פיצויי פיטורים מוגדלים
44. מר נדלר בתצהירו (סעיף 14) מציין כי קיבל את רשות התובע לדון עם החברים על הצעה לתשלום 200% במקום 100% פיצויי פיטורים, "כאשר הכספים בקופת הפיצויים של צבי נכללים בחישוב (ולא באים בנוסף כטענתו בתצהירו)", הביא את זה בפני מר גרינשטיין שהתנגד נמרצות מאחר והוא עצמו לא קיבל הגדלת פיצויים למרות שהיה מנכ"ל שנים רבות. לבסוף, גרינשטיין הסכים אם ינקב סכום ולא רק אמירה של 200%. עניין זה דווח ע"י נדלר לתובע (סעיף 16 לתצהיר נדלר), מתוך כוונה לנסות להעביר זאת בדירקטוריון, והתובע לדברי נדלר הסכים. גרסה זו לא נסתרה.
45. בתאריך 05/08/13 התקיימה ישיבת דירקטוריון לצורך דיון בחילופי המנכ"ל ובבקשת התובע לפיצויים מוגדלים, אולם להפתעתו של נדלר "עוד בטרם קבלת החלטה בנושא, הוא שינה את דעתו ואמר בישיבה כי הוא אינו מסכים עוד להצעה לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים של 200%, אלא דורש תשלום בסך מיליון ₪ שהובטח לו כביכול על ידי. אני הכחשתי, כמובן, את טענתו. מיד לאחר שהתכחש להסכמתו, שנתן לי מספר פעמים לקדם החלטת הדירקטוריון ל-200% פיצויים ותבע מענק פרישה של מיליון ₪, יצא צבי מהחדר בסערה תוך אמירה שיגיש את תביעותיו לדירקטוריון בכתב בהמשך" (סעיף 17 לתצהיר נדלר)(דגש ש.ש.).
46. גרסה זו של נדלר מקבלת תימוכין בסעיף 30 לתצהיר התובע, בו הוא מציין "הודעתי לכל הנוכחים כי אני חוזר בי מההסכמה לקבל 200% פיצויי פיטורים...".(דגש ש.ש.)
47. משכך, לא רק שלא הובטחו לו 200% פיצויי פיטורים, אלא שמר נדלר התנה זאת מפורשות בהסכמת הדירקטוריון, וזאת בידיעת התובע. מר נדלר יידע את התובע שגרינשטיין התנגד לאחוזים וביקש לדעת סכום והעניין הועלה בדירקטוריון על דעת התובע. לא הייתה כל הבטחה שהדירקטוריון יאשר את 200%, וממילא לא הייתה לכך כל חשיבות כי התובע חזר בו מהסכמתו טרם התקיים דיון. משכך לא קמה לו זכאות ל-200% פיצויים, נוכח התנהגותו שלו.
48. אולם בכך לא די, עולות מס' תהיות, גם בקשר למסוימות של ה-"200%". על כך נרחיב בין היתר מחמת שהתביעה אינה מכומתת ברכיב זה ואין בה סכום. כל מחלוקת בעניין לפיכך שומטת את הקרקע תחת הרכיב הנתבע.
49. גרסת נדלר כי מדובר ב200% "כולל המצוי בקופות" מתיישבת עם ההגיון, וגם נתמכה בגרסה אחת מיני גרסאותיו המשתנות של התובע.
50. במה דברים אמורים.
51. התובע טען לעניין 200% במספר הזדמנויות.
52. בכתב התביעה נכתב:"
53. בכתב התביעה מדובר על "לוותר על המענק ולקבל תחתיו 200% פיצויי פיטורים" (דגש ש.ש.)הא ותו לא. וויתור משמעו לא לקבל סכום כזה ובמקומו לקבל משהו אחר.
54. בתצהירו ציין :"..מתוך לחץ ולאחר משא ומתן קצר הסכמתי להצעתו של מר אריה נדלר – לוותר על המענק ולקבל תחתיו 200% פיצויים בחישוב על פי דין(בנוסף לצבירת הפיצויים בקופות)("הצעה לתשלום 200% פיצויים)."(דגש ש.ש.)
