בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 5619/16
לפני: כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט (בדימ') א' שהם
כבוד השופט י' אלרון
המערער: עזרא סולטניאן
נ ג ד
המשיבה: פרחיה כהן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 29.05.2016 בת"א 52398-05-15 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר מ' רניאל
בשם המערער: עו"ד רביב תירם
בשם המשיבה: עו"ד יניב אלבז
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. הערעור שלפנינו עוסק בטיב זכויות הצדדים בדירה, שבה התגורר המערער עובר לפתיחת ההליך מושא הערעור. המשיבה רכשה את הדירה בשנת 2008, שילמה את דמי המכר מכסף שהיה מצוי בחשבון הבנק שלה ורשמה אותה על שמה בפנקסי המקרקעין. לטענתה, רכשה את הדירה מכספה ובעבור עצמה, והשכירה את הדירה למערער. המערער, שמסתייג באופן קוטבי מתיאור עובדתי זה, הגיש נגד המשיבה תובענה לסעד הצהרתי בדבר הזכויות בדירה. בכתב התביעה נטען כי המשיבה רכשה את הדירה עבורו, מכספים שהעביר לה למשמורת, והציגה לו מצג לפיו הזכויות בדירה נרשמו על שמו.
ברקע – היותה של המשיבה מטפלת סיעודית של המערער. מערכת יחסים זו כללה, בין היתר, גם העברת כספים ונכסים מהמערער למשיבה. המשיבה טענה בערכאה קמא כי אלה הועברו לידיה, בין השאר, בתורת מתנה וכחלק ממערכת יחסים אינטימית שהתפתחה בין הצדדים. המערער חלק על כך וטען כי הכספים והנכסים הועברו לידי המשיבה, בעיקרו של דבר, כדי להסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי מפני הרשויות, כאשר סוכם כל העת כי הבעלות האמיתית בהם תישאר בידיו.
2. בית המשפט המחוזי (ת"א (חי') 52398-05-15, [פורסם בנבו] כב' השופט מ' רניאל) קבע כי המערער העביר לחשבון הבנק של המשיבה סכום כסף המספיק לרכישת הדירה, ואף ביקש ממנה לרכוש עבורו את הדירה. עוד נקבע כי המשיבה יצרה בפני המערער מצג לפיו הדירה נרכשה בעבורו ונרשמה על שמו. למרות זאת נדחתה התובענה לסעד הצהרתי, מן הטעם שהדירה נרכשה מכסף שהיה בבעלות המשיבה עוד קודם שהכירה את המערער. עוד נקבע כי המשיבה התכוונה לרכוש את הדירה עבור עצמה, חרף המצג שהציגה למערער. להשלמת התמונה הדיונית, בתובענה נדרשו בתחילה גם סעד של השבת כספים ורכוש וסעד של מתן חשבונות, אך סעדים אלה נמחקו בתחילת ההליך מחמת העדרה של סמכות עניינית.
טענתו העיקרית של המערער היא כי לנוכח ממצאי העובדה והמהימנות שקבעה ערכאה קמא, יש לקבוע כי הדירה נרכשה עבורו וכי הוא זכאי להירשם כבעליה. לאמור, הערעור אינו מופנה נגד ממצאי העובדה שנקבעו, אלא נגד המסקנה המשפטית שיש להסיק מהם. המשיבה, מנגד, סבורה כי מסקנת בית המשפט המחוזי נטועה היטב בקביעות העובדתיות שנקבעו. כן חולקת המשיבה על הקביעה העובדתית שהמערער העביר לידיה כספים שונים וביקש ממנה לרכוש את הדירה עבורו, ועל הקביעה שהמשיבה הציגה למערער מצג שווא כאילו הדירה נרשמה על שמו בפנקסי המקרקעין. לטענתה, לא הוכח כי קיבלה כספים שהיו יכולים לשמש לרכישת הדירה מן המערער, ורכישת הדירה נעשתה ללא קשר אליו.