ובסעיף 6 להסכם סודיות ואי תחרות נקבע כי:
"מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, הנני מאשר בזאת באופן בלתי חוזר כי האמור לעיל יחול עליי ו/או על קרוביי ו/או על מי מטעמי ו/או על חברה ו/או תאגיד כלשהו בשליטתי ו/או בשליטת מי מטעמי, ו/או הקשורים אליי ו/או אל מי מטעמי בקשר כלשהו".
33. הנה כי כן, בהתאם להסכם, חל איסור על הנתבע להתחרות בתובעת למשך שנה, וחל עליו איסור לפנות לספקי החברה למשך כשנתיים, בתמורה ל- 200 ₪ לחודש, לאחר תום 3 חודשי הניסיון. ע"פ תלושי שכרו של הנתבע, קיבל תשלום עבור אי תחרות בחודשים 08/12 עד 10/12 בלבד.
בהתאם לנתונים אלה ולתקופת עבודתו של הנתבע, אין מקום להתנייה בדבר הגבלת עיסוקו למשך שנה שלמה, הגבלה שהינה חמורה לעובד שעבד בתובעת 7.5 חודשים. ודאי כך, עפ"י ההלכה – כשמחד, לא הוכח "סוד" ומאידך, "לשמירתו" קיבל 400 ₪.
34. עם זאת, אין ראוי נסיונו של הנתבע לרוקן את ההסכם מתוכן; הנתבע פתח עסק המתחרה בתובעת (וכך לא נסתר) עוד טרם סיים העסקתו בתובעת, ולא נסתר, כי עסקינן בעסק המתחרה בתובעת.
35. רשימת הספקים שהושגה על ידו, ע"י חיפוש באתרי האינטרנט, והרשימות אליהן נחשף הנתבע במהלך עבודתו ועקב עבודתו בתובעת, אף אם רשימה זו "חשופה" באתרי אינטרנט, נדרש עובד לזמן ועבודה לשם איתורה. פנייה לספקים ופרסום מלאי זהה לזה של התובעת – אף אם היא לא בגדר "סוד מסחרי", נתנה לנתבע יתרון על פני מתחריה האחרים של התובעת, יתרון שלא היה משיג אותו אלמלא עבד בתובעת ונחשף אליהם. משלא שוכנענו, כי עסקינן ב"סוד מסחרי" (שנשמר כדבעי ע"י התובעת) ושהנתבע נחשף אליו בעבודתו אצלה (וגם זאת לא הוכח, ספציפית) – שוכנענו כי הנתבע נהג בניגוד להתחייבות שנטל על עצמו בעבודתו, בהתנהלות שהינה בחות"ל ושאיננה בנאמנות כמתחייב מיחסי עובד¬-מעסיק. עוד נזכיר כי לא בנקל "נגביל" עיסוקו של אדם.
36. בהתאם, הגם שהתובעת זכאית לפיצוי בקשר להתנהלות הנתבע במהלך עבודתו ובסיום עבודתו כמתואר לעיל, יחד עם זאת ומנגד, לא נוכל לייחס את הנזקים שנטענו, לכך כי הנתבע פתח עסק המתחרה בתובעת.
לא נוכח להתעלם גם מעיתוי התביעה, כשלוש שנים מסיום העסקת הנתבע, ולהעדר ראייה על פעולה כלשהי שבוצעה במהלכן, ע"מ להקטין נזקיה (בכלל, או בהקשר הנתבע).
37. יחסי העבודה, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב בתקופת קיומם ולאחר סיומם. חובות הנאמנות ותום הלב החלות על העובד, אינן תלויות בתניה חוזית והן חובות עצמאיות [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 62/08 לבלדוד נ' חברת הדקה ה-90 בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.09 ) סעיף 10 לפסה"ד].
38. בענייננו, מדובר בעובד שעבד בתובעת כ- 7.5 חודשים; כאמור הנתבע חתם על הסכם ובו סעיפי סודיות ואי תחרות, כאשר קיבל (פעמיים) סך של 200 ₪ (עפ"י סעיף אי תחרות המגביל אותו להתחרות בתובעת למשך שנה מסיום העסקתו, ומלפנות לספקיה וללקוחותיה למשך שנתיים מיום סיום עבודתו). כמו כן נחשף הוא לשיטת עבודה מסוימת, ולמד כיצד ניתן לאתר ספקים, פרסום המוצרים באתרים ע"ש התובעת וכיצד לקוחות מְאתרים מוצרים דרך התובעת ורוכשים את אותם המוצרים בתיווך בין הלקוחות לספקים. ראוי להזכיר, כי כלל לא הוכח, כי עָסק הנתבע בתחום קודם לעבודתו אצל התובעת (הגם שהציג עצמו כבעל "מיומנות, ניסיון וכישורים המתאימים לשמש כעובד בתחום האלקטרוניקה".
39. מחד, אין חולק, כי במהלך עבודתו בתובעת רכש הנתבע ניסיון ויידע המיוחדים לתחום העיסוק הנדון, ומנגד, ידע שרכש העובד בעת עבודתו, הינו חלק מהכשרתו, כשאין חולק כי התובע פתח עסק המתחרה בתובעת סמוך לסיום עבודתו בתובעת, ואף (כשהוכח כי פתח דומיין באינטרנט יעודי לכך) עוד בטרם סיים עבודתו בתובעת.
הנתבע אומנם עבד תקופה בתובעת, והתמורה שקיבל בשל "אי תחרות" אינה "תמורה" (ראויה) להגבלת עיסוק. עם זאת, לא נוכל להתעלם ממכלול הראיות מוכיח כי הנתבע הפר חובת הנאמנות ותום הלב כעובד, כלפי התובעת כמעסיקתו.
40. הגם שאין בפנינו כדי "הגבלת עיסוק", או גזל סוד מסחרי, או כי "שידל" את עובדיה לעבוד בעסקו, ברי כי הפר הנתבע התחייבויותיו ההסכמיות, כמו גם חובת תום הלב ונאמנות המחוייבים לעובד (זוטר או בכיר).
41. איננו מקבלים את טענת הנתבע, כי התחייב "רק" לא לעבוד אצל מתחרה או לא למסור את המידע לצדדי ג', ודי אם נפנה לסעיפים 4 ו- 6 להסכם הסודיות ואי תחרות.
42. אף שלא קיבלנו את טענת התובעת ל"סוד מסחרי" לרשימות ספקיה, ורשימות המלאי שלה, אין בפנינו הסבר ראוי לזהות הפרסומים של הצדדים ושל רשימות המלאי, הגם בפערי זמן. [ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ נ' לירון אהרון בן יאיר (פורסם בנבו, 16.08.15)].
43. לאחר ששקלנו כל האמור והראיות שהובאו (או לא) בפנינו – אנו פוסקים לחובת הנתבע פיצוי בשל הפרת חובת האמונים ותום הלב כלפי התובעת המוערך על ידינו כראוי בנסיבות שתוארו ובעיתוי התביעה, בסך 15,000 ₪.
התביעה שכנגד
פיצוי בשל הפרת הסכם עבודה
44. לטענת הנתבע, התובעת הפרה את הסכם העבודה משלא העסיקה אותו למשך שנה מיום 15.07.12, כקבוע בהסכם העבודה. בסיכומיו טען כי המדובר בהסכם לתקופה קצובה, וכי טענותיה בדבר "הפרות משמעת" נשמעו לראשונה 4 שנים לאחר פיטוריו.
בהתאם לסעיף 3.2 להסכם, התחייבה התובעת להעסיקו למשך שנה מיום 15.07.12 וזאת כל עוד לא הוסכם ע"י הצדדים בכתב על סיום העסקה. לפיכך, מדובר בהפרת הסכם לתקופה קצובה והוא זכאי למלוא שכרו עד תום ההסכם, דהיינו שכר ל-8 חודשים בסך של 5,400 ₪ לחודש ובסכום כולל של 43,200 ₪ [בסיכומיו עתר לסך של 56,250 ₪ (7,500 ₪ שכר ממוצע לחודשX 7.5 חודשים)].
45. לטענת התובעת, אין המדובר בחוזה לתקופה קצובה, מה גם שההסכם כלל התחייבות להמנע מאיחורים, להמנע מעבירות משמעת, להמנע מגרימת נזקים ומהפרת ההסכם וכל אלה חייבו את פיטוריו של הנתבע.
46. סעיף 3 כותרתו: "תקופת ההסכם".
בסעיף 3.2. להסכם נקבע:
"הסכם זה נעשה לתקופה קצובה של 3 חודשים, החל ממועד חתימתו ביום ועד ליום 14.07.12. ...עם סיום תקופה זו יחודש ההסכם אוטומטית למשך תקופות נוספות של 12 חודשים כל עוד לא הוסכם בין הצדדים בכתב על סיום העסקתו של העובד עבור המעביד או שנחתם, בין הצדדים, הסכם העסקה חדש".
בסעיף 3.3 נקבע:
"במידה והעובד מפסיק את עבודתו לפני תום ההסכם תוך הפרת הסכם זה,...יהיה העובד חייב לפצות את המעביד בגין הפרה זאת, בפיצוי מוסכם מראש,בלא להוכיח נזק, בשיעור של 1/4 ממשכורת חודשית אחת....".
