פסק דין
השאלה העומדת לפניי להכרעה בתביעה דנן היא - האם קבלן משנה יכול לתבוע ישירות את מזמין העבודה על אף כי בין השניים אין יחסים חוזיים?
במסגרת התביעה שלפניי, התובעת מבקשת כי בית המשפט יטיל על הנתבעת 1 חיוב כספי על סך של 264,659 ₪ בגין יתרת חוב המגיע לתובעת מאת הנתבעת 2, מן הנימוק כי התובעת ביצעה עבודות תשתית, ניקוז וביוב בשכונות עין חאלד שבעיר אום אל פחם (להלן: "העבודות") לטובת הנתבעת 1 מכוח הסכם קבלנות משנה שנחתם בין התובעת ובין נתבעת 2 ביום 12.8.07 (להלן: "ההסכם") וזאת בעקבות חוזה שנחתם בין הנתבעות.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:
1. התובעת הנה חברה פרטית בערבון מוגבל אשר נמצאת כיום בהליך פירוק בבית המשפט המחוזי בנצרת המתנהל במסגרת תיק 25882-11-11, [פורסם בנבו] מכוח צו פירוק מיום 31.5.2012 (להלן: "תיק הפירוק" ו- "צו הפירוק" בהתאמה). התביעה הוגשה לאחר קבלת אישור מתאים מבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט עילבוני) כנדרש על פי הוראות הדין.
2. הנתבעת 2, חברת נ.ס.ח חלבי בע"מ (להלן: "חברת נסח" ו/או "הנתבעת 2") זכתה במכרז שמספרו 11/07 לביצוע עבודות דרך, ניקוז וביוב בכביש עין ח'לאד בתחום הנתבעת 1, ובהתאם נחתם הסכם בין הנתבעת 1 ובין הנתבעת 2 לביצוע עבודות ניקוז וביוב.
3. הנתבעת 1, הנתבעת 2 חתמו על הסכם לביצוע העבודות על פי מכרז שמספרו 11/07 בו זכתה הנתבעת 2 במימון מדינת ישראל – באמצעות המשרד לתשתיות לאומיות (מנהלת הביוב הארצית) (נקרא להסכם להלן להבחנה: "ההסכם המשולש").
4. הנתבעת 2 הינה חברה פרטית בערבון מוגבל והיא צורפה להליך כנתבעת פורמאלית ולא נדרש ממנה כל סעד כספי. במסגרת ההליכים בתיק זה, על סמך ההסכמות בין התובעת לנתבעת 2 אשר עלו בפרוטוקול הדיון מיום 12.9.17, התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחתה בפסק דין מיום 10.12.17.
5. התובעת טענה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה דנן, עסקה בביצוע עבודות תשתית ובניה. במסגרת ההסכם שבין התובעת ובין הנתבעת 2 , סוכם כי הנתבעת 2 תקבל מהתובעת עמלה בשיעור 2% מכל סכום אשר יתקבל אצל הנתבעת 2 מאת מזמין העבודה, הנתבעת 1. בסעיף 7.5 להסכם – הסכימו הצדדים כדלקמן:
"בכפוף לסעיפים הנ"ל מוסכם כי מכל סכום אשר יאושר על ידי המזמין ויתקבל אצל נסח, נסח תקזז לטובתה רווח קבלני בשיעור של 2% (שני אחוזים) נוסף לכל סכום אשר יגיע לנסח מאת קבלן המשנה בגין אספקת חומרים לאתר העבודות נשוא הסכם זה אם יהיו כאלה".
6. התובעת טענה כי על פי סעיף 7.2 להסכם, התובעת התחייבה להגיש חישובי כמויות בגין אותן עבודות שביצעה באותו חודש בהתאם להנחיות הנתבעת 2, לא יאוחר מיום 25 לכל חודש עבודה. החשבון שהוגש לנתבעת 2 על ידי התובעת הועבר לאישור המפקח מטעם הנתבעת 1 ולאישור כל הגורמים המעורבים. עם אישור חשבון התובעת הועמד לזכותה הסכום המאושר בגין העבודות שביצעה באתר בגין אותו חודש ביצוע ובניכוי רווח קבלני לנתבעת 2.
7. התובעת טענה כי עמדה בכל תנאי ההסכם ומילאה אחר כל התחייבויותיה על פיו. לנתבעת 1 נותרה יתרת חוב בסכום של 230,204 ₪ מיום 21.10.2009 בגין ביצוע העבודות אשר עד היום טרם שולמה. הנתבעת 1 הודתה ביתרת החוב העומד על סך 230,204 ₪ המעוכבים אצלה בתור ערבות טיב עבודה עבור העבודות שבוצעו עד לתום תקופת האחריות. תקופת האחריות תמה והתובעת ו/או מי מטעמה לא נדרשו לבצע כל עבודה, ועל כן היא זכאית להחזר הסכום המעוכב.
8. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") ובהתאם להוראות סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") מן הנימוק כי ההסכם שנחתם בין הנתבעות הוא הסכם לטובת צד ג' כאשר לעמדתה, הוכח כי כוונת הצדדים הייתה כי התובעת תבצע את העבודות, תפקיד את הערבויות ועל פי ההסכם בינה לבין הנתבעת 2 היא זכאית לקבל את כספי הערבויות והכספים המעוכבים אצל הנתבעת 1.
9. במסגרת הסיכומים, העלתה התובעת טענה נוספת ולפיה ההסכם כולל המחאת זכויות הנתבעת 2 אליה. התובעת טוענת כי המחאת זכות זו גם ניתנה בהתנהגות שכן התובעת קיבלה מאת הנתבעת 1 תשלומים ישירות. התובעת הפנתה לע"א 599/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פאר פד מה(4) 879, עמ' 874 וטענה כי המחאת זכות אינה מחייבת מסמך בכתב.
10. התובעת טענה כי הנתבעת 2 לא תבעה את הזכויות המגיעות לידיה מאת הנתבעת 1 כי היא המחתה את הזכויות לתובעת וכי כל תביעה אשר תוגש כעת תידחה בשל טענת התיישנות.
11. הנתבעת 1 טענה כי דין התביעה להידחות. לגרסת הנתבעת 1, מדינת ישראל העבירה את הסכומים המגיעים לנתבעת 2 בגין העבודות, בהעברה כספית ישירות לידיה. הנתבעת 1 אישרה כי עיכבה סכום של 230,204 ₪ לאחר סיום העבודות ולגרסתה הנתבעת 2 תבעה את הסכום שעוכב על ידי הגשת תביעה נגד מדינת ישראל. עיכוב הכספים נעשה אל מול הנתבעת 2 והנתבעת 1 ענתה לכל פנייה כי בידיה כספים לטובת הנתבעת 2 ולא לטובת התובעת.
12. הנתבעת 1 טענה כי עצם דחיית התביעה נגד הנתבעת 2 מחייב את דחיית התביעה נגדה שכן התובעת התקשרה בהסכם עם הנתבעת 2 ואין כל מסמך, הסכם או המחאת זכות, המקשר בין התובעת לבין הנתבעת 1. הנתבעת 1 והנתבעת 2 התקשרו בהסכם שאין בו כל זכר להמחאת זכות, ומדובר בהסכם "גב אל גב" שהוא מותנה בקבלת התשלום מאת צד ג'. המחאת זכות מחייבת הסכמת הנתבעת 2 בכתב והסכמה זו לא ניתנה. לא ניתן ללמוד מהתנהגות התובעת אליה הפנתה, כגון מימון חומרים, בכדי ללמד על המחאת זכות. לשון ההסכם בין התובעת לנתבעת 2 ובמיוחד סעיפים 6.19, 7.7., 7.4 ו- 7.1 מלמדים שההסכם שולל קיומה של המחאת זכות מהנתבעת 2 לתובעת.
13. הנתבעת 1 טענה כי התובעת לא העלתה כל טענה בכתב התביעה בדבר המחאת זכות בעל פה ובהתאם המדובר בהרחבת חזית אסורה, לה התנגדו הצדדים, אשר הועלתה אך ורק בשלב הסיכומים ודי בכך בכדי להורות על דחיית הטענה על הסף. ההסכם והתנהלות הצדדים מעידים בפירוש כי לא הייתה המחאת זכות לא בהתנהגות, לא בעל פה ולא בכתב.
14. הנתבעת 1 טענה כי ההסכם המשולש אינו הסכם לטובת צד שלישי, התובעת לא הפנתה לסעיפים התומכים בטענתה וסעיפים כאלה אינם קיימים. עוד נטען כי אין מקום לפצות את התובעת על פי הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט ולו מן הטעם כי התובעת זנחה את טיעוניה בסיכומים.
