ליבנה שבה וציינה במהלך השיחה כי התובע מאוד מוכשר ושהיא אוהבת אותו, אלא שלטעמה, יש לו "דברים יותר טובים בחיים מאשר לעבוד בדוכן אתה לא עושה את העבודה שלך נאמנה כי עברת את השלב הזה" (עמוד 14 לתמליל שורות 6 -13). עוד ציינה (בהקשר של גילם של העובדים, עמוד 14, שורה 26 עד עמוד 15, שורה 2):
"נשים את זה בצד ונסתכל מבחינה מקצועית על המקום. אנחנו צריכים חבר'ה צעירים שיש להם כוחות ויש להם אנרגיות אה, לעבודה קשה פה. כי זה לא עבודה קלה בדלפק, יש רגעים מאוד אה קשים, יש רגעים של שעמום קליני וברגעים הקשים אנחנו צריכים את כל ההתכנסות של כולנו...אין ממך ... זה שאין, התגייסות לצורך השינויים שאנחנו באמת רוצים אה, לעשות וזה הכל, זה לא מעיד לא מעיד שום דבר רע עליך בתור אדם, בתור עובד זה פשוט אומר שלקוביה הזאתי אנחנו חושבים שאתה פחות מתאים."
8. בטרם נדון בתוכנה של שיחת השימוע, נציין כי חרף הדברים שנאמרו על ידי ליבנה, מצאנו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הראשוני להראות כי לא היה במעשיו ובתפקודו כדי להצדיק את פיטוריו. מהעדויות שנשמעו שוכנענו כי תפקוד התובע לא היה משביע רצון וכי התובע לא התאים לתפקיד שמילא.
9. על פי גרסת התובע, הוא תפקד באופן מיטבי ואף נתן הצעות ייעול למנהל הסניף, ישי, בנושא הכנת כריכים, אם אלה אזלו מהמלאי (סעיף 5 לתצהיר התובע). התובע הכחיש את הטענה שהיה חוסר שביעות רצון מתפקודו (עמוד 8 שורות 1 -15), אם כי אישר שהתקיימה איתו שיחה בנושא סגירה מוקדמת של הסניף. אלא לטענת התובע, הוא לא סגר את הסניף מוקדם מהנדרש - "לא אישרתי שהיתה סגירה מוקדמת, אלא אני אישרתי שקיפלנו את הסניף, התחלנו להתארגן לקראת סגירת הסניף" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 26 -27, ור' את ההקשר כולו שורות 18 -37 ובעמוד 9 לפרוטוקול).
10. לטענת הנתבעת, התובע לא תפקד באופן מיטבי במשך תקופה ארוכה. נטען שהתובע לא גייס את העובדים לטובת הנתבעת, אלא הסית את העובדים נגדה. בנוסף, התובע לא מילא עבודתו נאמנה, מאחר שזו היתה "קטנה עליו" ועל כן הוא זומן לשיחת שימוע לפני פיטורים (סעיף 9.1. לתצהיר ליבנה). ליבנה העידה באופן משכנע ועקבי שהיא חיבבה מאוד את התובע, שכן הוא עובד מוכשר ועתיר ניסיון, אלא שהוא לא התאים להיות עובד דלפק (עמוד 30 שורות 1 -8).
עוד נטען שהתובע הגיע "עייף לעבודה, ללא קשר למצבו הרפואי של אביו ובטרם אושפז. כמו כן, התובע לקח מוצרים לאחר המשמרת, לא קיבל מרות והערות מצד ליבנה וממנהלו הישיר וקודם לכן, אף לא הסתדר עם עובדי המטבח (סעיף 9.4. לתצהיר ליבנה).
אשר להחלטה על הפיטורים, הנתבעת ציינה כי ביום 31.1.15 התובע עבר על נהלי הנתבעת וסגר את הדוכן מוקדם מהנדרש (להלן - אירוע הסגירה). לאחר אירוע זה התובע לא שיפר את התנהלותו ועל כן הוחלט לפטרו (סעיף 8 לתצהיר ליבנה, עמוד 30 שורות 9 -14).
הנתבעת הדגישה שהיא עוסקת בענף המזון בו יש מחסור בעובדים, אך לאור התנהלות התובע לא נותרה לה ברירה אלא לפטרו (עמוד 24 שורות 16 -21).
11. החומרה שב"אירוע הסגירה" הוסברה היטב בעדותה של ליבנה בבית הדין. על פי הסברה, קיים תמיד מתח בין העובדים להנהלה בנושא שעת הסגירה, שכן העובדים מעוניינים לסיים מוקדם (בשל מיעוט לקוחות והשעה המאוחרת) ואילו המנהל דורש לעמוד בשעת הסגירה הקבועה, שגם קבועה בהסכם עם הנהלת הסינמטק (שבתחומו פועל הדוכן). כלומר, הנתבעת היתה מנועה מלהפר את החוזה (עמוד 23 שורות 1 -11). מעבר לכך, ליבנה טענה שגם אם לא היו נהלים כתובים בנושא, הרי שהתובע היה מודע לשעות הפעילות של הדוכן וברי שבעת "אירוע הסגירה" ידע שאינו פועל כנדרש (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 8 -29).
