45. אין חולק כי המבקש העביר למשיבה סכום כספי בסך של 250,000 ₪. מועד מתן הכספים אינו ידוע, אך אין חולק בין הצדדים כי היה זה לאחר הצהרת הצדדים על מתן/קבלת המתנה (לשיטת המשיבה עסקינן בכשנה לפני המועד בו החתים אותה על הוויתור, לשיטת המבקש היה זה במועד הוויתור על המתנה ותמורת הוויתור).
46. ביום ה- 18/7/16 הוגשה לתיק הודעת עו"ד בלקין לפיה הוא בזמנו ערך את הסכם המתנה בין הצדדים וייצג את המבקש והמשיבה בעסקה זו. עוד לטענתו הוא דיווח על העסקה לשלטונות מיסוי המקרקעין, אך פרט לכך לא עסק בהעברת הזכויות והעניין עבר לטיפול עו"ד ברזילי.
47. בהמשך לאמור צורפה לתיק העתק הודעה מטעם עו"ד ברזילי מיום ה- 25/5/14, המיועדת למפקח שומת מקרקעין בגין העסקה.
החלטות משמעותיות שניתנו בתיק
48. בהחלטתי מיום ה- 6/2/17, ולאחר ששמעתי את הצדדים בעניין, וניהלתי משפט זוטא, קבעתי כי הצדדים לא ניהלו משק בית משותף, לא התגוררו תחת קורת גג אחת, ולא נחזו בחוץ כבני זוג, ומשכך מערכת היחסים ביניהם אינה עולה כדי ידועים בציבור, והסמכות העניינית לדון בתובענה דנא בנסיבות אלו איננה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
49. ביום ה-6/2/17, במועד הדיון בפני ובמעמד הצדדים, ניתן צו זמני וקבעתי כי לא ניתן לעשות כל דיספוזיציה בנכס נשוא התובענה עד למתן הכרעה שיפוטית בעניין כלהלן:
"...ניתן בזאת צו מניעה זמני לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין ו/או לעשות פעולה כלשהי במקרקעין המצויים בעיר באר שבע ברח' ויצמן 19/2 וידועה כגוש 38025 חלקה 5 תת חלקה 12, בהתאם לבקשה מיום 13.11.16 ובהעדר התנגדות של המשיבה, בהתאם להחלטתי מיום 14.11.16....".
50. ביום ה- 29/4/18 הובא לידיעת בית המשפט כי המבקש נמצא באישפוז במרכז לבריאות הנפש, וכי עו"ד אריאל ממן מונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי לטיפול במבקש כזקן חסר ישע. בעקבות מידע זה קיימתי דיון ביום ה- 2/5/18, ובה התעדכנתי במצב המבקש והוריתי על העברת פרוטוקול הדיון ללשכה לסיוע משפטי על מנת שתשקול מינוי אפוטרופוס לדין למבקש לצורך ניהול הליך זה. בסופו של יום, מונה עו"ד אריאל ממן לייצג את המבקש בהליך שלפניי.
השאלות המצויות במחלוקת
51. האם המסמך המכונה "הסכם ממון", עליו חתמו הצדדים בפני עו"ד, במסגרתו הכריזו הצדדים על עצמם כעל ידועים בציבור, משליך על סמכותו העניינית של בית משפט דנא.
52. האם "המתנה" שניתנה ע"י המבקש למשיבה הינה "מתנה מוגמרת", ומשכך המבקש לא יכול לחזור בו, וזאת בשים לב להיות הדירה מושא התובענה רשומה על שם צד ג' ולא על שם המבקש, או שמא המדובר ב-"התחייבות לתת מתנה"?
53. ככל שאין המדובר במתנה מוגמרת אלא בהתחייבות לתת מתנה, האם המבקש רשאי לחזור בו ממתן המתנה?
54. האם המשיבה הוכיחה בפני כי היא שינתה את מצבה עקב המתנה מושא התובענה? ככל שיקבע ע"י בית המשפט כי עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, ולא במתנה מוגמרת וכי המשיבה שינתה מצבה עקב המתנה, הרי שהמבקש מנוע מלחזור בו מהמתנה.
55. ככל שיקבע כי המשיבה לא שינתה את מצבה עקב המתנה והמבקש רשאי לחזור בו מהמתנה שכן המתנה לא הסתיימה ברישום- האם המבקש וויתר על זכות זו, בעת חתימתו על ייפוי כוח בלתי חוזר? האם חתם המבקש על ייפוי כוח בלתי חוזר, העולה כדי וויתור על זכותו לחזור מהמתנה? ואם כן, מתי חתם המבקש על ייפויי כוח בלתי חוזר? האם ייפוי הכוח מיום ה-10/10/10 נחתם בזיקה לעסקת מתנה והאם הוא למעשה מהווה וויתור של המבקש על זכותו לחזור מהמתנה?
56. ככל שהתשובה לכך הינה שלילית, האם לא וויתר המבקש על זכות זו בעת חתימתו על הסכם ממון אשר בו הצהיר במפורש כי לכל ההתנאות ביניהם יהיה תוקף על פי חוק? האם בעצם החתימה על הסכם ממון בו מצהיר המבקש כי במקרה של פרידה הדירה נשואת התובענה לא תאוזן בין הצדדים ותהיה בבעלותה הבלעדית של האשה, לא וויתר המבקש הלכה למעשה על רשות זו?