15. התביעה נגד הנתבעת 2 אכן נדחתה בהסכמת הצדדים אך עמדתה של הנתבעת 2 חשובה ומהותית לצורך הכרעה בתביעה שלפניי שכן היא הגורם המקשר בין הצדדים המתדיינים. הנתבעת 2 טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להדחות. לגרסתה - היא זו שמימנה את החומרים וביצעה את כל העבודות בפועל, הגישה את החשבונות , הייתה בקשר עם עובדי הנתבעת 1 , ובהתאם היא זכאית לתשלום מלוא הכספים המגיעים לידה. בין התובעת ונתבעת 2 התנהל הליך משפטי בבית המשפט השלום בחיפה במסגרת תיק 915-03-10 [פורסם בנבו] שעניינו ההתחשבנות הפנימית ביניהם מכוח הסכמי קבלנות משנה אשר נחתמו בין הצדדים. במסגרת אותו הליך, הנתבעת 2 הגישה תביעה כנגד התובעת כאן וכנגד בעלי מניותיה ודרשה החזר של 2,294,809 ש"ח בגין תשלומי יתר שהנתבעת 2 שילמה בכספים ובחומרים בכל הפרויקטים שבהם התקשרו הצדדים בהסכמי קבלנות משנה (נספח א' לכתב ההגנה).
16. הנתבעת 2 טענה כי אין לתובעת כל עילת תביעה מכוח ההסכם המשולש. הנתבעת 2 טענה כי הסתמכותה של התובעת על הסכם קבלנות המשנה שנחתם ביניהן בנושא פרויקט אום אל פחם איננו מקנה לתובעת עילה לתבוע במקומה או בשמה של הנתבעת 2 הכנסות שמגיעות לנתבעת 2 מן הנתבעת 1. הכספים המצויים אצל הנתבעת 1 שייכים אך ורק לנתבעת 2 שהיא צד להסכם עם הנתבעת 1, וככל שישנן לתובעת טענות כספיות כנגד הנתבעת 2 מכוח הסכם קבלנות המשנה וככל שישנה טענה כי הנתבעת 2 לא שילמה לה כספים ששולמו לה ממזמיני עבודות, כי אז מקומן של טענות אלה במישור היחסים הפנימיים של התובעת אל מול הנתבעת 2 להתברר במסגרת ת"א 915-03-10 [פורסם בנבו] אשר היה תלוי ועומד בבית המשפט השלום בחיפה שאוזכר לעיל.
17. הנתבעת 2 טענה כי בינה לבין התובעת נחתמו מספר הסכמי קבלנות משנה שהסדירו את אופן ביצוע ההתחשבנות בפרויקטים שבהם התקשרו הצדדים. על פי הסכמים אלה, התחייבה התובעת לבצע עבודות עבור הנתבעת 2, בפרויקט נשוא התביעה ובפרויקטים נוספים, כקבלן משנה שלה, תוך שהוברר לתובעת כי התשלום עבור ביצוע העבודות ישולם על ידי מזמין העבודות, במקרה דנן על ידי הנתבעת 1, אך ורק לידי הנתבעת 2 על פי ההסכם שיש לנתבעת 2 מול הנתבעת 1, ולא לה. כמו כן, סוכם כי התשלום המגיע לתובעת מן הנתבעת 2, ככל שמגיע, בגין ביצוע עבודות בפרויקט זה ישולם לתובעת בניכוי חומרים שהנתבעת 2 סיפקה אותם לתובעת, עלות הטיפול בהם ורווח קבלני של הנתבעת 2 (בין 2% - 4%), והכל כמובן במסגרת התחשבנות של הצדדים בכלל הפרויקטים.
18. לטענתה, ישנה הפרדה מוחלטת בין קבלת תשלומים ממזמין העבודות על ידי הנתבעת 2 בלבד, לבין התשלום שישולם לתובעת עבור ביצוע עבודות קבלנות המשנה. כל תשלום שהתובעת אמורה לקבל מהנתבעת 2, יתקבל אך ורק על פי כללי ההתחשבנות שיש בין הנתבעת 2 לתובעת ולא מידי הנתבעת 1.
19. הנתבעת 2 טענה כי היא זאת אשר מילאה את כל התחייבויותיה כלפי הנתבעת 1 מכוח החוזה לביצוע העבודות שנחתם ביניהם, והיא זו שזכאית לקבלת כל התמורה החוזית שמגיעה מן הנתבעת 1 בגין השלמת העבודות.
20. לטענת הנתבעת 2 ההסכם המשולש איננו יכול להיות הסכם לטובת צד ג' שכן הוא נכרת לפני שנכרת ההסכם בין התובעת לנתבעת 2. החוזה בין הנתבעות אינו מאזכר כלל את התובעת ואיננו תלוי או מותנה בהתקשרות שבין הנתבעת 2 לתובעת וגם לא נועד לצורך כך.
21. הנתבעת 2 טענה כי קיימת יתרת חוב של התובעת לנתבעת 2 בסכום העולה על 3 מליון ₪ וכי היא עומדת על קיזוז הסכום כנגד כל תביעה או טענה של התובעת כלפיה.
