פסק דין
1. האם זכאים התובעים לקבל עמלת תיווך על-פי הסכם אשר, לטענתם, נכרת בינם לבין מנכ"ל החברה הנתבעת? האם המנכ"ל פעל על-פי ההרשאה שנתנה לו החברה? בהיעדר הרשאה, האם הנתבעת מחויבת כלפי התובעים? ואיך תוכרענה המחלוקות בהיעדר תיעוד בכתב, כאשר ההסכמות וההרשאות הנטענות נעשו בעל-פה? בסוגיות אלו עוסק פסק דין זה.
כתב התביעה
2. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת (להלן: עמית) התחייבה לשלם לתובע מס' 1 (להלן: פייט), באמצעות התובעת מס' 2, שהינה חברה שבבעלותו, עמלה בגין חיבור עסקי שהוא יצר בינה לבין שגרירות דרום קוריאה בישראל (להלן: השגרירות), שהוביל לפרויקט בניית בניין השגרירות אותו ביצעה הנתבעת (להלן: הפרוייקט). עוד נטען כי בפגישתו של התובע בשנת 2013 עם עורך-דין עורקבי, קונסול כבוד של דרום קוריאה בישראל (להלן: עורקבי), נודע לו שהשגרירות מחפשת קבלן שיבנה את בניין השגרירות בהרצליה. פייט המליץ על עמית כמי שמתאימה לביצוע הבניה ואף יזם היכרות בין עורקבי לבין אילן בהרל, שכיהן אז כמנכ"ל עמית (והינו צד שלישי מס' 1) (להלן: בהרל). בהסכם בעל-פה שנכרת בין פייט לבין בהרל נקבע כי אם הפרויקט יצא לפועל, יקבל פייט עמלה בשיעור 3.5% מהיקף ההכנסות של עמית בפרויקט. התובעים הוסיפו וטענו כי משביצעה עמית את הפרויקט, פנה פייט אל אלי אהרון (להלן: אהרון), מבעלי קבוצת מנורה איזו אהרון בע"מ (להלן: קבוצת מנורה) (אשר עמית הינה חלק ממנה), ודרש לקבל את העמלה נשוא ההסכם. אהרון הפנה את פייט אל בהרל, שבאותה עת כבר חדל מלכהן כמנכ"ל עמית, ובפגישה ביניהם ביום 5.6.2014 אשרר בהרל באוזני פייט את תוכן ההסכם שנכרת ואף טען כי ב"זמן אמת" הוא עדכן בפרטיו את אהרון ואת יצחק ברק (להלן: ברק), שהיה מנכ"ל קבוצת מנורה.
3. בכתב התביעה נטען כי סירובו של אהרון לקיים את ההסכם שנכרת בין פייט לבין עמית מהוות הפרה יסודית, אשר מזכה את פייט בתרופת האכיפה, קרי - בקבלת 3.5% מגובה הכנסותיה של עמית בפרויקט.
4. התובעים טענו כי היחסים החוזיים שבין פייט לעמית מחייבים את עמית לספק את המידע והחשבונות הנחוצים לצורך חישוב הסכומים שעמית חייבת להם, וכי לשם מימוש זכותו של פייט על-פי ההסכם עליו לקבל את מלוא המידע על הכנסות עמית מהפרויקט, אשר מהם ניתן לגזור את גובה העמלה לה הוא זכאי. נטען כי לאחר מתן החשבונות, זכאים התובעים למימוש תרופת האכיפה, וזאת בדרך של חיוב עמית לשלם עמלה בשיעור 3.5% מהכנסותיה מהפרויקט - אשר הוערכו על-ידי התובעים בגובה 27 מיליון ₪.
כתב ההגנה
5. בכתב ההגנה הכחישה עמית כי בינה לבין פייט נכרת הסכם לקבלת עמלת תיווך בקשר עם בניית בניין השגרירות. הודגש כי עמית זכתה בביצוע עבודות בניית השגרירות באופן גלוי ובתהליך של מכרז ומשא ומתן ארוך בינה לבין מזמין העבודות, שבו היא גברה על מתחרותיה. עוד נטען כי לבהרל, שכיהן כמנכ"ל שכיר בעמית, עד לפיטוריו, לא הייתה סמכות להתקשר בשמה של עמית ולחייב אותה בהתקשרויות חוזיות כלשהן. צוין שעמית ובעליה, אהרון, לא היו מעוניינים בשום מקרה בהתקשרות עם פייט שעניינה תיווך לקבלת עבודות, לאור מעורבות פייט באישור תשלום לעבודות שעמית ביצעה בפרויקט אחר (פרויקט "סטריטמול"), מה עוד שהוא נעדר כישורי תיווך, ולא הייתה לו יכולת להשפיע בדרך כלשהי על מהלכיה והחלטותיה של עמית. עמית הוסיפה וטענה כי בהיעדר הסכם כלשהו בינה לבין פייט, לא קמה זכותו לקבלת חשבונות בגין פרויקטים ועבודות שאין לו נגיעה אליהם ומהווים סוד מסחרי של עמית.