55. בתצהיר יש לפתע תוספת שאינה מופיעה בכ. התביעה בדבר היות הפיצויים בנוסף לקופות.
56. התובע נחקר על כך(ע' 9 ש' 6-10) "ש. בתצהירך אתה אומר שדובר איתך על 200 אחוז פיצויים בנוסף לצבירה בקופות. מאיפה זה בא ת. זה מה שסוכם בינינו. ש. בתצהירך זה לא מה שכתוב ת. נספח ג' מה שיש בו הוא הצעת פשרה שלי שבאה אחרי אירוע טראומטי בדירקטוריון.."(דגש ש.ש.)
57. עיון בנספח ג' לתצהיר התובע (ע' 149 לתצהיר) מראה כי הנוסח הוא כזה שב200% פיצויים יילקח בחשבון הסכום שהופקד לפיצויים וכלשונו:
58. התובע מעומת עם גרסת התצהיר שאינה מתיישבת עם טענתו בחקירה. וכלל אינה מתיישבת עם הנספח ג' לתצהיר שהוא חפץ במימושו.
59. גרסת התובע לעניין בסיס הפיצויים וה-200% לא רק שאינה עקבית אלא אינה מתקבלת על הדעת נוכח הסתירות. לעומתו הייתה גרסת מר נדלר עקבית כי ה-200% כללו את המופקד בקופות.
60. גם אריתמטית גרסת התובע לא מתקבלת על הדעת. פיצויי הפיטורים אף לדברי התובע היו סוג של וויתור מטעמו על המענק לאחר "לחץ" וחלף המענק ולכן התפרץ בדירקטוריון ועזב.
61. הנתבעת הציגה תחשיב ולפיו הפיצויים שנצברו בקופה עמדו על 534,126 ₪(נספח א' לתביעה) משמעות מתן 200% מעבר לכך היא כי היה מקבל 1,68252 ₪ בנוסף לחצי מיליון המצוי בקופה- דהיינו יותר מהמענק בשיעור המיליון. טענה זו של התובע דינה להידחות על פי כתב התביעה, על פי נספח ג' לכתב התביעה ומשבחקירתו לא הצליח להסביר חוסר היגיון זה. גרסת הנתבעים עקבית ומתקבלת. מעבר לכך התובע לא נתן לחברה הזדמנות לדון בעניין, ובהתנהגותו ,ועזיבת הישיבה שמט את הזכות לקבל 200% כולל הצבור בקופות.
62. נדגיש כי כל מה שהיה זכאי לו, שולם בגמר חשבון .
63. עוד יש להדגיש כי גם במוסכמות והפלוגתאות שהוגשו בהסכמת הצדדים ובחתימת ב"כ ביום 21/4/16 וקיבלו תוקף החלטה ביום 9/5/16 נקבע:
64. וכן בפלו':
65. דהיינו הוסכם על הצדדים כי 200% יביאו למקסימום מליון ₪. על כן יש בטענה בתצהיר התובע הרחבת חזית אסורה. גם מטעם זה דין כל גרסת התובע בנוגע לזכאות ל200% פיצויים להידחות.
66. ממילא הסכום לא כומת בתביעה, טעם נוסף לדחייתה.
67. מכל הטעמים לעיל דין התביעה לפיצויים בשיעור 200% להידחות מכל וכל.
הבונוס
68. התובע תבע מהנתבעת בונוס שנתי בהתאם להחלטת דירקטוריון הנתבעת משנת 2007 ,בשיעור 1.8% מסך Abita פחות 350,000 ₪ של שנת הכספים 2013 כפי שקיבל בכל סוף שנת כספים בחברה(דצמבר כל שנה) במהלך תקופת העסקתו. התביעה לא כומתה ובס' 42.4 לתביעה ביקש את מאזן 3013 לצורך חישוב רכיב זה. אף בפלו' 3 של הצדדים לא נרשם הסכום אלא "מהו הסכום?"
