירה אינו ערך יחיד או מוחל ויש לאזנו מול הצורך לחשוף את האמת בהליך משפטי עתידי אפשרי, ואל לו לבית המשפט להבטיח מידה גדולה יותר של חסינות מזו שהתכוון לה המחוקק. סעיף 14בא להוסיף על סעיף 10 לחוק ועדות חקירה במובן זה שהוא נותן בטוחה נוספת לחיסיון מפני הפללה עצמית. אדם שוויתר (מדעת או שלא מדעת) על זכותו שלא להפליל עצמו ומסר לוועדת החקירה תשובות מפלילות - זכאי עדיין שהתשובות המפלילות שמסר לא תשמשנה ראיה בהליך משפטי. (ג) סעיף 14כפי שנוסח אינו מבחין בין עדים, חשודים או נאשמים. לפיכך מתחייבת פרשנות שלפיה חלה ההגנה המוענקת בו גם על עדים ולא רק על נאשמים, ואין כל יסוד להבחין ביניהם.הביטוי "הליך משפטי" בסעיף 14 אינו יכול לכלול את חקירת המשטרה, היות שהליך משפטי הוא הליך של "משפט" שכתוצאה ממנו מוכרע דין כלשהו, אשר-על-כן למשטרה מותר לקבל את העדויות שנמסרו לפני הוועדה, אך אסור לה להזרים אותן לבית המשפט - לבל ירוקן הסעיף מתוכן. (ד) כעיקרון יכולה עדות לפני ועדת החקירה לעבור תהליך של "אינקורפורציה". עדות שעברה "אינקורפורציה" עוברת תהליך של "מטמורפוזה". חדלה היא להיות עוד רק עדות לפני ועדת החקירה, אלא הופכת היא להיות חלק אינטגרלי מהודעת נחקר במשטרה. מותר להגיש עדות כזו במלואה, מותר להציג לעד את העדות בכללותה במסגרת החקירה הנגדית, וניתן גם כיום לעשות בה שימוש במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] , תשל"א-1971.