12. מתמליל השיחה מיום 3.2.15 עולה שליבנה נזפה בתובע על התנהגותו. אף שתחילה התובע טען שלא סגר את הדוכן, לאחר שליבנה הבהירה שבאופן שבו הדברים נראים ללקוח המתבונן מהצד, הדוכן נסגר, שכן הכריכים הוצאו מחלון הראווה (ויטרינה), התובע אישר את טענותיה והבהיר כי שגה (נספח ג' לתצהיר התובע - עמוד 4 לתמליל החל משורה 13 ור' גם בעמוד 7 שורות 14 -20, ר' גם בעמוד 10 לתמליל שורה 1 עד עמוד 11 שורה 12). בהקשר זה ראוי לציין כי גם בבית הדין התובע ניסה לטעון כי לא סגר את הסניף, אלא "קידם סגירה", ועדותו בעניין היתה מתחמקת ולא משכנעת (עמוד 11 פרוטוקול שורות 1 -3).
ליבנה הבהירה בשיחת הבירור שהיא חשה שאינה יכולה לסמוך על התובע ועל חברו, כי עליהם "לעבוד קשה" על מנת להשיב את אמונה (עמוד 8 לתמליל שורות 19 -20, עמוד 13 שורות 11 -17), כי היא רואה את המעשה בחומרה וכי אם הדברים יישנו, תישקל הפסקת עבודתו של התובע (עמוד 7 לתמליל שורות 22 -23). עם זאת ציינה שמטרת השיחה היא שהתובע וחברו יקבלו על עצמם את האחריות (עמוד 12 שורות 19 -22), ו"הכל חוזר לקדמותו" (עמוד 13 שורות 11 -13).
מכאן נלמד ש"אירוע הסגירה" נתפס כחמור בעיני ליבנה והיא ראתה בו כהפרת אמון מצד התובע.
13. טענות הנתבעת בנושא חוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע כעובד דלפק נטענו בפני התובע בשימוע שנערך לו. הנתבעת פירטה טענות אלה בתצהירה של ליבנה, אשר חזרה על הדברים במסגרת חקירתה הנגדית. מדובר בעדות מהימנה, המפרטת גרסה עקבית ובהירה. בניגוד לטענת התובע, לא מצאנו שמדובר בטענות כלליות. מדובר בטענות ברורות ומפורטות שהוצגו לתובע גם בשיחת השימוע.
ליבנה העידה שלאחר "אירוע הסגירה", התובע לא ביצע את עבודתו כנדרש, עבד ללא התלהבות וחשק ("פאשן" בלשונה). התובע "עשה וי" על המשימות, ולא ביצע את העבודה על הצד הטוב ביותר כמצופה (עמוד 23 לפרוטוקול החל משורה 15 עד עמוד 24 שורה 5).
14. הן בשיחת השימוע והן בעדותה בבית הדין, ליבנה ציינה שהיה פער בין ניסיונו של התובע ובין האופן שבו מילא את התפקיד כעובד דלפק ומכאן למדה על אי התאמתו לתפקיד זה.
כך למשל, בשיחת השימוע, ליבנה אמרה לתובע שהתפקיד "קטן עליו", כי הוא מיצה אותו (עמוד 4 לתמליל שורות 25 -26) וכי כישוריו גבוהים מדי לשם ביצוע העבודה - "over qualified" (עמוד 9 לתמליל). ליבנה הבהירה שהתובע מאוד נחמד, אבל מבחינה מקצועית הוא אינו מבצע את העבודה (עמוד 5 לתמליל שורות 17 -26).
ליבנה לא הסתפקה בטענות אלה, אלא הדגימה וציינה מקרה בו היא הגיעה לדוכן והתובע לא ישב במקום, ולאחר שהעירה לו, התובע "עשה פרצופים".
15. ליבנה גם טענה בפני התובע כי ציפתה ממנו להירתמות לטובת ביצוע עבודתו, אך הדבר לא קרה. תחת זאת התובע נהג בהתרסה. בלשונה - התובע נהג ב"אנטי" (עמוד 11 לתמליל שורות 23 -28, עמוד 12 לתמליל, ר' בעניין זה עדותה בעמוד 35 לפרוטוקול הדיון שורות 16 -30). התובע אישר טענה זו– "היתה לי תגובה של אנטי, אבל ביצעתי את מה שזה. ביקשת ממני לבצע ביצעתי" (עמוד 11 שורות 27 -28) לדבריו הוא ביצע "את מה שצריך", אך העיר לישי, מנהל הדוכן וציין בפניו את האופן בו הדברים צריכים להתבצע (עמוד 12 לתמלול, שורות 11 – 14):
"כל מה שאמרת כל מה שביקשת בעצם עשיתי, לא התווכחתי לא כלום. אמרתי לך את הדעה שלי, יש לי זכות להגיד, להביע את הדעה שלי, ומן הסתם ביצעתי את כל מה שביקשת והנה, עובדה."