כתב התשובה
6. בכתב התשובה טענו התובעים כי בתקופה הרלבנטית שימש בהרל כמנכ"ל עמית, ובשמה הוא התקשר עמם במסגרת הרשאתו. הודגש כי התחייבותו כלפי התובעים הינה תקפה, בין היתר בהסתמך על חוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות).
ההודעה לצדדים השלישיים
7. עמית הגישה הודעה לצדדים שלישיים, נגד בהרל וחברה שבבעלותו, היא צד שלישי מס' 2 (להלן: חברת בהרל או החברה). בהודעה נטען כי במידה והיא תחויב לשלם כספים לתובעים, היא תהא זכאית לקבל שיפוי מבהרל ומהחברה, אשר פעלו שלא בסמכות וברשות והתחזו כמי שרשאים להתחייב בשמה כלפי התובעים. עמית טענה כי התגלה לה שבהרל עמד בקשר עם פייט עובר להגשת התביעה, סמך ידו עליה והביע דעתו כי היא נכונה וצודקת. לטענת עמית, בעשותו כך פעל בהרל ביחד עם החברה תוך הפרת הסכם התקשרות עם עמית, הפרת אמונים, זדון וכוונה תחילה, שלא בניקיון כפיים ומבלי להתחשב בנזקים שנגרמים לעמית. עוד נטען כי המעשים המיוחסים לבהרל בכתב התביעה עולים כדי העדפת האינטרסים של התובעים על פני אלו של עמית, והינם בגדר רשלנות.
8. בכתב ההגנה של הצדדים השלישיים הם סמכו ידיהם על גרסת התובעים. הם טענו כי התובעים הם שיצרו את הקשר העיסקי בין עמית לבין שגרירות דרום קוריאה, בעקבותיו ביצעה עמית את פרויקט הקמת בית השגרירות, וכי בהרל אכן התחייב בשם עמית לשלם לפייט עמלה בשיעור 3.5% מהיקף הכנסות עמית מהפרויקט. צוין כי בהרל, שהיה באותה עת מנכ"ל עמית, פעל בסמכות וברשות, ואף קיבל את הסכמתו ואישורו של אהרון לתשלום עמלת התיווך, וכי היה זה אהרון שאף הפחית את שיעור העמלה מ-5% (כדרישת פייט) ל-3.5%. הודגש כי הסכמים דומים לתשלום עמלות תיווך על-ידי עמית לחברה אחרת נעשו על-ידי בהרל באישורו של אהרון בפרויקטים אחרים - פרויקט קניון יוקנעם של גזית גלוב ופרויקט קניון "סטריט מול" ברמת ישי.
גרסת פייט
9. פייט, רואה חשבון המתמחה בייזמות נדל"ן, ציין בתצהירו כי היכרותו עם הנפשות הפועלות בעמית - בהרל, אהרון וברק - החלה בפרויקט "סטריט מול" שהוצא לפועל על-ידו ביחד עם שותפיו העסקיים. הוא הדגיש כי באותו פרויקט בהרל נשא ונתן בשם עמית, מבלי שאהרון וברק ציינו או נתנו להבין כי בהרל משולל סמכויות כלשהן.
פייט כתב בתצהירו כי לאחר פגישה עם עורקבי, שסיפר לו כי שגרירות דרום קוריאה מחפשת קבלן בנייה, הוא שוחח עם בהרל, מנכ"ל עמית, על האפשרות ליצירת קשר עסקי בין עמית לבין עורקבי ביחס לפרויקט השגרירות, וביקש לקבל עמלת תיווך בשיעור 5% מהיקף ההכנסות שתצמחנה לעמית בגין ביצוע הפרויקט (להלן: השיחה הראשונה של פייט ובהרל). בחקירה הנגדית ציין פייט כי השיחה נערכה ביום 10.4.2013 (עמ' 13). בהרל ביקש לדון בבקשת פייט, וכעבור זמן הוא חזר ובפיו תשובה שלילית ובקשה להפחתת שיעור העמלה (להלן: השיחה השנייה של פייט ובהרל). בין פייט לבין בהרל נוהל משא ומתן קצר, שבסיומו הסכים פייט להפחתת שיעור העמלה ל-3.5% מהיקף הכנסות עמית בפרויקט. פייט כתב בסעיף 20.3 לתצהירו: "בהרל יידע אותי בזמן אמת כי הוא מתייעץ עם בעלי המניות של א. עמית ביחס לשיעור העמלה בגין החיבור העסקי". על אופן פעילותו העיד פייט בסעיף 23.1 לתצהירו:
"לא עסקתי בשכנוע של איש מטעם השגרירות ובוודאי שלא עסקתי בשידול של מאן דהוא להתקשר עם א. עמית. המענה על השאלות של א. עמית והמידע שנמסר להם ממני היה תמיד חוקי ולגיטימי. מן הראוי לחדד כי עד כמה שזכור לי, לא היה מדובר במכרז פומבי שפורסם לכל באופן נרחב, כפי שמנסה א. עמית להציג זאת, אלא במעין הזמנה להציע הזמנות, שבמסגרתה הייתה חשיבות רבה להמלצות וכלל לא ניתן היה לדעת על המכרז, אלמלא הבאתי אותו לידיעת א. עמית".
