22. עמדת הרוב בבית המשפט העליון הייתה כי אין להתיר באופן גורף משלוח הודעה לצדדים שלישיים בתביעה בבית המשפט לימאות וכי אין להכיר בסמכותו של בית המשפט לימאות לדון בטענות רשלנות כלליות של הנמל. נקבע כי בית המשפט לימאות מוסמך לדון בתביעות כנגד הנמל או הנתב רק בגין רשלנות בפעולות ניווט האנייה תחת ניתוב, אך אינו מוסמך לדון בטענות רשלנות אחרות של הנמל או של הנתב (פסקאות 17, 19 לפסק דינו של השופט גולדברג).
משמעות הקביעה היא כי רק מקום שבו מעשי ומחדלי הנמל או הנתב, הם שמקימים את אחריות האנייה (החפץ), רשאים בעלי האנייה לחזור אליהם בתביעת שיפוי. מקום שהאחריות של הנמל והנתב מבוססת על פעולות אחרות שלהם, אין לבית המשפט לימאות סמכות לדון בטענות אלו, ועל כן לא ניתן לשלוח הודעה לצד שלישי כנגדם.
23. ניתן להבין את הגיון הדברים מתוך העיקרון העומד בבסיס תביעת חפצא, דהיינו, תביעה כנגד כלי השיט הנסמכת על אחריותו של בעל האנייה או מי שפועל בשמו או מטעמו. כאשר המחלוקת בתביעת שיפוי היא בין בעל האנייה למי שפעל בשמו או מטעמו, לרבות אם אותו אחד נכפה על בעל האנייה, ניתן להכיר בסמכותו של בית המשפט לימאות לדון בתביעת השיפוי ובסמכותו להתיר משלוח הודעה לצד שלישי לשיפוי.
24. אעיר כי בת"ח 30/07 חברת נמלי ישראל פתוח ונכסים בע"מ נ' האנייה "Salamis Glory" [פורסם בנבו] (26/10/2010) קיבלתי את בקשת חברת נמל חיפה בע"מ למחוק תביעה שהוגשה כנגדה. באותו מקרה יוחסו לנמל חיפה טענות רשלנות כלליות וכן טענות לרשלנות בניתוב אולם בתביעה לא הופרדו רכיבי הרשלנות השונים המיוחסים לנתב ולנמל. באותו מקרה לא הובא לעיוני פסק הדין בע"א 817/81 הנ"ל והצדדים לא הפנו להלכה שנפסקה בו. בהעדר טענה להפרדת פרטי הרשלנות ציינתי " כי סמכותו של בית המשפט לימאות משתרעת רק על אותם מקרים מיוחדים המפורטים מפורשות בדיני האדמירליות. אין מקום להרחיב את סמכות בית המשפט לימאות לדון בסכסוכים אחרים, אף אם קיימת זיקה בינם לבין ההליכים המתנהלים בבית המשפט לימאות". הדברים נכונים גם כעת.
25. כאן יוער כי שאלת האפשרות להטיל אחריות על הנמל בגין מעשיו ומחדליו של הנתב היא שאלה נכבדה, אולם אין צורך להכריע בה בשלב זה, שכן אין חולק כי על פי ההלכה ניתן, במצבים המתאימים, להטיל אחריות גם על הנמל (ראו למשל: ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבת נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פ"ד מד (4) 583 (2000)).