--- סוף עמוד 297 ---
חקירה. פרשנות זו אף אינה תואמת את הקביעה שלפיה דיוניה של ועדת החקירה הם פומביים (סעיף 18) והדין-וחשבון שלה מתפרסם סמוך אחרי הגשתו לממשלה (סעיף 20). הסיקור שנותנת התקשורת לדיוני הוועדה, למסקנותיה ולהמלצותיה הוא נרחב, ויש להניח כי לא ניתן יהיה למצוא חוקר משטרתי או תובע שלא שמעו, ולו בעקפין, על הפרשה.הנה כי כן, במסגרת השיקולים שיש להתחשב בהם, צריך שהפרשנות הניתנת לסעיף 14 לא תאיין את אפשרות קיומו של משפט שלאחר ועדת חקירה, אולם רצוי לה לרשות, בטרם תיחפז להקים ועדת חקירה, שתשקול תחילה בכובד ראש, הן מהטעמים המנויים בסעיף 1 לחוק והן משום הבעייתיות שבפגיעה פוטנציאלית במי שעלול להיות נאשם, אם לא מן הראוי להעדיף מראש נקיטת הליכים משפטיים רגילים. יש שהפרשה מתאימה להתברר בפורום של ועדת חקירה, יש שהמקרה ראוי להתברר בין כותלי בית המשפט. רק לעתים נדירות מחייב האירוע בירור בשני הפורומים גם יחד, וראוי שבחירה זו תיעשה בקפידה יתרה ובכובד ראש.הגישה האנגלית.67ביסודו של מוסד החקירה באנגליה עומד ה-tribunals of inquiry , 1921, act(evidence) המאפשר הקמת ועדת חקירה במטרה לחקור עניין בעל חשיבות ציבורית דחופה, על-פי החלטת שני חלקיו של בית הנבחרים. החוק האנגלי הקיים לא נותן תשובה מספקת באשר להגנת נחקרים ולזכויותיהם.כך קובע סעיף 1(3) לחוק האנגלי משנת 1921: A witness before any such tribunal shall be entitled to the same" immunities and privileges as if he were a witness before the high court ."or the court of session אין להסיק מכך שתשובותיו של עד לפני ועדת חקירה אינן יכולות לשמש ראיה נגדו בכל הליך משפטי מאוחר יותר. לצורך בירור זכויותיהם של נחקרים נתמנתה באנגליה ועדה מלכותית בראשות השופט ,salmonוזו חקרה את הנושא והגישה המלצותיה בדין-וחשבון שערכה בשנת .1966ראה: report of the royal commission .london, cmnd) lord justice salmon:on tribunals of inquiry, chairman 30( 1966, 1321(להלן - דו"ח ועדת סלמון). בין יתר המלצותיה קבעה הוועדה: We consider that the witness's immunity should be extended so that" ,neither his evidence before the tribunal, nor his statement to the treasury Against him in any subsequent civil or criminal proceedings except in nor any documents he is required to produce to the tribunal, shall be used Criminal proceedings in which he is charged with having given false Evidence before the tribunal or conspired with or procured others to do So. It would also, in our view, be of considerable assistance in obtaining
--- סוף עמוד 298 ---
Exposing themselves to the risk of prosecution or an action in the civil relevant evidence, for persons may be chary of coming forwad for fear of Courts. Moreover suggested extension of the immunity would make it Difficult for a witness to refuse to answer a question on the ground that His answer, might tend to incriminate him. Thus not only would the witness . Be afforded a further measure of protection but the tribunal