"[...] פגם מהותי הוא פגם הפוגע באחד מעקרונות היסוד של דיני המכרזים, כגון עיקרון השוויון והתחרות ההוגנת, ואילו פגם שאינו מהותי הוא פגם שאין בו כדי להביא לפגיעה בעקרונות היסוד." (עניין מלון סן טרופז, עמ' 711).
דברים אלה משקפים את ההלכה אשר נקוטה בידינו: הקו המפריד בין תקלה טכנית או תקלה דומה, הניתנת לתיקון, לבין פגם מהותי, אשר אינו בר-תיקון ואשר מביא בשל כך לפסילת ההצעה או הזכייה, הוא עיקרון השוויון. הלכה זו סוכמה על ידי פרופ' עומר דקל במלים אלו:
"פגם מהותי הינו פגם המגלה כי המציע פעל שלא בתום לב, נהג בתכסיסנות או היה חלק מקנוניה; או פגם שתיקונו או ההבלגה עליו פוגעים בשוויון. הפגיעה בשוויון יכולה לבוא לידי ביטוי בפגיעה במציעים האחרים המשתתפים במכרז או בפגיעה במציעים פוטנציאליים, שאינם משתתפים במכרז." (עומר דקל מכרזים כרך ראשון 556 (2004) (להלן: דקל, כרך ראשון)).
19. מעמדו של עיקרון השוויון במכרזים כעיקרון-על מסביר את חובתו של הזוכה במכרז לדייק ולדקדק עם מועדי התשלום לרשות. חובה זו מונחת ביסודו של הכלל אשר קובע כי יש להקפיד הקפדה יתרה על תנאי המכרז שקובעים את מועדי התשלום על ידי הזוכה ואין לאשר הארכות מועד לזוכים שאינם עומדים במועדי התשלום (ראו עניין וייספיש; עע"מ 5490/17 נווה שלום פרוייקטים ומסחר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (14.6.2018); וכן שמואל הרציג דיני מכרזים כרך ג 329-319 (מהדורה שניה, 2005)). על הזוכה במכרז לעמוד בדקדקנות בכל אחד ואחד מתנאי המכרז, ללא סייגים, שאם לא כן, לא יישמר השוויון שבינו לבין יתר המשתתפים במכרז. היטיבה לתאר זאת פרופ' גבריאלה שלו בכתבה כך:
"לעיקרון השוויון ביטויים רבים בדיני המכרזים הציבוריים. עיקרון זה מלווה את ההתקשרות הציבורית מרגע שנוצר הצורך בעסקה ועד לביצוע חוזה הרשות עם מי שזכה במכרז [...] כלל יסודי בדיני המכרזים הוא כי בעל מכרז אינו רשאי לשנות את פרטי המכרז לאחר קבלת ההצעות. גם כלל זה נובע מהעדפת ערך השוויון על פני שיקולים מסחריים. לפיכך, כאשר תוך הליכי המכרז ולאחר הגשת ההצעות מבקש מציע לתקן את הצעתו, תישאל השאלה: האם הפגם או תיקונו עלולים להעניק יתרון בלתי הוגן למציע או להפר את עיקרון השוויון [...]"
(שלו, עמ' 165-164; ההדגשה הוספה – א.ש.).
20. כפי שכבר ציינתי, עיקרון השוויון אשר מחייב את הרשות השלטונית בגדרו של מכרז חל גם בשלב של מימוש הזכייה. כאשר סכומי התשלום ומועדיו מוגדרים כתנאי יסודי למימוש הזכייה, כבענייננו, הארכת מועד לביצוע התשלום לזוכה תהא פסולה מניה וביה, בהיותה פוגעת בעיקרון השוויון (ראו ע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(1) 516 (2002)). איחור בתשלום מצד הזוכה מהווה אפוא פגם מהותי בתנאי המכרז. פגם כאמור איננו בר-תיקון מאחר שתיקונו ישנה את תנאי המכרז בדיעבד, וכל "תיקון" כזה אינו אלא קלקול. לפיכך, על הרשות למצות עם המאחר את הדין בדרך של ביטול הזכייה. כלל זה הוסבר באופן קולע וחד-משמעי על ידי השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז):
"לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי. אין מנוס. שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שוויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלתי השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים." (עניין אחים כלאדי, פסקה יד).