סעיף 9 להסכם קובע כי:
"מוסכם בזאת בין הצדדים ומבלי לפגוע באמור. בסעיפים 3.5 ו-3.6 לעיל, כי אם העובד יפר הפרה יסודית את הוראות ההסכם כפי שהוגדר לעיל יהיה המעביד זכאי לבטל ההסכם מיידית וכן מוסכם כי המפר מתחייב לפצות את המעביד בכל הנזקים וההפסדים שיגרמו למעביד כתוצאה מהפרה זאת, וכן פיצויים מוסכמים מראש, בלא צורך להוכיח נזק ממשי, בסך משכורת חודשית המשולמת עבור חודש העסקת העובד בתקופת ההסכם. המעביד יהיה לחילופין, זכאי, לנכות סכום זה מכל כספים שיגיעו לעובד ממנו".
בסעיף 10 להסכם נקבע:
"10.1 על אף האמור בהסכם זה ומבלי לפגוע בכלליותו, יהא המעביד זכאי לסיים הסכם זה מיידית ולפטר את העובד לאלתר במתן הודעה מיידית מוקדמת לעובד בכתב המפרטת דבר זה, אם יתקיים אחד מהמקרים הבאים:
1. העובד הפר הסכם זה הפרה יסודית, לפי אמת המידה שנקבעה לכך בדין, ולא תיקן הפרה זאת מתוך 10 ימים שקיבל התראה בכתב לעשות כן.
2. העובד הפר באופן משמעותי את חובת האמונים שהוא חב למעביד, על פי הוראות הסכם זה לעיל או על פי הדין.
3. העובד התרשל בעבודתו ועקב התרשלותו גרם נזק כספי לחברה.
10.2 הזכות הניתנת למעביד בס"ק (1) תשחרר את המעביד מחובתו להמשיך ולהעסיק את העובד וכן משחררת אותו מחובה כלשהי לפצות בגין אי העסקתו".
47. על פניו, עוסק סעיף 3 ב"תקופת ההסכם" ורק באשר לתקופת הניסיון נקבע כי עסקינן "בתקופה קצובה". הגם שנקבע בסעיף 3.2, כי לאחר תקופת הניסיון יחודש ההסכם אוטומטית לתקופה של 12 חודשים – לא שוכנענו (על פניו) כי עסקינן ב"הסכם לתקופה קצובה". נציין עוד, כי חרף המצוטט לעיל בסעיף 9 – אין בהסכם שבפנינו סעיפים 3.5 ו-3.6.
אין חולק, כי התובעת הפסיקה עבודתו בנובמבר 2012, כשאף לא אחד מהצדדים סבר, באותה העת, כי עסקינן בהסכם לתקופה קצובה ומכל מקום, לא ננקט הליך בנדון ע"י הנתבע, שטען טענותיו כאמור רק בתביעה שכנגד.
אין חולק כי רשאית היתה התובעת לפטר את הנתבע לפני תום ההסכם, בעת שלשיטתה, הנתבע לא ביצע עבודתו כהלכה, כך שביטול ההסכם מטעמה אינו מקים זכאות לפיצוי כלשהו לנתבע [ראה לעניין זה דב"ע (ארצי) נה 3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זהבה שטול, כח(1) 421 (1995), 427; ע"ע (ארצי) 3393-02-17 יונתן גב' נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.18)].
48. למעלה מן הצורך ייאמר, כי הנתבע מצדו לא הוכיח בפנינו כי ביצע את עבודתו כהלכה וכי טענות הנתבעת בעת השימוע היו שגויות, וכל שטען לסיבת איחוריו הוא כי התובעת סרבה להקצות לו חניה (דבר שלא התחייבה לו בהסכם), ונאלץ לחפש חניה למעלה משעה כל יום. ברי כי משהוגדרו לו שעות עבודה, נדרש הוא להתייצב בזמן בהתאם להתחייבויותיו כעובד. ממילא, אין לקבל "הסבריו".
49. באשר לבעיות משמעת, אין לקבל את טענת הנתבע כי אלו נשמעו בפניו רק בעת הגשת התביעה. די אם נפנה לזימון שימוע שנמסר לנתבע ביום 19.11.12.
50. כך או כך, אין בפנינו כי התובעת הפרה את הסכם העבודה.
אשר על כן, נדחית תביעת הנתבע ברכיב זה.
ודאי איננו מקבלים טענתו כי משהפרה התובעת את ההסכם (כטענתו), בטל ההסכם (משמע, פטוּר הוא מכל חיוביו).
פיצויי פיטורים
51. הנתבע עתר לפיצויים עפ"י הדין בשל הפרת ההסכם באופן חד צדדי בסך של 5,400 ₪ (בסיכומיו עתר לסך של 9,375 ₪).
52. לטענת התובעת, הנתבע לא השלים שנת עבודה אחת, על כן אינו זכאי לפ"פ, וגם לו היה זכאי לפ"פ הרי שבשל עבירות משמעת חמורות היה מאבד זכאותו.
53. הזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לקבוע בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קמה לעובד שעבד שנה אחת ברציפות.
הנתבע פוטר מעבודתו לאחר 7 חודשי העסקה, משכך אינו זכאי לפ"פ ואין בפנינו
כי ראוי להחיל הוראת סעיף 3 לחוק.
54. על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.
אי עריכת שימוע
55. הנתבע טוען, כי זכאי הוא לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, לאחר שפוטר באופן משפיל בצעקות לאחר שעמד על זכויותיו, לא הוצגו בפניו נסיבות לפיטוריו ולא ניתנה לו הזדמנות כנה להביע את עמדתו בנוגע לסיום העסקתו. אשר על כן, עתר לסך של 5,000 ₪ בגין רכיב זה.
56. לטענת התובעת, לנתבע נערך שימוע כדין ביום 20.11.12, במהלכו, גיחך וציחקק, נמנע מלהשיב לעניין או להעלות תירוץ למעשיו ומחדליו. על כן, הנתבע פוטר לאחר שהתובעת שקלה ובחנה את העניין.
57. אין חולק, כי התובע קיבל זימון יום מראש. אין חולק כי נערך שימוע. לא הוצג בפנינו פרוטוקול לשימוע; אין חולק כי התובע פוטר בהודעה מוקדמת, כך שסיום יחסי העבודה נקבע ל-28.11.12.
58. עוד אין חולק, כי עד להגשת התביעה שכנגד, הנתבע לא העלה איזשהי טענה כביכול, עסקינן בשימוע שלא כדין.
59. בשוקלנו כל אלה, ומשלא הוכח פגם ממשי בשימוע – לא מצאנו להעתר לתביעה ברכיב זה. (ונבהיר: הנתבע אינו מנמק עתירתו בהעדר פרוטוקול).
פנסיה וקרן השתלמות
60. הנתבע עתר לכספי תגמולים לתקופת עבודתו, בסכום כולל של 7,350 ₪ (בסיכומיו עתר לסך של 3,900 ₪ ברכיב זה). כמו כן עתר להפרשות לקרן השתלמות בסך כולל של 3,750 ₪ (בסיכומיו עתר לסך של 4,500 ₪ ברכיב זה).
61. לטענת התובעת, הנתבע לא הראה כל מקור נורמטיבי המחייבה להפריש לו לגמל לפני סיום 6 חודשי עבודה ראשונים ולא הציג כל ראיה בדבר קרן פנסיה שהגיע עמה לעבודה.
לעניין קרן ההשתלמות, מעבר לכך שבסיכומיו תבע סכום שונה מאשר בכתב תביעתו, לטענת התובעת, הנתבע לא חישב סכום זה בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד, ולתובעת לא היה כל חיוב מכל סוג שהוא בעניין תשלום רכיב זה.
62 סעיף 6.ה. לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 קובע כי:
"... העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפסקה (ד) לעיל; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה".
63. הנתבע לא הוכיח בפנינו כי מסר למעסיק הודעה בדבר קרן פנסיה בה כביכול היה מבוטח בעת תחילת עבודתו בתובעת; אף לא הוכח בפנינו ולא הוצג כל מסמך בדבר ביטוח בקרן פנסיה בעת כניסתו לעבודה בתובעת, מלבד טענות (עמומות) כי דרש מהתובעת הפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.
64. אשר על כן, הנתבע היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה החל מתום 6 חודשים מתחילת עבודתו בתובעת, קרי החל מיום 15.10.12. משהנתבע סיים עבודתו בתובעת ביום 28.11.12, ומשלא הוצג תלוש לחודש 11/12, התובעת תערוך חישוב להפרשה המתחייבת בצו ההרחבה, ותשלם לנתבע הפרשותיה לפנסיה חובה החל מיום 15.10.12 עד ליום 28.11.12 (אם וככל שלא כך הפרישה).
65. באשר לתביעה לקרן השתלמות – לא נטען ולא הוכח מכח מה היתה מחוייבת התובעת בתשלום רכיב זה. לא הוכחה כל התחייבות כאמור, ודאי לא בהסכם. אין שחר גם לטענתו בסיכומיו (ס' 44) כביכול, התובעת לא הכחישה זכאותו (ראה ס' 19 לתשובה). ממילא, לא נדרשה ל"הכחיש" זכאותו בסיכומיה.
אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה .