תמצית טענות הנתבעים במענה לתביעה העיקרית
יש לדחות את התובענה מהנימוקים הבאים;
37. עניינה של התביעה ברצון הזכיינים להתנער מהסכמי הזיכיון עליהם חתמו. הזכיינים התבססו, רכשו ניסיון וידע תחת הרשת, נהנו מהמוניטין והתמיכה שלה ועתה הם מבקשים להפר את ההסכמים ולצאת מהרשת כשבידם רשימת לקוחות ומאגרי מידע השייכים במפורש לרשת.
38. הודעת הזכיינים בדבר ביטול הסכמי הזכיינות, שניתנה לאחר שהתברר להם, כי לא ניתן "לרקוד על שתי החתונות" וכי בית המשפט לא ינסח עבורם הסכם זכיינות חדש, היא כשלעצמה, מהווה הפרה של הסכמי הזכיינות. ההסכמים אינם בגדר "נישואים קתוליים". בהסכמי הזכיינות קיימים סעיפים המאפשרים לכל צד, לרבות התובעים, להינתק מהם. אולם, התובעים לא ביקשו להביא לסיום ההסכמים בהתאם להוראות האמורות בהם, אלא, ביקשו לאכוף על הנתבעים לשנות את ההסכמים, או לשמור לעצמם את הזכות להפר אותם.
39. הסכמי הזכיינות הראשונים (משנת 2008) נחתמו כחמש שנים לפני הגשת התביעה לבית המשפט (בשנת 2013), לפיכך, הטענה של הטעיה במהלך משא ומתן הינה טענת כזב.
40. יש לדחות את טענת הזכיינים בדבר עושק והטעיה – הם חתמו על הסכמי זיכיון רבים, שנה אחר שנה. קרי, אותם זכיינים, שטוענים כעת, כי נעשקו ורומו וכי ההסכם עימם הופר שוב ושוב, נאבקו לרכוש עוד ועוד סניפים ברשת במהלך התקופה בה הם טוענים כי נעשקו וכי רומו. הזכיינים ביקשו לשנות בדיעבד את תנאי ההסכמים ולשפר אותם לטובתם ולמעשה הם טוענים לטעות "בכדאיות העסקה", שאינה מצדיקה ביטול ההסכם.
41. עוד קודם למתן הודעת הביטול בבית המשפט, הפרו הזכיינים את ההסכם והפסיקו לקנות סחורה מהרשת והם מוכרים בחנויות סחורה של רשת מתחרה. בנוסף, הזכיינים העתיקו רשימות של לקוחות – המהוות קניין רוחני של הרשת.
42. יש לדחות את טענות הזכיינים לעניין הפרות של הסכמי הזיכיון מצד הנתבעים – רבות מטענותיהם מתייחסות לבחינת רעיונות שיווקיים, שהוצעו במהלך העסקים המשותף ומעולם לא הפכו להתחייבות חוזית מחייבת המהווה חלק מהסכמי הזיכיון. כל מסמך שלא היה חלק מההסכם בעת חתימתו, אינו חלק מההסכם, לרבות התכתובות בדואר אלקטרוני שצורפו לכתב התביעה המתוקן, בדבר רעיונות עסקיים שהועלו לצורך בחינתם בלבד.
43. לנתבע 1 – גור, אין כל יריבות אישית מול הזכיינים שחתמו על הסכמים מול הרשת. מעמדו המשפטי של גור לא הוגדר על ידי התובעים. מעבר לכך, הזכיינים לא פרטו אילו מצגי שווא שהציג, הביאו לחתימתם על ההסכמים וממילא טענה זו יש לדחות, היות והם חתמו על יותר מהסכם אחד בפערים ובזמנים שונים.
