פסק דין
1. התובע עבד בנתבעת במשך כעשרה חודשים וחצי עד שפוטר.
השאלה המרכזית בהליך זה היא האם התובע פוטר מחמת גילו, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן חוק השוויון). שאלה שניה המתעוררת בהליך היא אם נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע, המצדיק פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה בעוסקת בתחום המעדנות ומנהלת את רשת "ארקפה". הנתבעת מפעילה את מסעדת "נובה ג'ויה" במתחם הסינמטק בתל אביב (להלן - המתחם) ובאותו מתחם מפעילה דוכן קפה של "ארקפה".
ב. התובע, בן 41 במועד הגשת התביעה, הועסק על ידי הנתבעת במשך עשרה חודשים וחצי, מיום 11.5.14 ועד לפיטוריו ביום 28.3.15.
ג. התובע הוא בעל ניסיון רב שנים בתחום המסעדנות, לרבות בתחום הניהול (ניהל מטבח ופיצריה).
ד. בתחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הוא החל כעובד מטבח במסעדת "נובה ג'ויה" (להלן - המסעדה). בהמשך ולבקשתו, ביום 1.9.14, התובע עבר לעבוד בדוכן הקפה "ארקפה" שבמתחם, בשל בעיות גב מהן סבל.
ה. עבודתו של התובע בדוכן החלה בשעות הבוקר. בשעות אלה התובע עבד במטבח המסעדה והכין את המוצרים עבור הדוכן. בהמשך היום התובע עבד בדוכן, בממכר קפה ומזון.
ו. לתובע נמסרה הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה ולפיה שכרו עמד על 25 ₪, הנתבעת התחייבה להשלים את שכרו השעתי הכולל עד לסך של 32 ₪ וכן שילמה לו "תוספת מאמץ" (נספח א' לתצהיר ליבנה, המצהירה מטעם הנתבעת).
בהמשך שונו תנאי העסקתו של התובע, ובהתאם להודעה שנמסרה, שכרו היומי הכולל הועמד על 37 ₪ לשעה (נספח ב' לתצהיר לתצהיר ליבנה).
בתלושי השכר של התובע פורטו שעות העבודה, שכר היסוד - 25 ₪ לשעה (בגין כל שעות העבודה) וכן גמול בגין עבודה בשעות נוספות (בתעריף 25% ו-50%). ההשלמה שנזכרת בהודעה על תנאי עבודה שולמה לתובע וצויינה תחת הכותרת "תוספת מאמץ" (תלושי שכר - נספח ג' לתצהיר התובע).
ז. בחודש נובמבר 2014 נכנסה לתפקידה גב' שרון ליבנה, כסמכ"לית הנתבעת, שעבדה במתחם הסינמטק (להלן - ליבנה).
ח. בשעות הערב של יום 31.1.15, לפני הסגירה, ליבנה הגיעה לדוכן וראתה את התובע ועובד נוסף שעבד עמו (בשם אמי) מנקים את חלון הראווה ומפנים את הכריכים מהמקרר התצוגה. ליבנה הבהירה לתובע ולעובד הנוסף שהם פועלים בניגוד לנהלים וכי עליהם להמשיך ולהפעיל את הדוכן עד לשעת הסגירה.
ט. ביום 3.2.15 הוזמנו התובע והעובד הנוסף לשיחת בירור עם ליבנה, שהבהירה להם כי הם פעלו בניגוד לנהלים וכי היא רואה בחומרה את התנהלותם, ואם התנהגות זו תחזור על עצמה, היא תשקול לסיים את העסקתם (עמוד 7 לתמליל שורות 22 -23). ליבנה הוסיפה שעל התובע וחברו "לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בכם" (עמוד 13 לתמליל שורות 11 -12).
שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובע (נספח ג' לתצהיר התובע).
י. ביום 15.2.15 נמסר לתובע מכתב זימון לשימוע ולפיו נשקלת הפסקת עבודתו עקב אי שביעות רצון מעבודתו. השימוע נקבע ליום 18.2.15 בפני ליבנה ומר איתמר ישי, מנהל הסניף (להלן – ישי; נספח ד' לתצהיר התובע).
יא. ביום 18.2.15 התקיימה שיחת שימוע לתובע. בשיחה השתתפו התובע, ליבנה וישי. גם שיחה זו הוקלטה ותומללה על ידי התובע (נספח ה' לתצהיר התובע).
במהלך השיחה התובע שאל אם מפטרים אותו ונענה בחיוב. כמו כן, בשיחה זו ליבנה ציינה שלתובע כישורים גבוהים וכי הוא "אדם מדהים", אלא שהתפקיד של מוכר בדוכן אינו מתאים לו ("קטן עליו") וכי הוא אינו מבצע אותו כנדרש. בשיחה ציינה ליבנה כי התפקיד מיועד ומתאים בעיקר לצעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם בעוד שהתובע עבר את גיל 30.
יב. ביום 22.2.15 הנתבעת כתבה מכתב פיטורים לתובע. לדבריו, מכתב זה לא הגיע לידיו (נספח ג' לתצהיר ליבנה). בכל מקרה, עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ביום 28.3.15.
3. להלן תמצית טענות הצדדים
א. לטענת התובע הוא פוטר עקב גילו המבוגר, כפי שעולה מתמליל שיחת השימוע.
בנושא הליך הפיטורים נטען שבהליך נפל פגם מאחר שלא נמסרו לתובע הנימוקים לצעד זה, למעט טענה כללית ובלתי מפורטת לגבי חוסר שביעות רצון. בנוסף, ההחלטה על פיטוריו היתה החלטה מוגמרת, מאחר שההודעה על הפיטורים נמסרה לו במהלך השימוע.
כמו כן נתבעו פיצויי פיטורים, מאחר שהתובע פוטר סמוך להשלמת שנת עבודה מלאה.
התובע הוסיף וטען שתלושי השכר אינם משקפים נכונה את שכרו, שעמד על 270 ₪ ליום בתחילת עבודתו, הועלה ל - 300 ₪ ליום בחודש ספטמבר 2014 והובטח לו שיועלה ל - 320 ₪ ליום מחודש ינואר 2015. על יסוד טיעון זה נתבעו הפרשי שכר, בהתאם לשכר שהובטח לתובע לטענתו וגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
כמו כן נתבעו פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה וכן פיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תקופת עבודה.
ב. לטענת הנתבעת, התובע פוטר עקב חוסר שביעות רצון כללית מתפקודו (לא ביצע עבודתו כנדרש), וגם בשל האירוע בו נראה חורג מנהלים ופועל לסגירת הדוכן קודם לשעת הסגירה.
התובע זומן לשימוע כנדרש, במסגרת זו פעלה ליבנה ברגישות, הסבירה לו כי אינה מרוצה מתפקודו וכי נראה שהתפקיד אינו מתאים לו. התובע "משך את ליבנה בלשונה", גרם לה לאמר לו כי הוא מפוטר מעבודתו, אך סוגייה זו נשקלה בכובד ראש והשימוע לא נעשה מהשפה אל החוץ, אלא נועד לשמוע את טענותיו. במסגרת זו נשקל גם מצבו האישי (העובדה שאביו היה מאושפז), אך נוכח ביצועיו, הנתבעת לא מצאה לנכון להמשיך ולהעסיקו.
הנתבעת ביקשה לדחות גם את שאר רכיבי התביעה. נטען שלתובע נמסרה הודעה בדבר תנאי עבודתו והשכר ששולם לו, כפי שמפורט בתלושי השכר, עולה בקנה אחד עם הודעה זו. כמו כן נמסרה לו הודעה בדבר תנאי ההעסקה.
בנוסף, לתובע שולם גמול בגין עבודה בשעות נוספות כנדרש. גם אם יש הפרש לטובת התובע, הרי "תוספת המאמץ" ששולמה לתובע עולה בהרבה על הגמול שהגיע לו. בכל מקרה, עד לשלב הסיכומים, התובע לא ערך כל תחשיב בנדון וגם מסיבה זו דין תביעתו להידחות.
4. בישיבת ההוכחות התובע העיד כעד יחיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידה ליבנה שבתקופה הרלוונטית היתה סמנכ"לית בנתבעת (ולא עבדה בה במועד העדות) וכן העיד רו"ח ליעד ברזילי, סמנכ"ל הכספים בקבוצת "ארקפה" עליה נמנית הנתבעת (להלן - רו"ח ברזילי).
מבין שלוש העדויות שנשמעו, יש לציין את עדותה של ליבנה, שהיתה עדות ברורה, עקבית ומשכנעת. מעבר לכך, מדובר בעדה שלא הועסקה אצל הנתבעת במועד עדותה, היינו מדובר בעדה נטולת פניות.
דיון והכרעה
5. בפתח הדיון בטענות הצדדים, נדון בטענתו המרכזית של התובע, לפיה הוא פוטר מחמת גילו, בנגוד להוראות חוק השוויון. לשם כך נדרש לברר את נסיבות פיטוריו של התובע, וענין עובדתי זה רלוונטי גם לבחינת טענות התובע לגבי הסיבות לפיטוריו וכן בשאלה אם נפל פגם בהליך הפיטורים.
אפליה מחמת גיל
6. בסעיף 2 לחוק השוויון נקבע:
"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
...
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים"
בסעיף 9 לחוק השוויון, שעניינו נטל ההוכחה, נקבע:
"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1) ...
(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."
על פי ההלכה הפסוקה, על העובד להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעביד היתה נגועה בהפליה פסולה, וזאת לשם העברת נטל הראיה למעביד על פי סעיף 9(א) לחוק (דב"ע נו/3-129 פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לג 481 (1997); ע"ע (ארצי) 627/06 מורי – מ.ד.פ. ילו בע"מ, [פורסם בנבו], 16.3.2008).
כפי שיפורט להלן, מצאנו כי התובע לא פוטר עקב גילו וכי פיטוריו היו מטעמים ענייניים, לאור חוסר שביעות רצון מתפקודו.
7. כאמור, לטענת התובע, הוא פוטר מחמת גילו ובעניין זה התובע נסמך על דברים של ליבנה במהלך ישיבת השימוע, במסגרתם התייחסה לגילם של המוכרנים בדוכני הקפה (סביב 22 שנים), לעומת גילו של התובע (מעל 30 שנים), כאשר בהקשר זה ציינה כי התפקיד מיועד לעובדים צעירים.
לאחר שקראנו את התמלול המלא של השיחה בין התובע ובין ליבנה, אנו סבורים שעל מנת להבין את הדברים, יש להביא אותם בהקשרם הכולל (עמוד 10 לתמליל, החל משורה 4, ההדגשות הוספו - ד.ו.):
"..שאני חושבת שה- הבעיה שאתה לא מבצע את העבודה כמו שהיא אמורה להתבצע, זה בגלל שזה פשוט קטן עליך אלפי גדלים, זה הכל. עשינו תפקידים מאוד מאוד גדולים בחיים שלך, כמו שאמרת עשית פרויקטים מאוד גדולים שאני מאוד התרשמתי מהם לטובה ואני גם מכירה את המקומות שהם מקומות טובים ומצוינים ולפעמים כשיורדים למטה זה לא טוב וזה קרה לי גם וזה קורה הרבה לאנשים וזה לא אומר שאתה לא בן אדם מצוין וזה לא אומר שאתה לא אחלה ושאתה לא חכם, או אינטיליגנט או מסוגל, או יש לך כשרונות או יכולות. זה לא, זה לא מעיד, זה פשוט מעיד על זה שאם רוב האנשים שעובדים פה בדלפק הם בני 22, זה אומר שאביחי אהרוני, שהוא עבר את גיל השלושים פחות מתאים הדבר הזה. כי התפקיד הזה נועד לחבר'ה צעירים...
ואי לכך ובהתאם לזאת,
...
אני מאמינה שהתפקיד שלך לא נעשה על הצד הטוב והמטלות לא נעשות על הצד הטוב וכל החוקים והנהלים שהם BASIC שאמורים להיות במקום, הם לא מתבצעים. זה שאתה אומר איזה נהלים יש במקום, אני מסכימה איתך מיליון אחוז. המקום מתנהל בצורה כאוטית, בלגניסטית, לא מובנת ולא ברורה... כי שום דבר פה לא כתוב שחור על גבי לבן ואני מסכימה איתך על זה מאה אחוז...
ואחת הסיבות שאני הגעתי למקום, זה כדי לעשות פה סדר."
ליבנה שבה וציינה במהלך השיחה כי התובע מאוד מוכשר ושהיא אוהבת אותו, אלא שלטעמה, יש לו "דברים יותר טובים בחיים מאשר לעבוד בדוכן אתה לא עושה את העבודה שלך נאמנה כי עברת את השלב הזה" (עמוד 14 לתמליל שורות 6 -13). עוד ציינה (בהקשר של גילם של העובדים, עמוד 14, שורה 26 עד עמוד 15, שורה 2):
"נשים את זה בצד ונסתכל מבחינה מקצועית על המקום. אנחנו צריכים חבר'ה צעירים שיש להם כוחות ויש להם אנרגיות אה, לעבודה קשה פה. כי זה לא עבודה קלה בדלפק, יש רגעים מאוד אה קשים, יש רגעים של שעמום קליני וברגעים הקשים אנחנו צריכים את כל ההתכנסות של כולנו...אין ממך ... זה שאין, התגייסות לצורך השינויים שאנחנו באמת רוצים אה, לעשות וזה הכל, זה לא מעיד לא מעיד שום דבר רע עליך בתור אדם, בתור עובד זה פשוט אומר שלקוביה הזאתי אנחנו חושבים שאתה פחות מתאים."
