תמצית טענות הנתבעים במענה לתביעה העיקרית
יש לדחות את התובענה מהנימוקים הבאים;
37. עניינה של התביעה ברצון הזכיינים להתנער מהסכמי הזיכיון עליהם חתמו. הזכיינים התבססו, רכשו ניסיון וידע תחת הרשת, נהנו מהמוניטין והתמיכה שלה ועתה הם מבקשים להפר את ההסכמים ולצאת מהרשת כשבידם רשימת לקוחות ומאגרי מידע השייכים במפורש לרשת.
38. הודעת הזכיינים בדבר ביטול הסכמי הזכיינות, שניתנה לאחר שהתברר להם, כי לא ניתן "לרקוד על שתי החתונות" וכי בית המשפט לא ינסח עבורם הסכם זכיינות חדש, היא כשלעצמה, מהווה הפרה של הסכמי הזכיינות. ההסכמים אינם בגדר "נישואים קתוליים". בהסכמי הזכיינות קיימים סעיפים המאפשרים לכל צד, לרבות התובעים, להינתק מהם. אולם, התובעים לא ביקשו להביא לסיום ההסכמים בהתאם להוראות האמורות בהם, אלא, ביקשו לאכוף על הנתבעים לשנות את ההסכמים, או לשמור לעצמם את הזכות להפר אותם.
39. הסכמי הזכיינות הראשונים (משנת 2008) נחתמו כחמש שנים לפני הגשת התביעה לבית המשפט (בשנת 2013), לפיכך, הטענה של הטעיה במהלך משא ומתן הינה טענת כזב.
40. יש לדחות את טענת הזכיינים בדבר עושק והטעיה – הם חתמו על הסכמי זיכיון רבים, שנה אחר שנה. קרי, אותם זכיינים, שטוענים כעת, כי נעשקו ורומו וכי ההסכם עימם הופר שוב ושוב, נאבקו לרכוש עוד ועוד סניפים ברשת במהלך התקופה בה הם טוענים כי נעשקו וכי רומו. הזכיינים ביקשו לשנות בדיעבד את תנאי ההסכמים ולשפר אותם לטובתם ולמעשה הם טוענים לטעות "בכדאיות העסקה", שאינה מצדיקה ביטול ההסכם.
41. עוד קודם למתן הודעת הביטול בבית המשפט, הפרו הזכיינים את ההסכם והפסיקו לקנות סחורה מהרשת והם מוכרים בחנויות סחורה של רשת מתחרה. בנוסף, הזכיינים העתיקו רשימות של לקוחות – המהוות קניין רוחני של הרשת.
42. יש לדחות את טענות הזכיינים לעניין הפרות של הסכמי הזיכיון מצד הנתבעים – רבות מטענותיהם מתייחסות לבחינת רעיונות שיווקיים, שהוצעו במהלך העסקים המשותף ומעולם לא הפכו להתחייבות חוזית מחייבת המהווה חלק מהסכמי הזיכיון. כל מסמך שלא היה חלק מההסכם בעת חתימתו, אינו חלק מההסכם, לרבות התכתובות בדואר אלקטרוני שצורפו לכתב התביעה המתוקן, בדבר רעיונות עסקיים שהועלו לצורך בחינתם בלבד.
43. לנתבע 1 – גור, אין כל יריבות אישית מול הזכיינים שחתמו על הסכמים מול הרשת. מעמדו המשפטי של גור לא הוגדר על ידי התובעים. מעבר לכך, הזכיינים לא פרטו אילו מצגי שווא שהציג, הביאו לחתימתם על ההסכמים וממילא טענה זו יש לדחות, היות והם חתמו על יותר מהסכם אחד בפערים ובזמנים שונים.