בחקירתו הנגדית ציין פייט כי יום או יומיים לאחר הסיכום בעל-פה בינו לבין בהרל, נפגש בהרל עם עורקבי . עוד אמר:
"אני החלטתי לחבר את אילן בהרל - מיד לאחר סיכום בעל פה שלנו, שהכל התנהל בשיחות טלפוניות - לעורך-דין עורקבי כדי שיהיה להם סיכוי להיכנס למסלול של בניית בית השגרירות, ולא היה זמן לעשות את זה (לערוך הסכם בכתב - א"ג)" (עמ' 17).
פייט הוסיף בתצהירו כי משזכתה עמית בעבודות לביצוע פרויקט השגרירות, אהרון יצר עמו קשר טלפוני והודה לו על החיבור העסקי שהוא רקם (להלן: השיחה הטלפונית הראשונה עם אהרון).
כשהוא פנה בחודש אפריל 2014 לאהרון (ולא לבהרל, שבאותה עת סיים עבודתו אצל עמית) בבקשה לקבל את העמלה, הפנה אותו אהרון לבהרל (להלן: השיחה השנייה עם אהרון). בחקירתו הנגדית אמר: "אני פגשתי את אלי אהרון ושאלתי אותו בדבר העמלה שלי. שלח אותי לפגוש את אילן בהרל שכבר היה מחוץ לחברה. לא הבנתי למה", "זה היה במשרד שלי בתל אביב" (עמ' 22-21). עוד אמר:
"במהלך אפריל 2014, במסגרת דיון שהתקיים אצלי במשרד בנושא התחשבנות פרויקט ה"סטריט מול" בכלל, לא קשור לעניין הזה, פניתי לאלי אהרון וביקשתי ממנו לטפל בנושא העמלה, השכר טרחה שמגיע לי בגין שגרירות דרום קוריאה. במועד זה הוא אמר לי: 'תיפגש בבקשה עם מר אילן בהרל' שכבר לא היה עובד שלו" (עמ' 22).
בתצהיר נכתב כי ביום 5.6.2014 נפגש פייט עם בהרל, אשר "אשרר את פרטי ההסכם", וביום 18.6.2014 שלח פייט מייל אל אהרון, בו דיווח על פגישתו עם בהרל. במייל נכתב: "מכיוון שהיקף העבודה הוא כ-27 מיליוני ₪ העמלה המגיעה לי היא כ-950 אלפי ₪ בתוספת מע"מ. אודה לקבלת תחשיב מדויק של העמלה על פי היקף העבודה".
10. בחקירתו הנגדית השיב פייט בשלילה כשנשאל אם יש לו הוכחה שהמלצתו לעורך-דין עורקבי על עמית, כחברה שתבצע את בניית השגרירות, "עשתה את שלה והשפיעה על קבלת ההחלטה" (עמ' 15). הוא טען כי הבחירה בעמית נעשתה אף בגין המלצתו החמה, אך הדגיש: "לא השפעתי על שום דבר". עוד הבהיר: "זה לא הייתה עסקה שקשורה לתשלום לפי שעות. זה היה עסקה שלחיבור עסקי ושכר טרחה" (עמ' 16).
גרסת בהרל
11. בתצהירו (צג/4) העיד בהרל כי בתקופה הרלבנטית הוא שימש כמנכ"ל עמית באמצעות חברת בהרל, על-פי הסכם למתן שירותים מיום 1.11.2010 (נספח א'2 לתצהירו). בסעיף 3 להסכם נקבעו השירותים שיעניק בהרל לעמית, וביניהם (ההדגשות הוספו - א"ג) -
"ב. ייצוג המזמין (עמית - א"ג) מול נותני העבודה בכלל הפרויקטים שתחת אחריותו, לרבות הצגת דרישות כספיות בשם המזמין מול נותני העבודות, אך למעט סגירה כספית שתיעשה רק באישור ובחתימת המזמין".