44. בעת חתימתם על ההסכמים, הצהירו הזכיינים כי ניתנה להם טיוטת ההסכם וכי ניתנה להם ההזדמנות להתייעץ עם עו"ד, שיסביר להם את תנאיו והם מסכימים לו. כל התחייבויות הרשת באו לידי ביטוי בהסכם. לעניין מצגי השווא, מפנים הזכיינים לתרחיש, בדיקת מצב אולם, הנתבעים מעולם לא התחייבו לאחוזי רווח ולא יכלו לתת התחייבות, אלא תחזית על סמך ניתוחים מהעבר וההסכמים כל לא נחתמו בהתבסס על בדיקת תרחיש זו. בנוסף, חלק מההסכמים נחתמו לפני הכנת התכנית העסקית הנטענת וקשה לראות כיצד הזכיינים הסתמכו עליה. בנוסף, חלק מההסכמים נחתמו לאחר הכנתה, בידי תובעים שהיו זכיינים ותיקים וידעו את מצב השוק לאשורו.
45. הנתבע 1 לא התעשר על חשבון האחרים. הנתבעת 2 גובה תגמולים כאחוז מהמכירות ולכן, ככל שהתעשרותה רבה יותר, כך התעשרות הזכיין. ככל שהזכיין מוכר יותר, הרשת מקבלת יותר, אך גם הוא.
46. ההסכמים שונים במהותם מחוזים אחידים, היות ומדובר על מספר הסכמים למספר זכיינים. החוזים אינם עונים על התנאים בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") שנועד להגן על "צרכן קצה", הרוכש מוצר או שירות ולא התקשרות עסקית במהותה. הזכיין אף מצהיר, כי ניתנה לו אפשרות להיוועץ עם עו"ד וכי הוא קיבל שהות ראויה לכך. לא מדובר על תנאים מקפחים כמשמעותם בחוק החוזים האחידים וממילא, לא היה כל צורך לאשר את החוזה בבית הדין לחוזים אחידים.
47. הנתבעת 2 לא פיתתה את הזכיינים להישאר ברשת. אם הנתבעת 2 אכן הפרה את ההסכם במהלך כל ההתקשרות, לא ברור מדוע התובעים ניהלו סניפים במשך שנים ואף רכשו סניפים נוספים.
48. הזכיינים פעלו על מנת לפגוע ברשת ולפרקה. הרשת פתחה חנות חדשה ברחוב החשמונאים וזו עומדת בתנאי ההסכם, היות והיא ממוקמת במרחק של מעל קילומטר מסניפים אחרים של הרשת והיא נפתחה, בין היתר, לצורך הכשרה ולימוד של זכיינים חדשים.
המעבר למערכת IVR טרם בוצע ומצוי בשלבי הפיילוט והמערכת הושקה לאחר שהתובעים התנתקו מהרשת.
49. הזכיינים הפרו את הסכם הזכיינות - הם התחייבו לעבוד אך ורק עם ספקים המאושרים על ידי הרשת. המוצר "נטוראל באלנס", אינו מצוי ברשימת הספקים המורשים והזכיינים לא קיבלו את אישור הרשת למכירת מוצרים אלה בחנות. מכירתו מתחרה במכירת מוצרים אחרים ויוצרת חוסר אחידות ברשת.
50. בהתאם להסכם הזיכיון (סעיפים 5.7.3.5 ו – 12.6) רשימת הלקוחות הינה רכושה הבלעדי של הרשת ולא של הזכיינים. בנוסף, בהסכם נקבע כי במקרה של ביטולו, רשאית הרשת, לפי שיקול דעתה, לתפוס את השייך לה, לרבות רשימת הלקוחות, מאגרי המידע ומסד הנתונים.
51. הרשת העבירה לרו"ח של התובעים את החומר שהתבקש על ידו ואף קיבלה ממנו בתגובה הודעת דואר אלקטרוני ובה הבעת תודה על שיתוף הפעולה.
52. לא הוכח מהם אותם הפסדים ונזקים שכביכול נגרמו לזכיינים. דמי הזכיינות שנגבו על ידי הרשת, בשיעור של 5%, הינם סבירים ותואמים למחירים בשוק. אין מקום לפצות את הזכיינים, לרבות לא לפי סעיף 12 לחוק החוזים והם לא הצביעו על עובדה המבססת חוסר תום לב במשא ומתן.
