פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת שרה דברת) בעת"מ 36875-09-17 מיום 7.12.2017 במסגרתו נדחתה עתירתה של מטיילי ירון בר בע"מ נגד זכייתה של מסיעי שקמים בע"מ במכרז פומבי 12/2017 שפרסמה מועצה אזורית יואב למתן שירותי הסעות. מהטעמים שיפורטו להלן, אציע לחבריי לדחות את הערעור, ולאשר את פסק דינו של בית משפט קמא.
רקע עובדתי
1. המשיבה 1, מועצה אזורית יואב (להלן: "המועצה"), פרסמה מכרז פומבי 12/2017 למתן שירותי הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות החינוך הרגיל והמיוחד ולהסעות אקראיות ומיוחדות בשנת הלימודים תשע"ח (להלן: "המכרז"). במסגרת המכרז ניתן היה להגיש הצעה לביצוע מסלולי הסעות שונים, וכן לאשכולי הסעות הכוללים בתוכם מספר מסלולים כמקשה אחת. המציעים בחרו לאיזה מסלולים ואשכולות ברצונם להגיש הצעה במסגרת המכרז, כאשר התחרות התקיימה ביחס לכל מסלול או אשכול בנפרד.
2. במסגרת המכרז הוגשו שש הצעות, מתוכן: הצעתה של המשיבה 2, מסיעי שקמים בע"מ (להלן: "מסיעי שקמים" או "הזוכה"), אשר העניקה את שירותי ההסעות במועצה עד אותה עת; הצעתה של המשיבה 3, מטיילי נהורה בע"מ (להלן: "מטיילי נהורה"); והצעתה של מטיילי ירון בר בע"מ (להלן: "המערערת").
3. ביום 8.8.2017 התכנסה ועדת המכרזים כאשר בפניה חוות דעת משפטית לפיה הערבויות הבנקאיות שהוגשו למכרז הן תקינות (להלן: "חוות הדעת המשפטית") וחוות דעת מקצועית של מנהל מחלקת התחבורה במועצה, מר שלום כץ, אשר כוללת סקירה של ההצעות במכרז והמלצות ביחס לזוכים בו (להלן: "חוות הדעת המקצועית"). לאחר מספר בירורים, ועדת המכרזים החליטה לאמץ את ממצאי חוות הדעת המקצועית כך שמטיילי נהורה תזכה בהפעלת מספר קווים של החינוך המיוחד ומסיעי שקמים תזכה בהפעלת יתרת הקווים. באותו היום אישר ראש המועצה את החלטת ועדת המכרזים, ולמחרת נמסרה הודעה לששת המשתתפים במכרז באשר לתוצאות המכרז.
4. להשלמת התמונה יצוין כי בעקבות תוצאות המכרז התקיימה התכתבות בין המערערת לבין המועצה בה דרשה המערערת להקפיא את תוצאות המכרז. ואולם, המועצה סירבה לעשות כן. הואיל והמגעים בין הצדדים לא צלחו, הוגשה העתירה לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה.
דיון והכרעה
5. המערערת העלתה לפני בית המשפט המחוזי, והיא חוזרת ומעלה לפנינו, שורה של השגות נגד זכייתה של מסיעי שקמים. להלן אתאר בקצרה כל אחת מההשגות הללו, ואבהיר מדוע אין בהן כדי להצדיק את התערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא.