פסק דין
1. התובע עבד בנתבעת במשך כעשרה חודשים וחצי עד שפוטר.
השאלה המרכזית בהליך זה היא האם התובע פוטר מחמת גילו, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן חוק השוויון). שאלה שניה המתעוררת בהליך היא אם נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע, המצדיק פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה בעוסקת בתחום המעדנות ומנהלת את רשת "ארקפה". הנתבעת מפעילה את מסעדת "נובה ג'ויה" במתחם הסינמטק בתל אביב (להלן - המתחם) ובאותו מתחם מפעילה דוכן קפה של "ארקפה".
ב. התובע, בן 41 במועד הגשת התביעה, הועסק על ידי הנתבעת במשך עשרה חודשים וחצי, מיום 11.5.14 ועד לפיטוריו ביום 28.3.15.
ג. התובע הוא בעל ניסיון רב שנים בתחום המסעדנות, לרבות בתחום הניהול (ניהל מטבח ופיצריה).
ד. בתחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הוא החל כעובד מטבח במסעדת "נובה ג'ויה" (להלן - המסעדה). בהמשך ולבקשתו, ביום 1.9.14, התובע עבר לעבוד בדוכן הקפה "ארקפה" שבמתחם, בשל בעיות גב מהן סבל.
ה. עבודתו של התובע בדוכן החלה בשעות הבוקר. בשעות אלה התובע עבד במטבח המסעדה והכין את המוצרים עבור הדוכן. בהמשך היום התובע עבד בדוכן, בממכר קפה ומזון.
ו. לתובע נמסרה הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה ולפיה שכרו עמד על 25 ₪, הנתבעת התחייבה להשלים את שכרו השעתי הכולל עד לסך של 32 ₪ וכן שילמה לו "תוספת מאמץ" (נספח א' לתצהיר ליבנה, המצהירה מטעם הנתבעת).
בהמשך שונו תנאי העסקתו של התובע, ובהתאם להודעה שנמסרה, שכרו היומי הכולל הועמד על 37 ₪ לשעה (נספח ב' לתצהיר לתצהיר ליבנה).
בתלושי השכר של התובע פורטו שעות העבודה, שכר היסוד - 25 ₪ לשעה (בגין כל שעות העבודה) וכן גמול בגין עבודה בשעות נוספות (בתעריף 25% ו-50%). ההשלמה שנזכרת בהודעה על תנאי עבודה שולמה לתובע וצויינה תחת הכותרת "תוספת מאמץ" (תלושי שכר - נספח ג' לתצהיר התובע).
ז. בחודש נובמבר 2014 נכנסה לתפקידה גב' שרון ליבנה, כסמכ"לית הנתבעת, שעבדה במתחם הסינמטק (להלן - ליבנה).
ח. בשעות הערב של יום 31.1.15, לפני הסגירה, ליבנה הגיעה לדוכן וראתה את התובע ועובד נוסף שעבד עמו (בשם אמי) מנקים את חלון הראווה ומפנים את הכריכים מהמקרר התצוגה. ליבנה הבהירה לתובע ולעובד הנוסף שהם פועלים בניגוד לנהלים וכי עליהם להמשיך ולהפעיל את הדוכן עד לשעת הסגירה.
ט. ביום 3.2.15 הוזמנו התובע והעובד הנוסף לשיחת בירור עם ליבנה, שהבהירה להם כי הם פעלו בניגוד לנהלים וכי היא רואה בחומרה את התנהלותם, ואם התנהגות זו תחזור על עצמה, היא תשקול לסיים את העסקתם (עמוד 7 לתמליל שורות 22 -23). ליבנה הוסיפה שעל התובע וחברו "לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בכם" (עמוד 13 לתמליל שורות 11 -12).
שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובע (נספח ג' לתצהיר התובע).
י. ביום 15.2.15 נמסר לתובע מכתב זימון לשימוע ולפיו נשקלת הפסקת עבודתו עקב אי שביעות רצון מעבודתו. השימוע נקבע ליום 18.2.15 בפני ליבנה ומר איתמר ישי, מנהל הסניף (להלן – ישי; נספח ד' לתצהיר התובע).
יא. ביום 18.2.15 התקיימה שיחת שימוע לתובע. בשיחה השתתפו התובע, ליבנה וישי. גם שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובע (נספח ה' לתצהיר התובע).
במהלך השיחה התובע שאל אם מפטרים אותו ונענה בחיוב. כמו כן, בשיחה זו ליבנה ציינה שלתובע כישורים גבוהים וכי הוא "אדם מדהים", אלא שהתפקיד של מוכר בדוכן אינו מתאים לו ("קטן עליו") וכי הוא אינו מבצע אותו כנדרש. בשיחה ציינה ליבנה כי התפקיד מיועד ומתאים בעיקר לצעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם בעוד שהתובע עבר את גיל 30.