44. בעת חתימתם על ההסכמים, הצהירו הזכיינים כי ניתנה להם טיוטת ההסכם וכי ניתנה להם ההזדמנות להתייעץ עם עו"ד, שיסביר להם את תנאיו והם מסכימים לו. כל התחייבויות הרשת באו לידי ביטוי בהסכם. לעניין מצגי השווא, מפנים הזכיינים לתרחיש, בדיקת מצב אולם, הנתבעים מעולם לא התחייבו לאחוזי רווח ולא יכלו לתת התחייבות, אלא תחזית על סמך ניתוחים מהעבר וההסכמים כל לא נחתמו בהתבסס על בדיקת תרחיש זו. בנוסף, חלק מההסכמים נחתמו לפני הכנת התכנית העסקית הנטענת וקשה לראות כיצד הזכיינים הסתמכו עליה. בנוסף, חלק מההסכמים נחתמו לאחר הכנתה, בידי תובעים שהיו זכיינים ותיקים וידעו את מצב השוק לאשורו.
45. הנתבע 1 לא התעשר על חשבון האחרים. הנתבעת 2 גובה תגמולים כאחוז מהמכירות ולכן, ככל שהתעשרותה רבה יותר, כך התעשרות הזכיין. ככל שהזכיין מוכר יותר, הרשת מקבלת יותר, אך גם הוא.
46. ההסכמים שונים במהותם מחוזים אחידים, היות ומדובר על מספר הסכמים למספר זכיינים. החוזים אינם עונים על התנאים בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") שנועד להגן על "צרכן קצה", הרוכש מוצר או שירות ולא התקשרות עסקית במהותה. הזכיין אף מצהיר, כי ניתנה לו אפשרות להיוועץ עם עו"ד וכי הוא קיבל שהות ראויה לכך. לא מדובר על תנאים מקפחים כמשמעותם בחוק החוזים האחידים וממילא, לא היה כל צורך לאשר את החוזה בבית הדין לחוזים אחידים.
47. הנתבעת 2 לא פיתתה את הזכיינים להישאר ברשת. אם הנתבעת 2 אכן הפרה את ההסכם במהלך כל ההתקשרות, לא ברור מדוע התובעים ניהלו סניפים במשך שנים ואף רכשו סניפים נוספים.
48. הזכיינים פעלו על מנת לפגוע ברשת ולפרקה. הרשת פתחה חנות חדשה ברחוב החשמונאים וזו עומדת בתנאי ההסכם, היות והיא ממוקמת במרחק של מעל קילומטר מסניפים אחרים של הרשת והיא נפתחה, בין היתר, לצורך הכשרה ולימוד של זכיינים חדשים.
המעבר למערכת IVR טרם בוצע ומצוי בשלבי הפיילוט והמערכת הושקה לאחר שהתובעים התנתקו מהרשת.
49. הזכיינים הפרו את הסכם הזכיינות - הם התחייבו לעבוד אך ורק עם ספקים המאושרים על ידי הרשת. המוצר "נטוראל באלנס", אינו מצוי ברשימת הספקים המורשים והזכיינים לא קיבלו את אישור הרשת למכירת מוצרים אלה בחנות. מכירתו מתחרה במכירת מוצרים אחרים ויוצרת חוסר אחידות ברשת.
50. בהתאם להסכם הזיכיון (סעיפים 5.7.3.5 ו – 12.6) רשימת הלקוחות הינה רכושה הבלעדי של הרשת ולא של הזכיינים. בנוסף, בהסכם נקבע כי במקרה של ביטולו, רשאית הרשת, לפי שיקול דעתה, לתפוס את השייך לה, לרבות רשימת הלקוחות, מאגרי המידע ומסד הנתונים.
51. הרשת העבירה לרו"ח של התובעים את החומר שהתבקש על ידו ואף קיבלה ממנו בתגובה הודעת דואר אלקטרוני ובה הבעת תודה על שיתוף הפעולה.
52. לא הוכח מהם אותם הפסדים ונזקים שכביכול נגרמו לזכיינים. דמי הזכיינות שנגבו על ידי הרשת, בשיעור של 5%, הינם סבירים ותואמים למחירים בשוק. אין מקום לפצות את הזכיינים, לרבות לא לפי סעיף 12 לחוק החוזים והם לא הצביעו על עובדה המבססת חוסר תום לב במשא ומתן.