8. בטרם נדון בתוכנה של שיחת השימוע, נציין כי חרף הדברים שנאמרו על ידי ליבנה, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הראשוני להראות כי לא היה במעשיו ובתפקודו כדי להצדיק את פיטוריו. מהעדויות שנשמעו שוכנענו כי תפקוד התובע לא היה משביע רצון וכי התובע לא התאים לתפקיד שמילא.
9. על פי גרסת התובע, הוא תפקד באופן מיטבי ואף נתן הצעות ייעול למנהל הסניף, ישי, בנושא הכנת כריכים, אם אלה אזלו מהמלאי (סעיף 5 לתצהיר התובע). התובע הכחיש את הטענה שהיה חוסר שביעות רצון מתפקודו (עמוד 8 שורות 1 -15), אם כי אישר שהתקיימה איתו שיחה בנושא סגירה מוקדמת של הסניף. אלא לטענת התובע, הוא לא סגר את הסניף מוקדם מהנדרש - "לא אישרתי שהיתה סגירה מוקדמת, אלא אני אישרתי שקיפלנו את הסניף, התחלנו להתארגן לקראת סגירת הסניף" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 26 -27, ור' את ההקשר כולו שורות 18 -37 ובעמוד 9 לפרוטוקול).
10. לטענת הנתבעת, התובע לא תפקד באופן מיטבי במשך תקופה ארוכה. נטען שהתובע לא גייס את העובדים לטובת הנתבעת, אלא הסית את העובדים נגדה. בנוסף, התובע לא מילא עבודתו נאמנה, מאחר שזו היתה "קטנה עליו" ועל כן הוא זומן לשיחת שימוע לפני פיטורים (סעיף 9.1. לתצהיר ליבנה). ליבנה העידה באופן משכנע ועקבי שהיא חיבבה מאוד את התובע, שכן הוא עובד מוכשר ועתיר ניסיון, אלא שהוא לא התאים להיות עובד דלפק (עמוד 30 שורות 1 -8).
עוד נטען שהתובע הגיע "עייף לעבודה, ללא קשר למצבו הרפואי של אביו ובטרם אושפז. כמו כן, התובע לקח מוצרים לאחר המשמרת, לא קיבל מרות והערות מצד ליבנה וממנהלו הישיר וקודם לכן, אף לא הסתדר עם עובדי המטבח (סעיף 9.4. לתצהיר ליבנה).
אשר להחלטה על הפיטורים, הנתבעת ציינה כי ביום 31.1.15 התובע עבר על נהלי הנתבעת וסגר את הדוכן מוקדם מהנדרש (להלן - אירוע הסגירה). לאחר אירוע זה התובע לא שיפר את התנהלותו ועל כן הוחלט לפטרו (סעיף 8 לתצהיר ליבנה, עמוד 30 שורות 9 -14).
הנתבעת הדגישה שהיא עוסקת בענף המזון בו יש מחסור בעובדים, אך לאור התנהלות התובע לא נותרה לה ברירה אלא לפטרו (עמוד 24 שורות 16 -21).
11. החומרה שב"אירוע הסגירה" הוסברה היטב בעדותה של ליבנה בבית הדין. על פי הסברה, קיים תמיד מתח בין העובדים להנהלה בנושא שעת הסגירה, שכן העובדים מעוניינים לסיים מוקדם (בשל מיעוט לקוחות והשעה המאוחרת) ואילו המנהל דורש לעמוד בשעת הסגירה הקבועה, שגם קבועה בהסכם עם הנהלת הסינמטק (שבתחומו פועל הדוכן). כלומר, הנתבעת היתה מנועה מלהפר את החוזה (עמוד 23 שורות 1 -11). מעבר לכך, ליבנה טענה שגם אם לא היו נהלים כתובים בנושא, הרי שהתובע היה מודע לשעות הפעילות של הדוכן וברי שבעת "אירוע הסגירה" ידע שאינו פועל כנדרש (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 8 -29).