would also be"helped in arriving at the truth המלצותיה של ועדת סלמון לא יושמו בסופו של דבר בחקיקה הבריטית, אך דו"ח ועדת סלמון בהחלט הנחה את המחוקק הישראלי בעת חקיקת סעיף 14 לחוק ועדות חקירה (זאת נלמד מדברי ההסבר להצעת חוק ועדות חקירה). מדו"ח ועדת סלמון ניתן להבין כי בשל פומביות הדיון בוועדת החקירה ומשום תשומת הלב שמשכו דיוניהן של ועדות החקירה השונות שקמו באנגליה, הייתה מודעות כה נרחבת למה שנאמר ונקבע בוועדות, ונודעה להן השפעה ציבורית כה רבה, עד כי היה זה בלתי אפשרי להרכיב חבר מושבעים שאינו משוחד ולנהל משפט הוגן לפניו. זו הסיבה העיקרית לכך שבאנגליה נוטים שלא להעמיד נחקרים לדין לאחר ועדת חקירה, ודומה שלא קרה כדבר הזה.למותר לציין כי אין שיקול זה מקום במערכת השיקולים אשר צריכה להנחות בית-משפט זה בבואו לקבוע את הפרשנות הראויה אצלנו, שהרי לא דומה שופט מקצועי לחבר מושבעים. לעניין זה יפים הם דבריו של השופט חשין:"...ברור לכול כי לא הרי דיון לפני חבר מושבעים כהרי דיון לפני שופט מקצועי, והרי מלאכתו של שופט מקצועי היא ברירת הבר מן התבן, הוצאת עיקר מטפל, התעלמות מראיות בלתי קבילות ומתן משקל לראיות קבילות, ראיה ראיה ומשקלה שלה" (ע"פ 993/93 אבוטבול נ' מדינת ישראל (להלן - עניין אבוטבול [5] ), בעמ' 531)..68לסקירה היסטורית של המצב באנגליה ראה פרופ' ז' סגל, "ועדת חקירה מכוח חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968: מעמדה הקונסטיטוציוני ומתחם הלגיטימיות לפעולתה" מחקרי משפט ג (תשמ"ד) 199, 208; לסקירת הדין האוסטרלי ראה , hallett .8 . Ch(1982) royal commissions and boards of inquiryבמחוז victoriaמצוי סעיף 30ל-, 1958, evidence actהקובע כי תשובותיו של נחקר לפני ועדת חקירה אינן קבילות בהליך אזרחי או משמעתי אך קבילות בהליך פלילי, וכן מצוי סעיף 21(4) ל- 1910, ,tasmanian evidence actהקובע בדומה כי עדות שניתנה לפני ועדת חקירה אינה קבילה במשפט פלילי או אזרחי. מטתן של הוראות אלה להגן על מי שחויב להעיד לפני ועדת חקירה.סעיף 14- תכלית חקיקתית.69אם כן, בבואנו לפרש סעיף זה שבחוק, כדין פרשנות חוקים דרך כלל, נשאל עצמנו מהי התכלית החקיקתית שבבסיס חוק זה:
--- סוף עמוד 299 ---
"מהי תכלית החקיקה על-פי השיטה הפרשנית התכליתית ? תכלית החקיקה היא המטרה אשר דבר החקיקה מגשימה. אלה הם האינטרסים הנאבקים על הבכורה, ואשר הפשרה ביניהם עומדת ביסוד החקיקה" (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה (נבו, תשנ"ג) 148; ההדגשה שלי - ד' ל').על-כן אתמקד בבחינת תכלית זו כפי שהיא משתמעת מסקירת התפתחות הדין אצלנו בסוגיה זו במרוצת השנים, וכפי שניתן להסיקה מניסוח הסעיף עצמו, מהגיונו ומהתוכן שביקשו לצקת בו יוזמיו..70חיסיון דומה לזה שבסעיף 14 חל אצלנו, עוד קודם להמלצותיה של ועדת סלמון ולחקיקת חוק ועדות חקירה, בסעיף 538 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, שזו הוראתו -"שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, אלא אם הועמד הנידון לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה" (ההדגשה שלי ד' ל').בצה"ל נהוג כי חוקר מצ"ח או קצין בודק מקבלים לעיונם את כל חומר החקירה שנאסף על-ידי ועדת החקירה והם רשאים להשתמש בו לצורך הבדיקה שהם מבצעים, אולם"שום דבר שהושמע" כאמור במהלך חקירתה של ועדת חקירה לא יוכל להתקבל כראיה במשפט. דא עקא, שעל-פי הגישה הנוהגת בצבא מותר ומקובל לעשות שימוש עקיף בחומר שהגיע מוועדת החקירה..71בבג"צ 380/76 שרה וישניץ ואח' נ' שר הבטחון ואח' [6] עמד בית-משפט זה על מטרתו של סעיף 14, אגב אורחא. באותו עניין ביקשו הוריו של חייל מבית הדין הגבוה לצדק להורות לפרקליט הצבאי הראשי על חידוש חקירה בעניין מות בנם, או על מינוי ועדת חקירה לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי.בין יתר טענותיהם של העותרים נטען כי העדויות אשר יינתנו לפני ועדת החקירה יוכלו לשמש ראיה אם יוחלט להעמיד מישהו לדין בגין מסירת עדות שקר לפני ועדת החקירה. השופט (לימים הנשיא) לנדוי דחה טענה זו בקובעו:"...למרות הבדלי הניסוח בין סעיף 538 והסעיף המקביל (סעיף 14) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, שאותו הזכיר מר ברטוב לשם השוואה, התוצאה היא אחת על-פי שתי הוראות חוק אלה: המטרה היחידה שלשמה מותר להשתמש בראיות, שנגבו בחקירה, לאחר מכן במשפט היא לצורך משפטו של עד על שבות שקר במהלך החקירה ולא בשום משפט אחר. בשני החוקים הללו היתה מגמת המחוקק שראיות, אשר נתקבלו בהליך החפשי יותר של החקירה, לא יהיו למישהו לרועץ בהליך שיפוטי רגיל, המתקיים אחרי החקירה" (שם, בעמ' 737).
--- סוף עמוד 300 ---
מהו אפוא הגיונו של סעיף 14 שבחוק ?סעיף 14 בא לעולם כדי לעודד גילוי לב במתן עדות לפני ועדת החקירה. אין זו מגמתו היחידה של הסעיף, אך זוהי מטרתו העיקרית, כפי שראה אותה המחוקק בעוסקו במלאכת חקיקת חוק ועדות חקירה.על כך ניתן ללמוד מדבריו של חבר הכנסת משה אונא (יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט) בקריאה שנייה ושלישית של חוק ועדות חקירה:"סעיף 14 נתקבל ללא שינוי. הוא כולל חסיון לעדות הניתנת לפני ועדת חקירה מפני הליך פלילי. כבר הדגשתי בדברי הפתיחה, שאנו רואים נקודה חשובה ביותר בשמירה על זכויות הפרט, שלא ייפגעו במסגרת של חקירות ועדת החקירה. חסיון זה - שלא ניתן לפי הפקודה מ- 1921- מגמתו לעודד גילוי-לב במתן עדות לפני ועדת החקירה" (ד"כ 53(תשכ"ט) 905; ההדגשה שלי - ד' ל').המידע הוא בבחינת ה"חמצן" של ועדת החקירה. כדי שוועדת החקירה תוכל לבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר, עליה להשיג מקסימום מידע. לצורך כך יש לעודד את העדם המופיעים לפני ועדת החקירה, ובמידה מסוימת אף "לפתות" אותם, לפתוח סגור לבם ולחשוף בחופשיות ובכנות את המידע האצור בקרבם. ההגנה הניתנת בסעיף 14 משרתת את האינטרס הציבורי הרחב בהזרמת מידע אמין, גלוי, מקיף ומהיר אל הוועדה. אינטרס זה הוא בעל חשיבות של ממש, ואין להקל בו ראש, שכן היה ונחקרים לא ישתפו פעולה מחשש שדבריהם עלולים להפליל אותם, תסוכל המטרה שלשמה מוקמת ועדת חקירה, וזו לא תוכל לבצע את מלאכתה ביעילות, במהירות ובמידת האמינות הנדרשת ממנה..72הרקע לסוגיה נכבדה זו שאנו עוסקים בבירורה היא כאמור זכות השתיקה העומדת לנחקר בחקירה משטרתית ולנאשם בהליך פלילי (לסוגיה זו ראה מאמרו של פרופ' ד' ליבאי, "חקירת חשוד והחיסיון מהפללה עצמית" הפרקליט כט (תשל"ד-ל"ה) 92). סעיף 14לחוק ועדות חקירה בא להוסיף על הכלל המעניק חיסיון מפני הפללה עצמית. במה ייחודו, שהרי סעיף 10לחוק ועדות חקירה הוא שמעניק מפורשות וישירות חיסיון מפני הפללה עצמית? סעיף 10קובע כלהלן -"(א) מי שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת חקירה, חובותיו יהיו כשל נחקר לפי סעיף 2לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות).(ב) סעיף קטן (א) אינו ב לגרוע מסעיפים 5א עד 5ו לפקודת העדות" (ההדגשה שלי - ד' ל').סעיף 47לפקודת הראיות [נוסח חדש] החליף את סעיף 5ב לפקודת העדות, שהוא
--- סוף עמוד 301 ---
הסעיף הרלוואנטי לענייננו הקובע את זכותו של אדם שלא למסור ראיה שעשויה להפלילו. זכות השתיקה מסורה אפוא לנחקר בוועדת חקירה לפי סעיף .10סעיף 14בא אך להוסיף על הזכות האמורה בכך שמובהר לנחקר, כי למרות הפריווילגיה הניתנת לו לשמור על זכות השתיקה, היה וישתף פעולה עם ועדת החקירה וידבר, אפילו דיבור העלול להפלילו, מובטח לו כי העדות לא תשמש ראיה כנגדו בהליך משפטי מאוחר.זוהי הגנה הניתנת בתמורה לגילוי המידע. סעיף 14 נותן בטוחה נוספת לחיסיון מפני הפללה עצמית. אדם זכאי שתשובות מפלילות שמסר בוועדה (ביודעין או שלא ביודעין) לא ישמשו ראיה בהליך משפטי.עמד על כך חבר הכנסת קלינג הופר בקריאה הראשונה של החוק באומרו:"יש לציין לשבח את הגברת חסינותם של העדים אשר לא זו בלבד שיהיו פטורים ממתן תשובה, אם זו עשויה להפלילם - בזה אין שינוי לעומת המצב הקיים - אלא יהיו מוגנים גם במובן זה, ובכך החידוש, שעדותם לא תשמש ראיה בהליך משפטי, חוץ ממשפט פלילי, בשל מסירת אותה עדות (ד"כ 50(תשכ"ח) 546-547).היתה זו אף דעתה של השופטת המלומדת בדרגה הראשונה:"על-פי סעיף 47א לפקודת הראיות ניתנת לאדם פעם אחת הבחירה אם למסור ראיה מפלילה...בחוק ועדות חקירה ניתנת לאדם ברירה פעמיים: פעם אחת בעצם ההחלטה להימנע מלהשיב על שאלות מפלילות לפני הוועדה ופעם שניה גם לאחר שנמסרה העדות המפלילה" (החלטת הביניים בעמ' 37)..73אם כן, נקודת המוצא העקרונית הינה עקרון הגילוי בלעדיו אין. אינטרס הגילוי מחייב מתן הגנה לפרט שמסר את המידע, אולם עניינו של היחיד אינו הגורם היחיד המשחק במערכה זו. אין הוא ערך בלעדי. לצדו קיימים ערכים אחרים שאף עליהם צריכה החברה להגן. אל מול אינטרס הפרט ניצב ערך חשוב אחר, הלוא הוא אינטרס הציבור בהעמדה לדין, במיצוי הליכי המשפט ובחשיפת האמת.ראייה רחבה ושקולה של מכלול הערכים החשובים מחייבת גישור ביניהם, באיזון ראוי בין אינטרס הציבור למיצוי הליכי החקירה, המשפט והענשת עבריינים, לבין אינטרס הנאשם למשפט הוגן. לפיכך, ראוי לפרש את ההגנה הניתנת בסעיף 14 באופן שיש בו כדי לאזן בין הפרט ובין הכלל. על בית המשפט לקבוע מהי נקודת האיזון הראויה ובהתאם לכך ליישב בין האינטרסים המתחרים..74על ה"חסיונות" השונים שנוצרו כדי לאזן בין אינטרסים של הפרטים בינם לבין עצמם ובין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל עמד המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בקובעו:"חסיונות אלה ואחרים הם לרוב 'יחסיים'. הם פרי איזון בין ערכים מתנגשים.
--- סוף עמוד 302 ---
היקפם נקבע על-פי דרישותיו של איזון זה. אין הם מעניקים חיסיון 'מוחלט' לראיה, אלא מתנים את החיסיון באיזון בין התועלת לנזק אשר יצמחו מגילוי הראיה. הפעלתם בכל מקרה ספציפי מחייבת - בצד האיזון 'העקרוני' שנעשה בגיבוש החיסיון עצמו - עריכת איזון 'קונקרטי'. בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובגדריו של השיקול הקונקרטי מתחשבים, בין השאר, במידת חיוניותה של הראיה במשפט ובקיומן של ראיות חלופיות. אכן, הכלל הוא האמת והצורך בגילויה. החיסיון הוא החריג. 'חייב לפיכך להימצא להצדקתו שיקול רם ונכבד יותר שבטובת הכלל. הדבר מצריך איזון והכרעה בין שיקולים שונים שבטובת הכלל, מצב המציג תמיד דילמה בין שתי רעות, הפרת אמון וסודיות מחד, ודיכוייה של האמת הדרושה למשפט צדק, מאידך' (ש' נתניהו, 'על התפתחויות בסוגית החסיונות המקצועיים' ספר זוסמן (דף-חן, תשמ"ז) 297, 298" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ה' אזולאי ואח' (להלן - עניין בנק איגוד [7] ), בעמ'61-62).בבואנו לבחור את נקודת האיזון אין לאפשר עשיית שימוש נרחב ובלתי מוגבל בחומר שאספה ועדת החקירה, שכן בדרך זו תהפוך ועדת החקירה למכשיר מהיר וקל לאיסוף ראיות לצורך הכנת כתב-אישום עובר לקיומו של כל משפט; המחיר שמבקשת דרך זו, היינו: פגיעה של ממש בזכויותיו של נאשם, הינו מחיר שאינו מתקבל על הדעת..75זאת ועוד. סעיף 14 מהווה אף השלמה לכלל האוסר קבלת עדות מפי השמועה.עדות שנשמעה לפני ועדת חקירה כמוה כעדות מפי השמועה, ודו"ח ועדת חקירה כמוהו כעדות סברה, ומטעם זה בלבד לא יוכל לשמש ראיה בהליך משפטי (ראה ד"ר סגל, במאמרו הנ"ל, בעמ' 201).לו כך היה מתפרש סעיף 14, כי אז ניתן היה למעשה "לעמת" תמיד בין דבריו של נחקר כפי שנאמרו בוועדת החקירה לבין עדות שמסר על דוכן העדים בבית המשפט, לצורך הכשרת הראיה. פעולה כזו אינה מתקבלת על הדעת שכן כמוה כהבאת העדות גופא כראיה במשפט עצמו.משכך, הרי שמשמעותו של סעיף 14 כפי שהיא נתפסת כיום, היא מתן הגנת יתר מפני הפללה עצמית, ובין היתר, למשל, מניעת השימוש באימרת חוץ של נאשם לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] (שהוסף בתש"ם ולא היה קיים עם חקיקת חוק ועדות חקירה) והגשת הודעת על דין - שכן מן המוסכמות היא כי גיבושה של תכלית החקיקה נעשה תמיד בהווה. בהידרשו להוראת החוק ישאל השופט עצמו תמיד מהי תכלית החקיקה העכשווית בשעת מתן הפירוש, וייתן לדבר החקיקה את הפירוש שראוי ליתן לו בהווה (ראה ברק, בספרו הנ"ל, בעמ' 150)."עדות" בסעיף 14.76הגשמת המטרות העומדות מאחורי חקיקת סעיף 14 מצריכה מתן פירוש רחביחסית למילה "עדות", על-מנת שתובטח למוסר "העדות" מלוא ההגנה שהמחוקק התכוון