11. המשיב מוסיף וטוען, כי המכרז נוהל ותוכנן באופן רשלני ולכן יש להחיל את הרציונל העומד מאחורי פסק הדין בעניין גולדווין, ודוק: מועד התשלום חל ביום ראשון שאינו יום עסקים בנקאי, כך שלא ניתן היה לפרוע את הסכום במועד הקבוע לתשלומו; בחוברת תנאי המכרז נמצאו סתירות וחסרו מספר סעיפים הנוגעים לריפוי פגמים ומועדים; ובפועל, רמ"י קבעה למציעים לוחות זמנים ארוכים מאלו שנקבעו במכרז, דבר אשר שלטענת המשיב יצר את המצע לבלבול אצלו (ואצל יתר המשתתפים במכרז). המשיב גם הלין על כך שלא נערך לו שימוע בהתאם לתקנה 16ב(ב) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות המכרזים), שכן, לדבריו, המכתבים שהחליף עם רמ"י אינם מהווים תחליף ראוי לשימוע. עוד טוען המשיב, כי המערערים הפרו את חובת תום הלב המוגברת אשר חלה עליהם מכוח דיני החוזים. לפי דבריו, ביטול זכייתו במכרז תגרום לו נזקים כבדים, ודוק: דמי הפיתוח בסך של 7,134,252 ₪ יוחזרו אליו רק לאחר הכרזה על זוכה חדש במכרז עם אפשרות של הפחתת קנס בשיעור של 10%; הכספים ששילם לרמ"י מעוכבים בידיה כבר קרוב לשנה, דבר שפוגע ביכולתו לקבל אשראי בנקאי ולנהל עסקים; ולכל אלה מתווסף החשש של הסתבכות ההליך שהמשיב עתיד לקיים מול רשויות מיסוי מקרקעין. מכל הטעמים הללו, מבקש המשיב כי נאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ונותיר את זכייתו במכרז בעינה.
דיון והכרעה
12. מהטעמים שיפורטו להלן, סבורני כי דין הערעור להתקבל.
13. השאלה שעומדת להכרעה בענייננו אינה אלא זו: האם הפגם שנפל בהתנהלות המשיב, אשר איחר בארבעה ימים באחד התשלומים שהיה עליו לשלם לרמ"י בעקבות זכייתו במכרז – כאשר הוא פועל בתום לב – מהווה תקלה טכנית או פגם מהותי אשר מחייב את ביטול זכייתו במכרז?
14. טענה זו יש לבחון על רקע הכלל היסודי אשר קבע זה מכבר כי התערבות בית המשפט בשיקול דעתן של ועדות מכרזים הינה מוגבלת מעיקרה, שכן בית משפט לעניינים מינהליים איננו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" או כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת המכרזים, והוא איננו נכנס לנעליה של הרשות ומחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו – גם כאשר הינו סבור כי אפשר היה להגיע לתוצאה שונה. בית המשפט אמור לבדוק האם החלטת הוועדה התקבלה כדין, משיקולים ענייניים ואיננה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. בפרט, בית המשפט אמור לוודא שבהחלטת הוועדה אין סטייה מהותית מכללי היסוד של דיני המכרזים (ראו עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים – עיריית עפולה, [פורסם בנבו] פסקה 11 (18.1.2009); ע"א 4964/92 נשיץ נ' עשת, פ"ד נ(3) 762, פסקה 9 (1996); ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1) 883, פסקאות 13-12 (2003); עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, פסקה 7 (2003); עע"מ 1847/06 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל משרד האוצר החשב הכללי, [פורסם בנבו] פסקה 6 (25.4.2007); עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ), [פורסם בנבו] פסקה 37 (11.2.2008); בג"ץ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לד(4) 709, 711 (1980) (להלן: עניין מלון סן טרופז); וכן עומר דקל מכרזים כרך שני 396-393 (2006) (להלן: דקל, כרך שני)).