12. מתמליל השיחה מיום 3.2.15 עולה שליבנה נזפה בתובע על התנהגותו. אף שתחילה התובע טען שלא סגר את הדוכן, לאחר שליבנה הבהירה שבאופן שבו הדברים נראים ללקוח המתבונן מהצד, הדוכן נסגר, שכן הכריכים הוצאו מחלון הראווה (ויטרינה), התובע אישר את טענותיה והבהיר כי שגה (נספח ג' לתצהיר התובע - עמוד 4 לתמליל החל משורה 13 ור' גם בעמוד 7 שורות 14 -20, ר' גם בעמוד 10 לתמליל שורה 1 עד עמוד 11 שורה 12). בהקשר זה ראוי לציין כי גם בבית הדין התובע ניסה לטעון כי לא סגר את הסניף, אלא "קידם סגירה", ועדותו בעניין היתה מתחמקת ולא משכנעת (עמוד 11 פרוטוקול שורות 1 -3).
ליבנה הבהירה בשיחת הבירור שהיא חשה שאינה יכולה לסמוך על התובע ועל חברו, כי עליהם "לעבוד קשה" על מנת להשיב את אמונה (עמוד 8 לתמליל שורות 19 -20, עמוד 13 שורות 11 -17), כי היא רואה את המעשה בחומרה וכי אם הדברים יישנו, תישקל הפסקת עבודתו של התובע (עמוד 7 לתמליל שורות 22 -23). עם זאת ציינה שמטרת השיחה היא שהתובע וחברו יקבלו על עצמם את האחריות (עמוד 12 שורות 19 -22), ו"הכל חוזר לקדמותו" (עמוד 13 שורות 11 -13).
מכאן נלמד ש"אירוע הסגירה" נתפס כחמור בעיני ליבנה והיא ראתה בו כהפרת אמון מצד התובע.
13. טענות הנתבעת בנושא חוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע כעובד דלפק נטענו בפני התובע בשימוע שנערך לו. הנתבעת פירטה טענות אלה בתצהירה של ליבנה, אשר חזרה על הדברים במסגרת חקירתה הנגדית. מדובר בעדות מהימנה, המפרטת גרסה עקבית ובהירה. בניגוד לטענת התובע, לא מצאנו שמדובר בטענות כלליות. מדובר בטענות ברורות ומפורטות שהוצגו לתובע גם בשיחת השימוע.
ליבנה העידה שלאחר "אירוע הסגירה", התובע לא ביצע את עבודתו כנדרש, עבד ללא התלהבות וחשק ("פאשן" בלשונה). התובע "עשה וי" על המשימות, ולא ביצע את העבודה על הצד הטוב ביותר כמצופה (עמוד 23 לפרוטוקול החל משורה 15 עד עמוד 24 שורה 5).
14. הן בשיחת השימוע והן בעדותה בבית הדין, ליבנה ציינה שהיה פער בין ניסיונו של התובע ובין האופן שבו מילא את התפקיד כעובד דלפק ומכאן למדה על אי התאמתו לתפקיד זה.
כך למשל, בשיחת השימוע, ליבנה אמרה לתובע שהתפקיד "קטן עליו", כי הוא מיצה אותו (עמוד 4 לתמליל שורות 25 -26) וכי כישוריו גבוהים מדי לשם ביצוע העבודה - "over qualified" (עמוד 9 לתמליל). ליבנה הבהירה שהתובע מאוד נחמד, אבל מבחינה מקצועית הוא אינו מבצע את העבודה (עמוד 5 לתמליל שורות 17 -26).
ליבנה לא הסתפקה בטענות אלה, אלא הדגימה וציינה מקרה בו היא הגיעה לדוכן והתובע לא ישב במקום, ולאחר שהעירה לו, התובע "עשה פרצופים".
15. ליבנה גם טענה בפני התובע כי ציפתה ממנו להירתמות לטובת ביצוע עבודתו, אך הדבר לא קרה. תחת זאת התובע נהג בהתרסה. בלשונה - התובע נהג ב"אנטי" (עמוד 11 לתמליל שורות 23 -28, עמוד 12 לתמליל, ר' בעניין זה עדותה בעמוד 35 לפרוטוקול הדיון שורות 16 -30). התובע אישר טענה זו– "היתה לי תגובה של אנטי, אבל ביצעתי את מה שזה. ביקשת ממני לבצע ביצעתי" (עמוד 11 שורות 27 -28) לדבריו הוא ביצע "את מה שצריך", אך העיר לישי, מנהל הדוכן וציין בפניו את האופן בו הדברים צריכים להתבצע (עמוד 12 לתמלול, שורות 11 – 14):
"כל מה שאמרת כל מה שביקשת בעצם עשיתי, לא התווכחתי לא כלום. אמרתי לך את הדעה שלי, יש לי זכות להגיד, להביע את הדעה שלי, ומן הסתם ביצעתי את כל מה שביקשת והנה, עובדה."