69. הנתבעת טענה כי הבונוס הוא בשיקול דעת הדירקטוריון ואינו אוטומטי וכי נוכח התנהגותו של התובע בסיום העסקתו, אינו זכאי לבונוס. עוד ציינה כי גם לו היה זכאי, היה סכום הבונוס עומד על 28,949 ₪. בסיכומיו, חזר התובע על סכום זה שציינה הנתבעת.(ס' 143).
70. התובע לא סתר את טענת הנתבעת כי הבונוס הוא בשקול דעת הדירקטוריון ואינו אוטומטי, אולם טען כי התנהלותו הייתה ללא רבב, ואילו התנהגות הנתבעת הייתה מבישה.
71. נבדוק את נסיבות התנהלות הצדדים בתקופה האחרונה.
72. התובע עמד על כך כי הוסתר ממנו ביודעין פרוטוקול הישיבה מיום 18/11/13 (להלן: פרו' הישיבה) בו ניטלה ממנו זכות החתימה וכל זכויותיו כמנכ"ל, זאת שבועיים לפני המועד בו סוכם שתסתיים כהונתו .
73. גם מר נדלר וגם מר מרקוביץ טענו כי יש מסמך בדבר החלפת מורשי חתימה.לטענתם מדובר במסמך המאוחר ל18/11/13 והוא במחצית דצמבר.
74. מר נדלר מציין בתצהירו (ס' 23) כי "חתמתי עם בואי לטחנה ב17/12/13 על שינוי הזכויות " לפי התצהיר עשה זאת לבקשת הצוות המקצועי של הנתבעת. השינוי התייחס מיום 1/1/14.
75. פרו' הישיבה עוסק ב: "הסדרת זכויות החתימה ואופן חיוב החברה עם חילופי המנכ"ל ממר צבי קלנג( המנכ"ל היוצא) למר אמיר מרקוביץ ת.ז...(המנכ"ל הנכנס) בתנאים המפורטים כדלקמן:"ע"פ האמור, מר מרקוביץ יחד עם מנהלת הכספים יהיו רשאים לחתום על שיקים ו/או התחייבויות עד 50,000 ₪. התחיבויות כספיות מעבר לסכום זה יחתמו ע"י המנכ"ל בצירוף יו"ר ההנהלה או דירקטור אחר."
76. התובע ייחס חשיבות גדולה למסמך זה ומועד עריכתו, בטענה כי הרבה לפני הזמן הודר מתפקידו. אין לקבל טענה זו. גם אם חדלה הנתבעת בגילוי המסמך- ואכן ראוי היה שיגולה קודם. אין מועד זה בלתי סביר, שעה שידוע שהתובע מפסיק את כהונתו, על מנת לדאוג לרצף התנהלות.
77. דווקא מטענת התובע לסיוע למר מרקוביץ עולה כי הייתה צ"ל חפיפה ארוכת טווח כדי שהניהול לא ישתבש.
78. לא למותר לציין כי בתקופה זו שהה התובע בחו"ל . התובע חזר רק ב-17/12/13 והצורך למורשה חתימה זמין היה אמיתי. מרקוביץ אומר:"ת. אני זוכר את הכוונה שהייתה. לא הייתה כל כוונה להדיח אותו וגם אין שום הגיון בזה.(ע'17 ש' 14-20).מרקוביץ אף ציין בתצהירו כי באותו יום "רדפתי אחריו לאוטו התנצלתי אם פגעתי בו...ושאלתי אותו מה אפשר לעשות כדי להפיס את דעתו..."(ס' 8 לתצהירו9.)
79. מר נדלר מעיד כי חתם על מסמכים שתחולתם מ-1/1/14 אחרי תום תקופת כהונת התובע ואז התובע התפרץ ,כעס וגזר את כרטיס האשראי.(ע' 31 ש' 4-22).
