4. ראשית אדון בשאלה הראשונה, האמנם ביטול ההסכמים היה מוצדק לאור פגמים בשלב של כריתת ההסכמים?
לטענת הזכיינים, הם נתנו אמון רב בהבטחות הנתבעים, שמנגד, עשקו אותם, הטעו אותם וניצלו את חוסר ניסיונם. לטענתם, הם התקשרו בהסכמי הזכיינות מאחר והסתמכו על "נתונים ומסמכים מפתים, אשר כללו הצהרות והתחייבויות נטולות שחר" (סעיף 7 לסיכומי התובעים) ולנוכח הצהרות והתחייבויות של גור לרווחיות גבוהה של 45-50% רווח גולמי, כאשר בפועל, הרווחיות של החנות הייתה 30%-35%, דבר שהסב להם הפסדים תפעוליים ניכרים בגובה של 5% - 10% לכל שנה.
לתמיכה בטענה זו, הפנו התובעים לשלושה מקורות עיקריים מהם ביקשו ללמוד על אותן הבטחות, הצהרות, מצגי שווא והתחייבויות טרום חוזיות; (1) מצגות לזכיין (2) דף פרופיל של הרשת (3) הודעת דואר אלקטרוני ששלח גור לברנע ביום 5.7.2008, כפי שיפורט להלן.
א. מצגות לזכיין – הכוונה למצגות שהוצגו לזכיינים מטעם הרשת, בחודש יוני 2007 ובחודש ינואר 2009 (נספח א' לקובץ המוצגים הנלווה לסיכומים), כאשר, לשיטת הזכיינים, הן כוללות שורה ארוכה של מצגי והצהרות שווא.
במצגת "התכנית העסקית" משנת 2009 שמסר גור לזכיינים, צוין שיעור רווח. כאשר, לאחר טבלת תרחישים אפשריים, צוין כי: "התסריט מתבסס על 35% רווח גולמי" (נספח ג' לקובץ המוצגים הנלווה לסיכומים).
ב. דפי פרופיל של הרשת – הכוונה לדף פרופיל של הרשת משנת 2009 (נספח ב' לקובץ המוצגים שנלווה לסיכומים), בו צוין כי הרשת "הינה אחת הרשתות המובילות בתחום מוצרים לבעלי חיים בישראל ובעלת ותק וניסיון רב בענף.".
בדף פרופיל נוסף (מוצג ת/7) צוין כי "כוח קניה של הרשת המאפשר קבלת מחירים מעולים מהספקים ומוצרים בייבוא בלעדי המקנים רווחיות מעולה לזכיין...".
ג. הודעת דואר אלקטרוני מיום 5.7.2008 - למוצגי התובעים (נספח ב'2) צורפה הודעת דואר אלקטרוני מיום 5.7.2008 ששלח גור לברנע, לה צורפו מסמכים, ביניהם תזרים מזומנים אפשרי. גור ציין בהודעה זו, בין היתר, כי: "הרווח הגולמי המופיע בתרחיש רווח הנו 35% אבל אני מניח שתוך פרק זמן קצר תעבוד כבר על 40% ותוך חצי שנה על כ 45-50% (עקב הוספת ליינים פרטיים של ייבוא) בכל מקרה החנות ברמת גן- עובדת כבר היום על כ 40% ויותר של רווח גולמי.".
5. לאחר שעיינתי באופן מעמיק במסמכים שהוצגו בפניי, אני סבור כי יש לדחות את טענת הזכיינים לטעות / הטעייה, תוך הצגת מצגי שווא טרום חוזיים בהתבסס על המקורות שפורטו לעיל.
מכלול הטעמים הבאים, הם שהובילו אותי למסקנה זו;
א. ראשית – באופן כללי, תחזית לעתיד יכולה להיחשב כהטעיה במרמה, אם היא ניתנת על-ידי מי שאינו מאמין בנכונותה ואם היא מבוססת על נתונים עובדתיים קיימים שהמציג יודע כי הם אינם נכונים ורק התבססות כזו על עובדות קיימות שאינן נכונות, עשויה – אם היא מודעת ומוכחת – להביא לכך שמצג ביחס לעתיד, ייחשב למצג מטעה (ראה: תא (מחוזי ת"א) 28598-01-13 אדוין טיש נ' אורי יוגב (פורסם בנבו, 13.6.2016)).
בנוסף, ככלל, אמירה שהיא בגדר חיזוי העתיד, הערכה או הבטחה לעתיד, אינה בגדר מצג שווא, לפחות לא במובן המסורתי ודיני הטעות אינם חלים לגבי חיזוי, הערכה או הבעת דעה גרידא (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים (כרך ב', 1992) עמ' 796).