ובסעיף 4, בו פורטו התחייבויות בהרל כלפי עמית, נקבע בין השאר:
"ו. נותן השירותים לא יהיה רשאי לחייב את המזמין בשום התחייבות שהיא בין אם היא נדרשת כלפי נותן העבודה, בין אם כלפי קבלני משנה ובין אם כלפי ספקים בכלל זה, נותן השירותים לא יתחייב בשלם המזמין בכל התחייבות הנוגעת לחשבונות הפרויקט, להזמנת ציוד וחומרים לפרויקט, ולהתקשרויות עם קבלני משנה או ספקים. נותן השירותים ידאג להפנות כל דרישה להתחייבות שתתבקש מצד המזמין לנציג המזמין לשם אישורה.
.
.
יא. נציג המזמין לצורך ביצוע הסכם זה ולכל העניינים המפורשים בסעיף זה לעיל הם מר יצחק ברק, מנכ"ל קבוצת מנורה".
12. בחקירתו הנגדית הודה בהרל כי שגה בתצהירו בתיאור מבנה החברות, וכי תדפיס רשם החברות לגבי עמית (נ/3), לפיו חברת מנורה איזו בע"מ היא בעלת מניות יחידה בעמית, ומנהלי עמית הינם אהרון, ברק ודן חרמון, משקף את מצב הדברים האמיתי בתקופה הרלבנטית (עמ' 44 לתמלול ישיבת ההוכחות). הוא ציין כי הדירקטורים של עמית היו אהרון, ברק ודן חרמון, ואישר כי הוא היה כפוף לדירקטוריון (עמ' 46 לתמלול). כשנשאל מי היה הממונה הישיר עליו, השיב בהרל:
"אלי אהרון היה למעלה, איציק ברק, ומשנת 2011 הגיע אילן סופר שהוא היה הסמנכ"ל" (עמ' 48 לתמלול).
13. על השיחה הראשונה של פייט ובהרל הוא העיד בסעיף 6 לתצהירו:
"א. במועד כלשהו בחודש אפריל 2013 (סמוך 10/04/2013) פנה אלי מר יוסף פייט, אותו הכרתי מפרויקטים אחרים, ועניין אותי בקבלת פרויקט בניה של הקמת בית לשגרירות דרום קוריאה בארץ (להלן: "הפרויקט").
ב. מר פייט ביקש לקבל דמי תיווך בסך 5% מההכנסות שיצמחו לא. עמית מהפרויקט".
בחקירה הנגדית אישר בהרל כי פייט מסר לו את המידע לפיו שגרירות דרום קוריאה בונה עוד לפני שהוא ביקש לקבל עמלה (עמ' 60 לתמלול), אך הוסיף: "אני אומר שהוא דיבר את על 5% וירד ל-3.5% אחוז" (עמ' 61).
14. בהרל הצהיר כי לאחר פגישה ראשונה זו הוא פנה לאהרון לשם קבלת הסכמתו לבקשת פייט לקבלת דמי תיווך (להלן: השיחה של בהרל עם אהרון). בהמשך סעיף 6 לתצהירו נכתב:
"ג. אני הייתי מעוניין כמובן בהשגת עבודות עבור חב' א. עמית וחשבתי כי מדובר בעסקה כדאית. נכנסתי לחדרו של מר אלי אהרון, הבעלים של הנתבעת (באמצעות שליטתו בחברת א.נ. מנורה בע"מ) וביקשתי את הסכמתו לקבלת הצעתו של מר פייט.
ד. מר אהרון היה מעוניין בפרויקט, אולם לא הסכים לשלם 5% ואישר לי להציע תשלום בשיעור של 3.5%. מנכ"ל א.נ. מנורה, מר יצחק ברק, נכח במקום ושמע את השיחה שהתנהלה ביני ובין מר אהרון".
בסעיף 10 לתצהיר נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג):
"לא היה עלי להביא את סוגית ההתקשרות עם מר פייט לגוף כלשהו ולא כך התנהלו העניינים בנתבעת. הסוגיה הובאה בפני מר אלי אהרון ודי היה בקבלת אישורו".
בחקירתו הנגדית שב וציין בהרל כי בשיחה נכח ברק (עמ' 42 לתמלול). עוד אמר:
"כשנכנסתי לאלי אהרון היה שם איציק ברק אצלו בחדר, ושאלתי אותו: 'יוסי פייט רוצה לסדר לנו את קוריאה את כל השגרירות בהרצליה. אתה רוצה לשלם לו 5%? זה הרבה כסף'. הוא אומר לי: 'לא, 3.5% זה מה שאני מוכן לתת'" (עמ' 52 לתמלול).
"איציק ברק ישב שם ולא דיבר" (שם).
עוד הדגיש בהרל:
"אבל תקשיב. אם אני לא הייתי מדבר איתו (עם אהרון - א"ג) ומקבל ממנו אישור ל-3.5%, אזי הייתי מרים טלפון ליוסי פייט והייתי אומר לו: 'אין קוריאה, לא מעניין אותנו'" (עמ' 43).