9. אנא הודיע לי את עמדתך בהקדם הואיל ואני חייב להודיע לבית המשפט הנכבד על התפתחות זו" (להלן: מכתבו של עו"ד בלושטיין).
ביום 13.4.2010, השיב עו"ד איתן ארז למכתבו של עו"ד בלושטיין, באומרו, כי "בהתחשב בכך שהמשך הדיון קבוע רק לחודש אוקטובר 2010, הנני מציע שבשלב זה תמשיך בייצוג החייבת בתיק...אינני רואה כל מניעה שהחייבת תעיד בהליך, במיוחד כאשר עדותה מהווה עדות מרכזית בהליך".
8. ביום 18.10.2010, ולאחר שהתנהל הליך הוכחות ארוך במיוחד (כ-14 ישיבות) נתנה כב' השופטת מ' אגמון-גונן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, ביוזמתה ובהמלצתה (להלן: פסק הדין שניתן בתובענה). בגדרו של הסכם הפשרה, התחייבו רחל סופר וקלנפורט לשלם לבנקים הזרים סכום של כ-10.5 מיליון ₪, תוך שהמשיבים 8-6 הופטרו מחבותם (להלן: הסכם הפשרה). במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה, אישר בית המשפט המחוזי את העיקולים, והורה לבנק דיסקונט להעביר לבנקים הזרים את הכספים שהועברו מסיטיבנק לקלנפורט על-פי מכתב האשראי. בהתאם לכך, העביר בנק דיסקונט לבנקים הזרים סכום של כ-4.8 מיליון ₪ (להלן: הכספים).
9. ביום 3.11.2010, הגישו המנהלים המיוחדים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתובענה, בטענה, כי רחל סופר לא היתה רשאית לחתום על הסכם הפשרה, לנוכח העובדה כי היא מצויה בהליכי פשיטת רגל. ביום 22.11.2010, החליטה כב' השופטת מ' אגמון-גונן לדחות בקשה זו, בקובעה, כי:
"המנהל המיוחד, שהיה מודע למצב הדברים, וניתנה לו האפשרות לבקש הפסקת ההליכים נגד גב' סייג, בחר שלא לעשות כן והורה לעו"ד בלושטיין להמשיך ולייצגה...
הן בית המשפט, הן הצדדים האחרים, המשיכו בניהול התובענה על בסיס הסכמתו המפורשת של המנהל המיוחד. ייצוג משמעו ייצוג מלא עד לדחיית התובענה, קבלתה, ולרבות הסדר פשרה" (להלן: ההחלטה מיום 3.11.2010).
10. ביום 8.12.2010, הגישו המנהלים המיוחדים ערעור לבית משפט זה על ההחלטה מיום 3.11.2010 (ע"א 9032/10) [פורסם בנבו]. במקביל, הגישו המנהלים המיוחדים, במסגרת הליך הפש"ר, בקשה לחייב את הבנקים הזרים להעביר לקופת הפש"ר את הכספים, אשר הועברו, כאמור, על-ידי בנק דיסקונט אליהם, בעקבות אישור העיקולים. ביום 8.8.2011, נדחתה בקשה זו על-ידי כב' השופטת ו' אלשיך (להלן: ההחלטה מיום 8.8.2011). המנהלים המיוחדים לא השלימו גם עם החלטה זו, וערערו לבית משפט זה (ע"א 7183/11) [פורסם בנבו].