דיני מצג השווא חלים ביחס להצהרות או כוונות, לנהוג בעתיד בדרך מסוימת, מבלי שהדבר משקף באותה עת את כוונתו של מוסר ההצהרה, דהיינו מאן דהוא מבטיח הבטחה, מבלי שהוא חושב לעמוד בה (שם, עמ' 800).
בהקשר זה, לא הוכח בפניי כי אותם מצגים שהציג גור לברנע, מהווים מצגים שקריים שהזכיינים הסתמכו עליהם ובפרט לא הוכח כי גור לא התכוון, בעת שהציג את המצג, לאמיתות של אותו מצג היות ותיאורו לרווח אפשרי של 40%, נשען על תרחיש שהיה בעיניו אפשרי וישֹים באותה עת, לאור העובדה הקיימת בדבר רווחי החנות ברמת גן.
ב. שנית – מעיון מעמיק במצגות מהשנים 2007 ו- 2009, עולה כי כלל אין בהן נתונים אודות רווחים צפויים לזכיינים, לרבות העדר פירוט בדבר רווח גולמי של 45-50%.
גם באותם דפי פרופיל של הרשת שצוינו לעיל, כלל לא צוין רווח צפוי לזכיין וממילא מדובר בדף פרופיל משנת 2009, קרי, אחרי שברנע רכש את הזכיינות בחנות הראשונה שלו, בשנת 2008, כך שאין זה סביר, שבשנת 2008 הוא הסתמך על מסמכים שנוצרו רק בשנת 2009.
התייחסות לרווח כלשהו, ניתנה, כאמור, רק במצגת משנת 2009 במסגרת התייחסות לתסריט אפשרי ובהודעת הדואר האלקטרוני מיום 5.7.2008. אולם, מדובר בניסוח זהיר של רווח אפשרי, לאור השוואה לחנות קיימת אחרת (ברמת גן) ומתוך הנחה של גור, שמטבע הדברים ניתנת לסתירה ולשינוי, כי הרווח של ברנע יגיע, באיזה שהוא שלב, גם כן ל – 40%.
בהקשר זה, כשנשאל ברנע בחקירתו הנגדית האם הוא זוכר מצגת שהציגה שהוא ירוויח 45-50% רווח גולמי, השיב: "אני זוכר הבטחה שבעל פה, אבל לעומת זאת אני זוכר מצגת גאונית שמציגה שאנחנו נרוויח 35 אחוזים," (עמ' 53 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 8 – 11).
בתחילה טען, כי הוצגה בפניו מצגת לפני שרכש את הזיכיון בחנות הראשונה בשנת 2008 (עמ' 53 ש' 22), אולם בהמשך הסכים שאכן אין ברשותו קובץ משנת 2008 (עמ' 54 ש' 23 – 24) וכי המצגת היא משנת 2009 (עמ' 56 ש' 19), משמע, לאחר שחתם על הזיכיון בחנות הראשונה.
בנוסף, עדותו של ברנע בתצהירו, נסתרה גם במהלך חקירתו הנגדית.
בתצהירו (סעיף 21) ציין ברנע, כי הובטחה לו רווחיות של 45-50% רווח גולמי, תוך שהפנה למצגת התכנית העסקית משנת 2009 (נספח ח'), בעוד שבחקירתו הנגדית העיד כי: "...דרך אגב נספח ח' הוא המהות של כל, שנמצא, מצג שווא," (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 16).
מעיון באותה מצגת משנת 2009 (נספח ח' למוצגי התובעים), עולה כי צוין בה ש: "התסריט מתבסס על 35% רווח גולמי". קרי, המצגת משנת 2009 עליה ברנע הסתמך בתצהירו להוכחת הטענה בדבר הבטחת רווח של 45-50%, הצביעה על רווח של 35% ותו לא.
ג. שלישית - סעיף 17.4 להסכם הזיכיון מחריג מתכולתו מצגים טרום חוזיים וקובע כי: "הסכם זה מבטא, מגלם וממצה את מלוא ההסכמות שבין הצדדים לגבי העניינים המוסדרים בו ולא יהיה כל תוקף למצב, הסכמה, התחייבות וכיוצא בזה שנעשו בין הצדדים בטרם נחתם, בין בכתב או בן בעל פה.".
ד. רביעית – כפי שעולה מעדות ברנע, בפועל הוא אכן הרוויח ולא סבל מהפסדים.
מחקירתו הנגדית של ברנע עולה, כי בסוף שנת 2008 הוא כלל לא הפסיד אלא הרוויח "רווח נמוך" כלשונו (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 30 – 32) ובשנת 2009 הרוויח 84,000 ₪, המהווה 35% רווח גולמי והודה כי זה עומד בהתאם למצגת שצורפה כנספח ח' לתצהירו (עמ' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 19 – 22).
ה. חמישית – גם רו"ח משה הררי שהעיד כעד מטעם התובעים, אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי כשפותחים חנות או עסק, אין תעודת ביטוח לרווחים ולכן יכולים להיות מחזורים נמוכים או גבוהים (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 4 – 7).
גם ברנע עצמו הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא קרא והסכים לאמור בסעיף 2.4 להסכם הזיכיון לפיו: "הזכיין מצהיר ומאשר כי מרגע שהוקמה ונפתחה החנות, הרי הצלחת העסק שהוא עתיד להפעיל על פי הסכם זה תלויה אך ורק במאמציו שלו וכי החברה ומי מסוכניה או נציגיה או מטעמיה לא נתנו תחזיות, מכירות, הכנסות, רווחים וכיוצא בזה" (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 20 – 32).
ו. שישית – התנהגות כלל הזכיינים בפועל בזמן אמת, מצביעה על כך שהם לא הסתמכו על אותן אמירות חוץ חוזיות והמשיכו לרכוש זיכיונות. גם אם היה מי שהסתמך על כך בתחילה, עצם העובדה שהם, בין היתר, המשיכו לרכוש זיכיונות חדשים לחנויות נוספות שפתחו, לאחר שהבינו, או היו צריכים להבין, כי אין שחר לאותן הצהרות (לטענתם), מעידה כאלף עדים על כך שההתקשרות בהסכמי הזיכיון לא הייתה על בסיס אותן הצהרות ומצגי שווא.
6. מהנתונים שהובאו בפניי, מצטיירת התמונה הבאה;
ברנע חתם על ההסכם הראשון לחנות ברחוב פלורנטין, בסמוך לחודש יולי 2008 ובהמשך קנה חנות נוספת מזכיין של הרשת בחודש דצמבר 2012 והוא אף הביא את חבר הילדות שלו – בלום, כזכיין לרשת. ברנע ובלום ציינו, כי רכשו סניף מזכיינית אחרת ברחוב סוקולוב בחולון וביוני 2009 החלו לנהל את הסניף והחתימה על הסכם הזיכיון התמשכה עד לחודש ינואר 2010, אז ביקשו כי החשבוניות יוצאו רק על שם בלום.
בחקירתו הנגדית העיד ברנע, כי עוד לפני שחתם על הסכם הזיכיון בשנת 2008, הוא עבד בסניף של הרשת ברחוב אבן גבירול, הייתה לו היכרות עם ניהול סניף של הרשת מהצד של עובד שכיר, הוא עבד בקופה וראה וידע בכמה מוֹכרים (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 9 – עמ' 27 ש' 8).
בהמשך העיד ברנע, כי בשנת 2009 חתם על הסכם זיכיון נוסף בחנות "חבולה", כלשונו, שהייתה בזיכיון של גב' רחל גרינברג, לאחר שגור קרא לו "אל הדגל בשביל להציל אותה מהחוב שלה" ולמרות שהעסקה "הייתה עסקה בינונית ומטה", הוא לקח על עצמו את כל החובות שהיו לאותה חנות וחתם על הסכם זיכיון נוסף מבלי שמישהו הכריח אותו לעשות כן (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 5 – 22).
בהמשך הודה ברנע כי, הגם שכבר היה לו ניסיון עם הסכם זיכיון משנת 2008 ולאחר שנחשף לצרות של גב' גרינברג, הוא חתם על הסכם נוסף מבלי שביקש מגור לשנות את ההסכם (עמ' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.215, ש' 1 – 8) למרות "שהצרה שם הייתה ברורה לפני שהתחלתי את החנות," (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 1).
בהמשך, בשנת 2012 חתם ברנע על הסכם נוסף – שלישי במספר. גם ביחס לרכישה זו, העיד ברנע בחקירתו הנגדית, כי הגם שבמקרים הקודמים, גור לא הסכים לשנות את ההסכמים וכי כבר היו הפרות מצד הנתבעים, הוא חתם על הסכם נוסף "בלית ברירה". בחקירתו הנגדית השיב על כך ברנע כי: "...באמצע 2012 הגעתי למצב כל כך קשה של מחנק, של תזרים מזומנים, ואז גב רותם, שהיה זכיין בהרצל ברמת גן נתן לי הצעה שאני רוצה גם להוסיף לזה, שהמשנה, המשנה של פט ביי וארז גור הייתה שקשה מאוד להרוויח מחנות אחת, ובשביל שזכיין יוכל להרוויח הוא צריך למעלה מחנות אחת, הוא קרה [צ.ל. קרא – י.ש.] לזה חוק המספרים הגדולים, זאת אומרת שאם אתה מרוויח מעט מחנות אחת, אולי תרוויח פעמיים מעט משתי חנויות..." (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 18 – 23).
למרות שברנע העיד, כי מי שלחץ עליו לחתום על הסכם נוסף בשנת 2012 היה גור (עמ' 40 ש' 25 – 26), עדותו נסתרה (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 11 – 14) לאור הודעת דואר אלקטרוני שהוא עצמו כתב לגור ביום 7.11.2012 (נספח כ"ג למוצגי התובעים), ממנה עולה כי בזמן אמת, היה זה דווקא ברנע ש"לחץ" על הקמת הסניף.
באותה הודעה ציין ברנע:
"שירשם בפרוטוקול שכל פעם שאני אומר לך שאתה סתם מתיש אותי זאת עוד הוכחה
שלח לי כבר מסמך בודק לערב.
כדאי מאוד שתכניס את פעולת העברת הסניף לאגנדה שלך ותתחיל לעזור לי לקדם את זה. אתה לא רציני ומתנהג בחובבנות,
אני מנסה להתאים את עצמי אלייך ואל הדרישות התמוהות שלך,
המינימום הוא שתשלח לי את הטפסים,
אני לא רוצה לרדוף אחרייך, אני אדם עסוק ואתה מקשה עלי סתם
שלח לי את הטפסים ותן לי להשלים את תהליך הקנייה".
בחקירתו הנגדית עומת ברנע עם הודעה זו ואישר, כי הוא בעצם נכנס "מבפנים עם ראש צלול, לתוך מיטה חולה..." אחרי שכבר היה בשתי מיטות חולות (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 23 – 28).
גם בהודעת דואר אלקטרוני ששלח ברנע לגור ביום 8.11.2012 (נספח כ"ג למוצגי התובעים) הוא שב ומציין: "אני לא מבקש, אלא דורש שתתחיל להתנהג בהתאם ותעזור לי לקדם את הנושא...העיסקה הזאת תצא לפועל, תתחיל לעבוד ולהצדיק את ההון שאני שופך אצלך כל חודש".
בהמשך, כאמור, ברנע אף צירף כזכיין לרשת את חברו – אילן בלום (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015, ש' 1 – 3).
לאור השתלשלות עובדתית זו, עולה התהייה המתבקשת, שהתובעים - וביניהם ברנע, לא השכילו להשיב עליה באופן ברור ומשכנע, כיצד ברנע, אשר חתם בשנת 2008 על הסכם מטעה ומקפח, לטענתו, לאור מצגי שווא, שב ורכש בשנת 2012, חנות נוספת ואף המליץ לחברוֹ לחתום על אותו הסכם מטעה ומקפח, לשיטתו, לאחר שכבר היה ער לכך שקיים שוני בין אותם מצגים לבין ההתנהלות בשטח.
7. כך, גם ביחס לדניאל רובין – הבעלים של התובעת 2 (מסי פט) – רובין חתם על הסכם זיכיון בסמוך לחודש יולי 2009 ולאחר מכן רכש עוד שתי חנויות בסוף שנת 2010:
חנות ברחוב נגבה ברמת גן – אותה רכש מזכיין אחר ברשת, כאשר ההסכם נחתם לאחר שהיה מפעיל של הסניף קודם לכן וסביר להניח, שידע כיצד הרשת מתנהלת. חנות נוספת נרכשה מזכיין אחר ברשת ברחוב ויצמן בגבעתיים.
את החנות השלישית רכש מזכיין נוסף ברחוב יהודה מכבי בסוף שנת 2011. בסוף שנת 2012, ביקש להפוך לחברה בע"מ והסכמי הזיכיון חודשו על שם החברה שלו, מסי פט.
8. גם אסי אראל, חתם על הסכם זיכיון בסמוך לחודש יולי 2010 בסניף בראשון לציון. לאחר מכן, קנה סניף נוסף בסוף שנת 2011 בבת ים ומכר אותו לזכיין אחר בחודש פברואר 2013.
9. בנוסף, בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, בין היתר, כי (סעיף 61): "...צרופות כתב תביעה זה מוכיחות כי לאורך מספר שנים, לכל המאוחר מתחילת שנת 2009, נעשו פניות רבות חוזרות ונשנות לנתבע 1 ולנתבעת שבבעלותו, באמצעותו, במטרה להביא לתיקון הפרות ההסכם מצד הנתבעים ובכדי להביא מזור לבעיות הקשות עמן נאלצו התובעים להתמודד מדי יום ביומו.".