יב. ביום 22.2.15 הנתבעת כתבה מכתב פיטורים לתובע. לדבריו, מכתב זה לא הגיע לידיו (נספח ג' לתצהיר ליבנה). בכל מקרה, עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ביום 28.3.15.
3. להלן תמצית טענות הצדדים
א. לטענת התובע הוא פוטר עקב גילו המבוגר, כפי שעולה מתמליל שיחת השימוע.
בנושא הליך הפיטורים נטען שבהליך נפל פגם מאחר שלא נמסרו לתובע הנימוקים לצעד זה, למעט טענה כללית ובלתי מפורטת לגבי חוסר שביעות רצון. בנוסף, ההחלטה על פיטוריו היתה החלטה מוגמרת, מאחר שההודעה על הפיטורים נמסרה לו במהלך השימוע.
כמו כן נתבעו פיצויי פיטורים, מאחר שהתובע פוטר סמוך להשלמת שנת עבודה מלאה.
התובע הוסיף וטען שתלושי השכר אינם משקפים נכונה את שכרו, שעמד על 270 ₪ ליום בתחילת עבודתו, הועלה ל - 300 ₪ ליום בחודש ספטמבר 2014 והובטח לו שיועלה ל - 320 ₪ ליום מחודש ינואר 2015. על יסוד טיעון זה נתבעו הפרשי שכר, בהתאם לשכר שהובטח לתובע לטענתו וגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
כמו כן נתבעו פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה וכן פיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תקופת עבודה.
ב. לטענת הנתבעת, התובע פוטר עקב חוסר שביעות רצון כללית מתפקודו (לא ביצע עבודתו כנדרש), וגם בשל האירוע בו נראה חורג מנהלים ופועל לסגירת הדוכן קודם לשעת הסגירה.
התובע זומן לשימוע כנדרש, במסגרת זו פעלה ליבנה ברגישות, הסבירה לו כי אינה מרוצה מתפקודו וכי נראה שהתפקיד אינו מתאים לו. התובע "משך את ליבנה בלשונה", גרם לה לאמר לו כי הוא מפוטר מעבודתו, אך סוגייה זו נשקלה בכובד ראש והשימוע לא נעשה מהשפה אל החוץ, אלא נועד לשמוע את טענותיו. במסגרת זו נשקל גם מצבו האישי (העובדה שאביו היה מאושפז), אך נוכח ביצועיו, הנתבעת לא מצאה לנכון להמשיך ולהעסיקו.
הנתבעת ביקשה לדחות גם את שאר רכיבי התביעה. נטען שלתובע נמסרה הודעה בדבר תנאי עבודתו והשכר ששולם לו, כפי שמפורט בתלושי השכר, עולה בקנה אחד עם הודעה זו. כמו כן נמסרה לו הודעה בדבר תנאי ההעסקה.
בנוסף, לתובע שולם גמול בגין עבודה בשעות נוספות כנדרש. גם אם יש הפרש לטובת התובע, הרי "תוספת המאמץ" ששולמה לתובע עולה בהרבה על הגמול שהגיע לו. בכל מקרה, עד לשלב הסיכומים, התובע לא ערך כל תחשיב בנדון וגם מסיבה זו דין תביעתו להידחות.
4. בישיבת ההוכחות התובע העיד כעד יחיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידה ליבנה שבתקופה הרלוונטית היתה סמנכ"לית בנתבעת (ולא עבדה בה במועד העדות) וכן העיד רו"ח ליעד ברזילי, סמנכ"ל הכספים בקבוצת "ארקפה" עליה נמנית הנתבעת (להלן - רו"ח ברזילי).
מבין שלוש העדויות שנשמעו, יש לציין את עדותה של ליבנה, שהיתה עדות ברורה, עקבית ומשכנעת. מעבר לכך, מדובר בעדה שלא הועסקה אצל הנתבעת במועד עדותה, היינו מדובר בעדה נטולת פניות.
דיון והכרעה
5. בפתח הדיון בטענות הצדדים, נדון בטענתו המרכזית של התובע, לפיה הוא פוטר מחמת גילו, בנגוד להוראות חוק השוויון. לשם כך נדרש לברר את נסיבות פיטוריו של התובע, וענין עובדתי זה רלוונטי גם לבחינת טענות התובע לגבי הסיבות לפיטוריו וכן בשאלה אם נפל פגם בהליך הפיטורים.