22. ביום 12.9.2017 התקיים לפניי דיון הוכחות במסגרתו נשמעו עדי הצדדים ונקבעו מועדים לסיכומים בכתב. מטעם התובעת נחקר המצהיר, מר קדמי, ומטעם הנתבעת 2 נחקר המצהיר, מר נג'יב חלבי. לבקשת הנתבעת 1 ובהסכמת הצדדים, התצהיר מטעם הנתבעת 1 מאת מר אחמד קאסם ג'בארין – הוצא מתיק בית המשפט בשל אי התייצבות העד.
דיון והכרעה:
23. לאחר שעיינתי במכלול המסמכים אשרו הוגשו לתיק, שמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.
24. בספרו של פרופ' א. זמיר, חוק חוזה קבלנות (תשל"ד-1974), נאמר בהקשר זה: "נקודת המוצא בכל קבלנויות המשנה היא שמדובר בשתי התקשרויות חוזיות: בין המזמין לקבלן הראשי, ובין הקבלן הראשי לקבלני המשנה. במלים אחרות, נקודת המוצא היא שאין יריבות חוזית בין המזמין לבין קבלני המשנה".
25. בענייננו, קיימות שתי מערכות הסכמים - הראשונה - ההסכם המשולש אשר נחתם בין הנתבעת 1 , הנתבעת 2 ומדינת ישראל והשנייה – ההסכם בין התובעת לנתבעת 2.
26. אין קשר חוזי ישיר בין התובעת ובין הנתבעת 1. בית המשפט נדרש להכריע האם ההסכם המשולש מהווה הסכם לטובת צד שלישי , האם התובעת יכולה לתבוע את הנתבעת 1 מכוח המחאת זכות בכתב או בעלה פה או מכוח עשיית עושר ולא במשפט.
המחאת זכות – האמנם?
27. התובעת טענה כי הנתבעת 2 המחתה לה את הזכויות המגיעות לה מאת הנתבעת 1 במסגרת ההסכם. במסגרת סיכומיה, העלתה התובעת טענה ולפיה המחאת הזכות נעשתה בעל פה ובהתנהגות בשל העובדה , שהוכחה , כי התובעת התנהלה אל מול הנתבעת 1 , ביצעה את כל העבודות הנדרשות ממנה, הגישו חשבונות שאושרו ובכלל זה פעלה אל מול התושבים וגורמים שונים של הנתבעת 1.
28. עיון מדוקדק בהסכם בין התובעת והנתבעת 2 , בכל הקשור לנושא תביעה זו, מלמד כי אין כל זכר להמחאת זכות מאת הנתבעת 2 לטובת התובעת. סעיף 7.4 להסכם אליו מפנה התובעת אינו מהווה המחאת זכות וזו לשונו: " 7.4. במידה ומכל חשבון מאושר יעוכב סכום בשיעור כלשהו עד לביצוע מסירה סופית למזמין על ידי נסח הוא יחול גם על קבלן המשנה והסכומים שעוכבו יעמדו לזכות קבלן המשנה עם ביצוע המסירה הסופית למזמין.".
29. הלכה היא כי המחאת זכות אינה חייבת להיות בכתב ויכול שתיעשה בעל פה או בהתנהגות (ראו: ע"א 599/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פאר, פ"ד מה(4) 870, 874) , ברם התובעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענתה כי ניתנה המחאת זכות בעל פה או בהתנהגות ולא הובאו תצהירים המלמדים על התנהלות התובעת, עובדיה או נציגיה אל מול הנתבעות המלמדים על כך. טענות התובעת כי סיפקה את חומר הגלם, או הגישה את החשבונות ישירות לנתבעת 1 לא נתמכו בראיות כלשהן . העד מטעם התובעת, מר כרמי מקלדה, טען לפניי בעדותו ביום 12.9.17 כי לא סבר כי צירוף המסמכים נדרש או חשוב (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-19). התובעת אף לא הציגה כל מסמך המלמד על כך כי קיבלה תשלום ישירות מאת הנתבעת 1 וטיעוניה בעניין הועלו בעלמא. העד מטעם התובעת נתבקש להציג מסמך כאמור והפנה את בית המשפט לסעיף 7.4 להסכם (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורה 35 ועמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורה 1).
30. העד אף סתר את טיעוניו לעיל וציין כי הנתבעת 2 היא זו אשר סיפקה את החומרים לעבודות ובהתאם נערך קיזוז בכל הנוגע לאספקת חומרים וכי הסכומים בגין חשבונות המאושרים לא היו עוברים לתובעת על ידי הנתבעת 2 כפי שהם אלא לאחר התחשבנות וקיזוז בין התובעת לנתבעת 2 (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול שורות 3-6).