תמצית טענות הנתבעים (התובעים שכנגד) בתביעה שכנגד
53. הפרה של הסכמי הזיכיון - הזכיינים הם אלו שהפרו את הסכם הזיכיון, הן משהודיעו על ביטולו בפני בית המשפט והן משלא עמדו בהוראות ההסכם ומכרו, ללא אישור הנתבעת 2, מוצרים האסורים למכירה בחנויות הרשת והן משניסו לגזול את מאגר הלקוחות השייך לה בהתאם להסכמים, פנייה ללקוחות הרשת והעסקה של עובדים שהיו עובדי הרשת. החנויות ממשיכות להיות דומות עד מאוד לעיצוב הקודם ובכך יש גניבת עין ועשיית עושר על חשבון הרשת.
54. הזכיינים ניצלו את יתרונות הרשת כדי לחדור לשוק, שלא היה להם בו מושג ומרגע שהגיעו למצב בו סברו שעדיף להם להמשיך לבד, הם הפרו את הסכם הזכיינות, כל אחד של עצמו וכל אחד מהם עודד ודרבן את חבריו להפר את החוזה מול הרשת. הזכיינים חברו לרשת מתחרה (בשם "ZOOLU", שכיום הם פועלים באמצעותה) במטרה לפגוע ברשת ולגרום לזכיינים אחרים ברשת להפר את חוזי הזכיינות עליהם הם חתומים.
55. רכישת הזיכיונות אפשרה לזכיינים להפוך לבעלי עסקים עצמאיים בתחום שלא היה מוּכר להם, עובר לכניסתם לרשת והם היו מרוצים מאוד מעסקיהם ובחרו לרכוש זיכיונות נוספים של הרשת ואף התחרו ביניהם על זיכיונות שהוצעו למכירה.
56. הגם שהסכמי הזכיינות דומים במהותם, הם שונים בנוסחם. מדובר בחוזים עסקיים שלא הוצעו לציבור הרחב ובשל כך אינם בגדר "חוזה אחיד".
57. בחודשים שקדמו להודעת הביטול שנתנו, הזכיינים הפרו את ההסכמים - חרף התחייבות מפורשת ומכללא שהזכיינים ימכרו אך ורק מוצרים מאושרים על ידי הרשת, במשך תקופת הזיכיון, הזכיינים החזיקו ומכרו בחנויותיהם מוצרים שלא אושרו על ידי הרשת ושנקנו מספקים מתחרים. הזכיינים מכרו את מוצר המזון "נטוראל באלנס" השייך לרשת מתחרה, במקום מכירת המותג "נוטרם", אתו עובדת הרשת באופן בלעדי. כן, החזיקו ומכרו, ללא היתר, את המותגים "GO" ו – "NOW", למרות שהונחו במפורש על ידי הרשת, כי מוצרים אלו אינם חלק מהתמהיל המאושר על ידה.
58. בהסכמי הזכיינות קבוע "מנגנון היפרדות" מוסכם ומוסדר, אולם הזכיינים לא עמדו במנגנון זה והם ממשיכים להפר את ההסכמים.
59. עוולת גניבת עין בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 - לאחר שהחנויות פעלו תחת מוניטין הרשת ונהנו משמה הטוב בקרב לקוחותיה ולאחר שנעזרו במוניטין זה על מנת לפתח את עסקיהם, המשיכו הזכיינים לפעול תחת המיתוג והשילוט של הרשת, גם לאחר הודעת הביטול שניתנה על ידם בניגוד להסכמי הזיכיון. כן הם משתמשים ללא רשות ובניגוד להסכמי הזיכיון ברשימת הלקוחות של הרשת, השייכת לה.
60. עשיית עושר ולא במשפט – הזכיינים מקבלים לידיהם רווחים שלא היו מגיעים לידיהם לולא היו מפרים את הסכמי הזיכיון וגוזלים את שמגיע לרשת. כל רווחי הזכיינים הנוכחיים והעתידיים מגיעים להם על חשבון הרשת, מדובר בהתעשרות שלא כדין המזכה את הרשת בפיצויי השבה.
61. לשון הרע – הזכיינים פועלים לפגיעה במוניטין הרשת באמצעים שונים, לרבות על ידי פרסומים שונים במִרשתת ובתקשורת. הם מכנים את הרשת עושקת ואת הסכמי הזיכיון, עליהם חתמו בחפץ לב יותר מפעם אחת, דרקוניים.
62. הנזק שנגרם לרשת – נזקי הרשת הוערכו בסכום כולל של 5,378,984 ₪ (כאשר לצרכי אגרה התביעה שכנגד הועמדה על סך של 3,100,000ש"ח) לפי הפירוט הבא;
הפסד דמי זיכיון - ההסכמים הינם לתקופה מינימלית של 5 שנים ועד לתקופה מקסימלית של 20 שנה. ההסכם מתחדש באופן אוטומטי במידה ואינו מבוטל בתום 5 השנים. שיעור דמי הזיכיון הינו 5% ממחזור המכירות החודשי של החנות. משביטלו הזכיינים את ההסכמים וחדלו לשלם את דמי הזיכיון, נגרם לרשת הפסד בשיעור דמי הזיכיון המגיעים לה מכל אחת מהחנויות, עד לתום תקופות ההסכמים. סך ההפסד בגין ראש נזק זה הועמד על 1,572,208 ₪.
הפסד רווחי ספק – כחלק מההסדר בין הרשת לזכיינים, הרשת מבצעת משא ומתן לרכישה מול ספקים כרשת ומוכרת את הסחורה לזכיינים, כאשר עיקר הסחורה הינו המוצר המרכזי של הרשת "נוטרם/פטיים", המיובא על ידה באופן בלעדי מקנדה. בזמן שהזכיינים חדלו להיות כאלה, הרשת מפסידה רווחים אלו. ההפסד בגין ראש נזק זה, לאור חוזי הזיכיון ותקופותיהם ועל בסיס הרווח הגולמי ממחזורי המכירה לזכיינים, הוערך בסך של 1,321,978 ₪.
פגיעה במוניטין, בקשרי לקוחות ובערך המותג – מעשי הזכיינים גרמו לפגיעה במוניטין הרשת, בשמה הטוב ובירידת ערך המותג נוכח צמצום היקף הרשת והפרסומים ופגיעה ביחסי הרשת עם לקוחות וספקים. הנזקים בגין ראש נזק זה הוערך, בהתאם לאחוז הוצאות פרסום והשיווק המיוחס לזכיינים, שהרשת לא תזכה ליהנות לפירותיהם, בסך של 584,798 ₪.
גיוס זכיינים והקמת חנויות חדשות – היות והזכיינים ממשיכים להפעיל את החנויות בנפרד ממנה, הרשת איבדה נקודות מכירה ועליה להוציא הוצאות כבדות עבור גיוס זכיינים ופתיחת חנויות חדשות. הנזק בגין הצורך ב"שחזור" מערך החנויות הוערך בסך של 500,000 ₪.
פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט – פיצויי ההשבה, בהתבסס על רווחי החנויות בשנה החולפת כשהיו חלק מהרשת, הוערכו בסך של 1,000,000 ₪.
פיצוי בגין לשון הרע – פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של כפל הסכום המקסימלי, קרי 100,000 ₪ מכל זכיין ובסך הכל 400,000 ₪.
עדים ועדויות
מטעם התובעים העידו בפניי; אורי ברנע, ליאור הירש, רו"ח משה הררי. התובע 3 – אסף אראל, הגיש תצהיר עדות ראשית, אולם, במהלך הדיון, הודיע ב"כ התובעים על משיכת תצהירו.
מטעם הנתבעים העידו בפניי; ארז גור, כפיר רהב, עירית גואל, גדעון יניב, נטלי פאר, חני פיינשטין, ליטל שמש, רו"ח גלעד ברזילאי, אפרים הר שמש, אבנר גפני, ערן לנגרמן, אמר איצקוביץ. העדה נילי קוויתי, הגישה תצהיר עדות ראשית, אולם, במהלך הדיון, הודיע ב"כ הנתבעים על משיכת תצהירה.