80. על פי תצהירו של נדלר התובע "ככל הנראה הוא לא התעמק בפרטי המסמך ופרץ בצעקות וצרחות כלפי כל הנוכחים במקום...באותו מעמד ,בין היתר הוא גזר את כרטיס האשראי שקיבל מהטחנה והודיע כי לא יחתום עוד על כל צ'ק או הוראת תשלום של הטחנה. מיד לאחר מכן הוא עזב בכעס את המקום"(דגש ש.ש.)
81. אמנם נכון כי הייתה החלטה כבר במחצית נובמבר של העברת זכויות חתימה. מהלך בלו"ז מתקבל על הדעת. ה"שכחה" של הנתבעים ביחס להחלטת הדיקרטוריון, והמחדל בגילויו, אכן פסולים הם, אך המהלך עצמו אינו בלתי סביר בהעברת שרביט הניהול.
82. מנגד, גזירת כרטיס אשראי היחיד של חברה שהוא בתוקף ואמור לשמש לניהולה וענייניה(ס'8 לתצהיר מרקוביץ שלא נסתר), הוא התנהגות בלתי אחראית כלפי החברה יהא זעמו של התובע גדול ככל שיהא.
83. מר מרקוביץ מציין בתצהירו כי גזירת כרטיס האשראי הייתה בעייתית , שכן היה זה באותה עת האמצעי היחיד לרכישות ותשלומים שונים מרחוק בשם הטחנה. על פי גרסה זו למרות החלטת הדירקטוריון מנובמבר, לתובע היה עדיין כרטיס אשראי בתוקף בשימושו. מר מרקוביץ חזר על כך בעקביות בחקירתו הנגדית(ע' 34 ש'7-14) .בכך יש לסתור גם את טענת התובע בדבר נטילת סמכויותיו. בפועל לא נלקחו ממנו סמכויות אלו למרות פרו' הישיבה.
84. לא למותר לציין כי לאחר התפרצות התובע ,בכ"ז הנתבע 2 הזמין את התובע לשיחה "על מנת להניח את דעתו..."(ס' 25 לתצהיר נדלר), אולם זו לא צלחה.
85. מר מרקוביץ מציין בתצהירו כי התובע הוא שחתם על הסכם עבודתו של מרקוביץ. (נספח א' לתצהיר מרקוביץ ) ההסכם מצביע כי נחתם ביום 8/7/13 ! בסעיף3.1 נכתב כי מרקוביץ יכהן כמנכ"ל החברה.
86. על כן התובע שחתם על ההסכם לא היה צריך להיות מופתע או להתרגז מהעברת זכויות החתימה למנכ"ל החדש בנוב' כ-4 חודשים אחרי מינוי המנכ"ל החדש , ובסמוך לסיום תק' כהונת התובע. גם על פי תצהירו, באותה עת שהה התובע בחו"ל.
87. בעניין זה התנהלות התובע חמורה מהתנהלות הנתבעים. פרו' הישיבה מנובמבר של זכויות החתימה, אולי הוסתר, אך בפועל נותרו לתובע סמכויותיו ולא הייתה כל הצדקה להתפרצותו וגזירת כרטיס האשראי, התנהלות שהייתה עלולה לפגוע בחברה. כך לא מצופה ממי שהיה מנכ"ל שנים רבות.
88. בהתנהלות הצדדים דאז, בזמן אמת , הכף נוטה לטובת הנתבעים. אולם, במאמץ שנדרש בהליך זה לחשיפת פרו' הישיבה בדיעבד מול התנהלות התובע ניתן לראות את המאזניים של התנהלות שני הצדדים כמעויינות. יש בכך לתמוך בתשלום בונוס.
89. עוד, התובע טען כי גורש מחדרו בבושת פנים.(ס' 37 לתצהירו)"..בנוסף גיליתי בעת שובי (מחו"ל ש.ש.), כי תכולת משרדי נזרקה בארגזים למחסן, לאחר שהחל בשיפוץ מסיבי במשרדי הטחנה וזאת ללא ידיעתי..."
90. הנתבעת טענה כי התנהלו שיפוצים בעת שהותו בחו"ל וכי כל דבריו נארזו באופן מסודר בארגזים לצורך שיפוצים אלו.
91. מרקוביץ מתאר כך את הדברים:"
( ס' 6 ,7לתצהיר מרקוביץ ). גרסה זו מתיישבת עם חקירתו של נדלר (ע' 32 ש' 29-31).
92. גם התובע אישר כי הכל היה ארוז בארגזים – משמע לא נפגמו מסמכיו וחפציו. השאלה אם יידעו אותו על פינוי חדרו בהיותו בחו"ל. נדלר טען כי משבעצמו היה בחו"ל לא יידע את התובע אלא דאג שהמנכ"ל או מנהלת הכספים יידעו את התובע.
93. מר מרקוביץ נחקר על כך ומעיד בנחרצות "..עשינו שיפוץ בידיעתו ואפילו עשינו בצורה מסודרת . הוצאנו את הדברים שלו מהחדר בצורה מסודרת...בטח שהוא ידע אז עכשיו אני אומר..."(ע' 17 ש' 19-25). מר מרקוביץ מעומת עם העובדה שלא כתב כך בתצהירו ומסביר שלא ייחס לכך חשיבות אך עמד על כך שהתובע יודע על השיפוץ. גרסת התובע כי לא הודיעו לו על השיפוץ נסתרה גם בעדות מרקוביץ- ספציפית וגם בעדות נדלר. גם בעניין זה גרסתם עקבית ויש להעדיפה.
94. על כן בעניין זה לא הוכיח התובע כי נהגו בו באופן לא נאות.
95. על פי גרסת שניהם, חרף פעולתם לרצותו, חדל מאותו מועד לשתף פעולה.
96. בעניין זה הכף נוטה לטובת הנתבעים.
97. לא נעלמה מעינינו אמירתו של נדלר כי התובע מיעט להגיע לטחנה במחצית השניה של 2013 ושהה עם משפחתו בחו"ל אף שקיבל משכורתו וזכויותו במלואם.(ס' 21 לתצהירו – שלא נסתר).
98. יחד עם זאת, במכתב עו"ד שחם מיום 27/7/14 (נספחז2 לתצהיר התובע- ס' 11 ד') ביחס לדרישה לבונוס מצויין "ד. בונוס בגין 2013- מבלי שהדבר ייחשב כהתחייבות כלשהי מצד מרשתי, עניין זה יובא בעתיד לדיון במועצת המנהלים של החברה"(דגש ש.ש.)
99. בסעיף 22 לתצהיר נדלר הוא מפרט את דעתו, אך העניין עצמו לא הובא להחלטת מועצת המנהלים של החברה כאמור בנספח ז2 הנ"ל..
100. בנסיבות אלה ובמצטבר של כל האמור לעיל, אף כי בדוחק, מצאנו כי את הבונוס יש לשלם לתובע. הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,949 ₪ כבונוס לשנת 2013.
התביעה נגד הנתבע 2
101. בכתב התביעה מופיעים הסעדים הנתבעים בסעיף 42. בכל תתי הסעיפים נכתב "לחייב את הנתבעת לשלם " . הנתבעת מוגדרת ברישא כתב התביעה :
102. על כן לא נתבע כל סעד נגד נתבע 2. מטעם זה דין התביעה נגדו להידחות.
103. בנוסף ,התובע נשאל מדוע תבע את הנתבע 2 ובאיזו עילה ועל כך עונה בחקירתו בתמצית כי "הבטיח הבטחה" .(ע' 3 ש' 20-25 ע' 4 ש' 1-6). אף בחקירתו הנגדית התובע אינו מקים כל עילה משפטית נגד נתבע 2. בנוסף הוכח בהרחבה לעיל כי לא נתנה לתובע הבטחה ע"י נתבע 2 או בכלל, כך שגם מניע זה לתביעתו, נשמט.
104. במוסכמות נקבע כי: