--- סוף עמוד 285 ---
אשר לשאלת הוויתור על החיסיון על-פי סעיף 14, ניתן לומר כי כשם שאדם רשאי לוותר על זכות החיסיון מפני הפללה עצמית, כך יכול אדם לוותר על החיסיון המוענק לו על-פי סעיף 14. ויתור יכול להיעשות בכל שלב שלאחר מסירת העדות לפני ועדת החקירה ויכול שיהא אף בדרך של התנהגות. (ה) ראוי להפנות את תשומת לב החשודים והעדים לזכותם על-פי סעיף 14, אך חרף זאת, בנסיבות דנן, שלפיהן לא הופנתה תשומת לב הנחקרים לזכותם לפי סעיף 14, וחלקם של נחקרים אימצו הלכה למעשה את עדותם לפני הוועדה, יש ראיה לכאורה מספקת לוויתור על הזכות מעצם ההסכמה לאימוץ ההודעה. ראיה לכאורה זו די בה כדי להכשיר את הבאת העדות לפני בית המשפט כראיה ויש בהתנהגות זו כדי להוכיח ויתור לכאורה על הזכות שלא להתייחס בשלב החקירה להודעה שנמסרה לפני ועדת בייסקי. (ו) לגבי הנאשמים השייכים לקבוצת דיסקונט, מוסכם על הכול כי האופן שבו התייחסו לעדויות שמסרו לפני ועדת בייסקי אין בו משום אימוץ עדויותיהם שם. כך, למשל, עדותו של רפאל רקאנטי לא נתפרשה כוויתור " ש: מציג אני לפניך תמליל מעדותך לפני ועדת בייסקי. בבקשה קרא תמליל עדותך זה. נא אשר לפנינו את תכנה כפי שמסרת את הדברים הללו לפני ועדת בייסקי. ת: אני קראתי ואני מניח שזה התמליל כפי שהודפס מהקלטות של אותה ישיבה. אני הוזמנתי בסך הכל לישיבה אחת של שעה וחצי לפני ועדת בייסקי והבנתי היתה שעלי להסביר את תופעת הויסות כתופעה כלכלית וזאת אכן עשיתי. אשר לדברים אחרים שהיו ידועים לי רק משמיעה, והכוונה לכל דבר שאינו הסבר התופעה הכלכלית, סיפרתי את אשר היה זכור לי שלא היה מבוסס על דברים שעשיתי, אלא אני חוזר ואומר שידעתי מתוך שמועה בלבד. כעבור זמן חלק מהפרטים האלה תוקנו במכתב שנשלח לועדה על-ידי הבנק...". (ז) אשר למסמכים שנמסרו לוועדת החקירה, יש להבחין בין שני סוגי מסמכים: מסמכים שהיו קיימים בזמן אמת, בלא קשר לעבודת הוועדה, לא חל עליהם חיסיון המסמך כמוהו כראיה חפצית, ואין הוא נכלל בגדר "עדות". שכן, בציטוט -"אין ליחס למחוקק כוונה להפוך את ועדת החקירה ל'עיר מקלט', למעין קרנות המזבח אליו יעדיפו נחקרים להביא, ומיד, כל ראיה חפצית מפלילה או מסמך שהיה ברשותם כדי שלא תהיה עוד אפשרות להשתמש בו לצורך משפט פלילי עתידי".אשר לסוג אחר של מסמכים המהווים ריכוז כזה או אחר של נתונים שהוכנו על-ידי הבנקים על-פי דרישת ועדת בייסקי, אין צורך בקביעת הלכה שכן, בציטוט -
--- סוף עמוד 286 ---
"המשפט אינו משחק. גורלו אינו יכול להיות מוכרע בשל כך שהרשימות שנמצאות בידי התביעה שהן עיבוד של נתונים קיימים נמסרו לועדת החקירה. מדובר בנתונים טכניים שהם בגדר עיבוד של מסמכים מזמן אמת. גורלו של משפט אינו יכול, לדעתי, להיות מוכרע במסדרון, בלא כניסה לטרקלין... אם אין מנוס מכך - ואני סבורה שיש - ישנן דרכים אחרות, גם במשפט תלוי ועומד לערוך מחדש את עיבוד הנתונים. מקצתן של הדרכים הן ארוכות, ומקצתן קצרות" .החלטת הביניים "הכשירה" למעשה את הדרך להגשת מסמכים שונים ולהגשת עדויות, בין של נאשמים ובין של עדים "תמימים", הכוללות "אינקורפורציה" של עדותם לפני ועדת בייסקי, ואין נפקא מינא אם נעשתה "האינקורפורציה" בדרך של אישור מסמך העדות לפני ועדת החקירה או בדרך של מתן תשובות לשאלות הנוגעות לנכונות עדותו של הנחקר לפני הוועדה. כן עולה מההחלטה שאין כל מניעה לחקור את העדים, הן לגבי עדותם במשטרה (לרבות עדויות הכוללות "אינקורפוריה") והן על דברים שאמרו לפני ועדת החקירה ואשר לגביהם לא נשאלו במשטרה, במטרה לרענן את זיכרונם, היות שהעובדה שעד סיפר פעם אחת את הידוע לו אינה מונעת בעדו מלחזור ולספר את הידוע לו לפני בית המשפט. משכך הייתה ההחלטה, "נפרצו כל הסכרים", והיקף חומר הראיות שהוגש שמקורו בוועדת בייסקי, היה עצום. התביעה ואף הסניגוריה נהגו בהתאם להחלטת השופטת, בכפוף להסתייגות הסניגוריה כי אי-התנגדותה אינה מהווה ויתור, אלא היא תוצאת ההחלטה, ועליה מערערים הם לפנינו בגדר הערעור על פסק הדין כולו. חשיבות השאלה שבמחלוקת. 52. השאלה הנדונה שהועמדה לדיון לפני הדרגה הראשונה והוכרעה כאמור לעיל, נכבדה היא ואין לגביה פסיקה מחייבת. בשל חשיבותה הרבה לתוצאות משפט זה ובשל ההנחיה הנדרשת והמתבקשת לעתיד לבוא כיצד יש לנהוג בחומר ראיות כזה בחקירה המשטרתית ובהליך המשפטי עצמו, התקיים גם לפנינו דיון מעמיק בסוגיה, ואני רואה להתייחס אליה בהרחבה ולהציע כללים מנחים ומחייבים.עמדת המערערים.53. טוענים המערערים לפנינו כי ההליך לפני הדרגה הראשונה כמוהו כ"הילוך חוזר" של ועדת בייסקי. בהליך זה לא נאסף כמעט חומר ראיות עצמאי. עיקרו של החומר הוזרם מוועדת החקירה. דו"ח ועדת בייסקי, חומר הראיות והנתונים שאספה הוועדה או שעובדו על-ידיה חלחלו לכל היבט כמעט של חקירת המשטרה ועבודת התביעה. לדידם, הראיות הנגבות על-ידי ועדת חקירה אינן מתאימות לשמש בהליך פלילי, היות שבהקמת ועדת חקירה ניתנת העדפה גלויה לבירור מקיף על פני אינטרסים של הפרט המעורב בדיוני הוועדה, והעדפה זו באה לידי ביטוי באלה: (1) בסעיף 8 לחוק ועדות חקירה, שאינו מכפיף את עבודתה של ועדת החקירה לסדרי הדין או לדיני הראיות הנהוגים בבית המשפט ומאפשר לה לקבל כל ראיה בכל דרך הנראית לה מועילה;
--- סוף עמוד 287 ---
(2) ועדת החקירה מצוידת בסמכויות כפייה של עדות בעל-פה ובכתב הזהות לסמכויות בית-משפט; (3) ועדת החקירה מתנהלת בדרך "אינקוויזיטורית"; (4) ייצוג משפטי ניתן רק לאחר מתן אזהרה לפי סעיף 15(ב) לחוק ועדות חקירה, ואדם המופיע לפני ועדת חקירה אינו יודע אם ומפני מה עליו להתגונן אלא לאחר משלוח האזהרה כאמור בסעיף 15 לחוק; (5) על קביעותיה ומסקנותיה של ועדת חקירה אין ערעור.התכלית החקיקתית של סעיף 14, כפי שהמערערים רואים אותה, היא למנוע סיכון שראיות שהוכנו בעבור הוועדה ישנו לרעה את מצבם של העדים בהליך משפטי מאוחר. מטרתו של סעיף 14 היה להסיר חשש מדרכם של אנשים שעדותם עלולה להזיק להם, ועל-ידי כך לעודד אותם להיות גלויי לב עם הוועדה.פירוש המונח "עדות" בסעיף 14 כולל, לגירסת המערערים, אימרה בעל-פה או בכתב שיוצרה לצורכי ועדת החקירה - חומר כזה אינו יכול לבוא בשערי ההליך המשפטי. מסקנה זו נלמדת לדידם של המערערים מלשון הסעיף, מההיסטוריה החקיקתית שלו, מתכליתו ומפרשנות בית המשפט להוראות מקבילות בחוקים אחרים.סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע לפרשנות המילים "לא תשמש ראיה" - או במילים אחרות למגבלות השימוש לפי סעיף 14. המילה "שימוש", כפי שהמערערים רואים אותה, אינה מוגבלת להגשת חומר לבית המשפט, אלא מונעת כל שימוש ראייתי בהליך משפטי. השימוש האסור בחוק הוא שימוש ראייתי (להבדיל משימוש לא ראייתי) הכולל איתור ראיות באמצעות העדות. החיסיון חל לא רק על הגשת העדות לבית המשפט, אלא גם על כל שימוש נגזר בראיה זאת. במסגרת טיעונם מבקשים המערערים להשוות בין סעיף 14 לחוק ועדות חקירה הישראלי לסעיף 6002 האמריקני שהוא לטענתם סעיף החיסיוןה"מקביל" הנוגע לוועדות חקירה בארצות-הברית.סעיף זה קובע בין היתר -Or any)no testimony or other information compelled under the order" information directly or indirectly derived from such testimony or other ."... May be used against the witness in any criminal case(information המערערים סקרו בהרחבה את הפרשנות המקיפה שניתנה ל"חסיון השימוש" לפני הילכת [77] (1972) kastigar v. United states שאליה נתייחס להלן, ובעקבותיה. במשפט האמריקני, כפי שעוד יורחב, מצויה פסיקה אמריקנית נרחבת שממנה עולה כי אין לעשות שימוש כלשהו, ישיר, עקיף או נגזר, בעדות שניתנה מתוך כפייה ובמידע הנובע ממנה. על-פי גישה זו חל על החוקר המשטרתי ועל התובע איסור מוחלט להיות מודע לתוכן העדות המוגנת, כדי שלא יעשו בה כל שימוש, ובכלל זה: ריענון זיכרונם של עדים תוך
--- סוף עמוד 288 ---
הצגת העדות החסויה מפניהם, בחירת כיווני חקירה, תכנון אסטרטגיה משפטית, מיקוד החקירה, החלטה ליזום תביעה מלכתחילה או מציאת עדים על סמך אותה עדות.אשר-על-כן, חומר הראיות שחילחל מוועדת בייסקי פסול מלבוא אצל החקירה המשטרתית ובשעריו של בית המשפט.עמדת המשיבה.54. בעומדה על ההבדלים הקיימים (שעוד אתייחס אליהם בהמשך) בין סעיף 14 לחוק ועדות חקירה לסעיף המשווה אליו בדין האמריקני (הוא סעיף 6002), הציגה המשיבה את עמדה כי אין ללמוד מן האחד על האחר, שכן אין הסעיפים דומים כלל ועיקר. כך, למשל, סעיף 14 חל על כל הליך משפטי, ואילו ההגנה הניתנת על-פי סעיף 6002 חלה על הליך פלילי בלבד. סעיף 14 מעניק הגנה לכל מוסר עדות - בין שמדובר בעד סתם, בחשוד או בנאשם - בשונה מהסעיף האמריקני ששם אין אדם צריך לטעון לחסינות כדי לזכות בה.עמדתה של המשיבה היא כי סעיף 14 צריך להתפרש באופן שיצביע כי ההליך הפלילי הוא תוצאה טבעית אפשרית של דיוני ועדת החקירה. לטענתה, אם תתקבל הגישה שהוצעה על-ידי המערערים, לא ניתן יהיה לנהל חקירה לאחר ועדת חקירה. כל עדות או מסמך שיש בהם כדי להפליל מי מהמעורבים בפרשה ימצאו דרכם לוועדת החקירה, ייחתמו בחותמה וייפסלו מלבוא כראיה בשעריו של בית המשפט.את המונח "עדות" פירשה באת-כוח המשיבה ככולל כל עדות בעל-פה (testimony) וכל מסמך שיוצר על-ידי עד במיוחד לצורך ועדת החקירה. המסמכים שהוכנו בזמן אמת לצורך ועדת החקירה ואשר התביעה עשתה בהם שימוש במשפט היו המסמכים שנועדו להבהיר את "עיסקאות ההחלפה" (הנוגעות לאישום השלישי) ו"רשימות המלאים" (הנוגעות לאישום הראשון) - מסמכים אלה הוגשו בסופו של דבר בהסכמת הצדדים שנעשתה בדרך של"אינקורפורציה".אשר למשמעות העובדה כי לנחקרים במשטרה לא הובהרה זכותם לחיסיון על-פי סעיף 14, הרי שבית המשפט פסק זה כבר, כי כשהמשטרה אינה מזהירה עד על זכותו לשתוק וגובה ממנו עדות, אין זו עילה לפסילת ההודעה, אלא עילה לפגימה במשקלה, ולכן אף במובן זה אין לפסול את ההודעות, והשאלה הנותרת היא שאלה של משקל (ע"פ 196/85 זילברברג נ' מדינת ישראל[2] ). כמו כן לטענת המשיבה, הדיון בשאלה זו אקדמי גרידא ואינו צריך לעניין, שכן השופטת המלומדת קבעה כי במסקנתה לא הסתמכה על הודעות הנאשמים. לגישת המשיבה, הליך החקירה במשטרה אינו נכלל בגדר "הליך משפטי", ואין מניעה שעד או נאשם יאמצו את עדותם בוועדה, בכפוף לכך שעל הנחקר במשטרה לדעת שהאימרה שהוא מוסר במשטרה יכולה ואף עשויה לשמש ראיה בכל הליך משפטי. טוענת המשיבה כי הסניגוריה עצמה עשתה שימוש בעדותם של עדים שונים לפני ועדת החקירה. כך למשל הגישו המערערים את עדותו של העד יעקב גדיש לפני אוספי החומר בלא שהעד ויתר על זכותו.
--- סוף עמוד 289 ---
המשיבה אף הרחיקה לכת מבחינתה, ולא בלי היסוס הציעה כי אין להסתפק בוויתור של מוסר העדות על זכותו לפי סעיף 14; משוויתר העד על החיסיון, עדיין עומדת לנאשם הזכות שלא להסיר את החיסיון מן העדות, וסניגורו של הנאשם יכול לעמוד על כך שהעד יושמע בבית המשפט.לסיכום - לגישת המשיבה מותר לתביעה לקרוא עדויות שניתנו לפני ועדת החקירה, מותר להשתמש בהודעות לצורך הכנת תשתית לחקירה, אך אסור להפוך את ההודעה לראיה.נפנה עתה לבחינת הטענות לגופן.חוק ועדות חקירה - פתח דבר.55. ככלל, הקמתה של ועדת חקירה מכוח חוק ועדות חקירה מותנית בקיומם של התנאים המנויים בסעיף 1 לחוק, ולפיהם צריך שיתקיים אותה שעה "עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית הטעון בירור...". המדובר באירוע בעל חשיבות של ממש שבעקבותיו נפגע או עלול להיפגע אמון הציבור ברשויות השונות, או במשבר ציבורי המחייב חקירה מיידית בפרשה, בין שזו תוביל להפרכת השמועות או ההאשמות השונות ובין שתבססן. מצב דברים זה, נדיר ככל שיהיה, מחייב טיפול יעיל, מהיר, אמין ואובייקטיבי בפרשה. לצורך עבודתה זקוקה ועדת החקירה לסמכויות ייחודיות - חלקן פוגעות במידה מסוימת בזכויות הנחקר שאינו זוכה למכלול ההגנות השמורות לנאשם בבית המשפט.ההעדפה הניתנת לבירור מקיף וגלוי של האמת באה לידי ביטוי, למשל, בסעיף 8 סעיפים-קטנים (א) ו-(ב) לחוק ועדות חקירה, שעל פיהם אין ועדת חקירה חייבת לנהוג לפי סדרי הדין המקובלים בבית המשפט ואין היא כפופה בעבודתה לדיני הראיות, או למשל בקביעה החלוטה כי על מימצאיה של ועדת חקירה אין ערעור. עמד על כך חבר הכנסת שפירא בעת הגשת החוק לקריאה ראשונה בכנסת: "החסרון כפול. עם כל המאמצים שהשקענו בהצעת החוק, לא יכולנו לתת מראש לנאשם הבלתי ידוע את מלוא היקפן של ההגנות אשר שמורות לנאשם בבית-המשפט לפי סדר הדין הפלילי ודיני הראיות. אילו החלנו במלואן את הוראות סדר הדין הפלילי ודיני הראיות על ועדות חקירה - היו החקירות נדונות מראש לכשלון" (ההדגשה שלי - ד' ל').56. בנסותו לצמצם את הפגיעה בפרט למינימום הנדרש הגביל המחוקק מראש את המצבים שבהם תמונה ועדת חקירה מכוח חוק ועדות חקירה זאת, ברוח ההמלצות של ועדת סלמון האנגלית שאתייחס אליה בהרחבה בהמשך (ראה פיסקה 67 להלן), המלצות שלא אומצו באנגליה, אך עם זאת היוו, לא במעט, את הבסיס העיוני הרעיוני והמשפטי להצעת החוק (הצעת חוק ועדות חקירה, תשכ"ח-1967) ולחוק עצמו משנתקבל. עמד על כך יושב-ראש הוועדה, השופט האנגלי sir cyril salmon:
--- סוף עמוד 290 ---
For these reasons this machinery should never be put in motion for" history but should be reserved for pressing matters of vital public deciding questions f local or minor importance or even questions of Wide crisis of confidence. In such circumstances the use of this importance concerning which there is something in the nature of a nation Machinery is justified because it alone is effective to establish Tribunals the truth. And it is only by establishing the truth that the purity and" ,c. Salmon) "integrity of public life can be preserved The hebrew university of jerusalem lionel cohen lectures". Of inquiry( 329, 313(1967) .l. Rev . Is 2(fourteenth series) עם זאת, בחוק עצמו מצויות "תרופות" המקטינות ככל הניתן פגיעה אפשרית בנחקר. הצורך החשוב לאזן את הפגיעה בפרט מקבל את ביטויו החלקי באמצעות הכלל האוסר קבלת עדות מפי השמועה ומפי הסברה ובהוראות החשובות והמפורשות שבסעיף 14 ובסעיף 22 לחוק, האוסרים שימוש כראיה בעדות שנמסרה לפני הוועדה ובדין-וחשבון של הוועדה במשפט עתידי, אם יוגש. יתרה מזו, אמנם ועדת החקירה מצוידת בסמכות כפייה, כאמור בסעיף 11, אולם זאת בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף 10, היינו לזכות הקבועה לכל אדם מפני הפללה עצמית.הוראת סעיף 21 לחוק תלמדנו כי אם העלה דין-וחשבון של ועדת חקירה חשד שפלוני עבר עבירה, ואותו אדם לא הועמד בסופו של דבר לדין, על היועץ המשפטי לממשלה לפרסם, לבקשתו של אותו פלוני, את נימוקי החלטתו ברבים. ולבסוף, סעיף 15מאזן את הפגיעה הפוטנציאלית בנחקר באמצעות מנגנון איזון פנימי משלו, המחייב להציג לפני מי שעלול להיפגע מהחקירה את החומר הנוגע לפגיעה ומאפשר לנפגע להשמיע דברו, להציג ראיות ולחקור עדים בעצמו או באמצעות עורך-דינו. אכן, על ועדת החקירה להגיע לחקר האמת, ועליה לעשות זאת בדרך המהירה האפשרית, ואולם גם זאת ידענו, כי אין לשכוח את האדם המעורב בחקירה ואת הזכויות השמורות לו, ויש להימנע ככל האפשר מפגיעה בו. אלה הם היבטים ערכיים רבי חשיבות, שיש ליתן עליהם את הדעת בטרם יוחלט על הקמת ועדת חקירה. הא בהא תליא.בהקשר זה ראוי לנו שנזכור כי:In the end, however, one must accept that it is impossible to eliminate All risk of personal hurt and even injustice to witnesses. This risk is". Inherent in any procedure which is effective for arriving at the truth( 329salmon, supra,at) הגישה האמריקנית. 57. עד שאני בא לגיבושה של ההלכה באשר למשמעותו של סעיף 14, אסקור תחילה את המצב המשפטי בסוגיה זו ובדומה לה בשיטות משפט אחרות.