[הערה: ההדגשות והין היתר בקו, בפסק הדין אינן במקור, אלא אם צוין אחרת – י.ש.]
דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הבי דין מטעם הצדדים וקיימתי דיוני הוכחות, אני סבור כי יש לדחות במלואה את התביעה (למעט קבלת הטענה בדבר "תנאי מקפח בחוזה אחיד" והקביעה כי חלק מסעיפי החוזה שבין הצדדים בטלים בהיותם "נוגדים את תקנת הציבור", כפי שיפורט בהמשך) ולקבל בחלקה את התביעה שכנגד, מהטעמים הבאים;
פעילות רשת באמצעות זכיינים – כללי
1. זכיינות היא מודל עסקי נפוץ, המאפשר לרשתות להתרחב מבחינה מסחרית, ובד בבד להימנע מסיכון מימוני מוגזם. זאת, תוך שמירה על ערך המותג הכרוך בשם הרשת עצמה, או במוצרים העיקריים שלה. את עיקר התועלת שבזכיינות, ניתן להבין מהשוואה לחלופה שלה: חנויות נוספות בבעלות הרשת עצמה. היתרון הבסיסי של מודל הזכיינות, הוא התמקצעות ושימור היתרון היחסי: יתרונה של הרשת, הוא שימוש במותג מוכר לציבור ובשיטות עבודה שהוכחו כיעילות; ואילו יתרונו של הזכיין, הוא בשיפור השירות המקומי ובצמצום עלויות, שעליהן יוכל לפקח במישרין, תוך מזעור הבירוקרטיה המאפיינת עסק גדול. הזכיין נהנה מהשתלבות בעסק קיים ומהישענות על מוניטין נצבר, והרשת נהנית מהקטנת הסיכון הפיננסי והעומס האדמיניסטרטיבי (לעומת בעלות ישירה על מספר גדול של חנויות והעסקה של עובדים רבים). הזכיינות מאפשרת התרחבות מהירה של רשתות מצליחות, תוך ניצול מקורות ההון (הכספי והאנושי) של הזכיינים, כאשר הסכמי הזכיינות מסדירים את חלוקת הרווחים והסיכונים בין הצדדים (עדי אייל "על הסכנה ההגבלית שבהסכם זכיינות – פטור ולא פטור", הפרקליט נ"ב תשע"ג, עמ' 4).
2. במקרה כאן בענייננו, מדובר על הסכמי זכיינות שנחתמו במועדים שונים, על ידי זכיינים שונים ובחלק מהמקרים, בגין כמה חנויות - עבור אותו זכיין.
בסופו של דבר, בחרו הזכיינים, מסיבותיהם השונות, להודיע על ביטול הסכמי הזכיינות, כאשר, לשיטתם, הביטול מוצדק לאור התנהלות הנתבעים לאורך כל שנות הזכיינות. הנתבעים מצדם, סבורים כי ביטול הסכמי הזכיינות היה שלא כדין.
לכן, בראש ובראשונה, יש לבחון לעומק האם הודעת ביטול הסכמי הזכיינות מצד הזכיינים, מהווה הודעת ביטול כדין.
אקדים את המאוחר ואציין, כי, מסקנתי היא שהודעת הביטול הייתה שלא כדין ולפיכך, הזכיינים הפרו את הסכמי הזכיינות.
הודעת התובעים בדבר ביטול הסכמי הזכיינות
3. בנקודה זו, מפנים הזכיינים את תשומת הלב לשתי עילות מרכזיות בעטיין, לשיטתם, היה זה מוצדק לבטל את הסכמי הזכיינות;
א. האחת – נעוצה בעילות שמקורן בפגמים בשלב של כריתת ההסכמים (מצג שווא, טעות, הטעייה ועושק).
ב. השנייה – נעוצה בעילת ההפרה בשלב של ביצוע/קיום ההסכמים.
להלן אבחן האם הביטול אכן היה מוצדק לאור עילות אלו.