57. ככל שיעלה כי המדובר במתנה מוגמרת או בהתחייבות לתת מתנה, אשר המבקש אינו רשאי לחזור ממנה, האם ויתרה המשיבה על המתנה מיוזמתו של המבקש ובהסכמתה, עת חתמה היא על המסמך מיום ה- 4/5/15? האם "הסכמתה" לוותר על המתנה תקפה או שמה היא נגועה ב"עושק" ו/או "כפיה"?
המסגרת הנורמטיבית
58. חוק המתנה- תשכ"ח, 1968, קובע כלהלן:
"...
מהות המתנה
1. (א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.
(ב) דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.
(ג) מתנה יכול שתהיה בוויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.
מתנה לאלתר
2. מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.
חזקת הסכמה
3. חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה.
תנאים וחיובים
4. מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור - היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
התחייבות לתת מתנה
5. (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.
(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.
דרכי ההקניה
6. בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון....".
59. סעיפים 6-8 לחוק המקרקעין קובעים כלהלן:
"...
6. עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה.
(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.
התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב...". (הדגשה שלי).
ככל שעסקינן בעסקת מקרקעין אשר טרם בוצעה בה הקנייה, וטרם הושלמה, היא בגדר התחייבות ליתן מתנה.
60. ההקניה מתבצעת על פי סעיף 7 א לחוק המקרקעין ברישום המתנה, ככל שהנכס עצמו רשום בפנקס המקרקעין, על שם המקבל בפנקס המקרקעין. כאשר הקניית המתנה מתבצעת כאשר הזכות הקניינית בנכס עוברת למקבל ואין הנותן יכול לחזור בו ממתנתו, וזכות המקבל בנכס הינה זכות חפצית המוגנת מפני תביעות של צד ג וכולי עלמא.
61. למעשה זכותו של נותן המתנה לבטל אותה נתונה לו רק בשלב ההתחייבות, והיא מותנית על פי סעיפים 5 (ב) ו- 5 (ג) בקיומם של התנאים המנויים בהם.
62. במקרה דנן, כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה מושא המתנה כלל לא רשומה על שם המבקש אלא על שם צד ג' ואין היא רשומה כלל בפנקס המקרקעין.
דיון והכרעה
63. לאחר שעיינתי בתביעה, שמעתי את הצדדים ואת עדויותיהם, ככל שניתן היה במסגרת הנסיבות, הגעתי להכרעה כי דין התביעה לסעד הצהרתי להתקבל, וכי עסקת המתנה בוטלה ע"י הצדדים בהסכמה, ולהלן נימוקי:
סמכותו העניינית של בית משפט לדון במתנה ובביטולה
64. בפתח פסק הדין ברצוני להתייחס בהרחבה לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט דנא לדון בתובענה זו, שהרי, על פניו, עסקינן בתביעה בין שני צדדים אשר ניהלו ביניהם קשר זוגי מסויים, אשר יש לתהות על קנקנו.
65. על מנת להכריע האמנם נתונה הסמכות לבית המשפט דנא עלי להכריע האמנם הצדדים היו כבני זוג לכל דבר ועניין. דהיינו, האם היו הם ידועים בציבור או לא.
66. בתחילת ההליך, לאחר שעמדתי על טיעוני המבקש לקשר מסוים עם המשיבה, אשר לטענתו לא עלה כדי קשר רומנטי, ולטיעוניה ביחס לקשר רומנטי עימו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקיים משפט זוטא עם הצדדים ולהכריע האמנם בין השניים התנהלה מערכת יחסים זוגית אשר ניתן במסגרתה להגדירם כ- "ידועים בציבור", ומשכך תהא הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, או שמא אין עסקינן במערכת יחסים מסוג זה, ולבית משפט דנא נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה.
67. ביום ה- 6/2/17 התייצבו הצדדים בפני, לרבות המבקש, וקיימתי משפט זוטא, אשר תכליתו היתה לברר האמנם נתונה לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה.
68. במועד הדיון טען בפני המבקש, אשר התרשמתי כי הינו כשיר, עצמאי וצלול לחלוטין, כלהלן:
"...המשיבה מעולם לא היתה גרה איתי... לשאלה אם היה לנו חשבון בנק משותף, אני משיב שבוודאי שלא.... היא לא היתה ישנה אצלי" (עמוד 19, שורות 12- 16).
בהמשך טען הוא בפני כלהלן:
"...לשאלה האם היא היתה בת הזוג שלי באותה תקופה אני משיב שלא. היא לא היתה חברה ולא ידידה...". (עמוד 19, שורה 22).
69. המבקש דחה מכל וכל קיומו של קשר זוגי רומנטי ביניהם, ואף טען בפני כי השאלה מעוררת בו חוסר נוחות, וכי עסקינן בשאלות שלא יפה לשאול (שם).
70. המשיבה, אשר במאמר מוסגר יצויין כי היתה לא מיוצגת במועד זה, טענה בפני במועד הדיון כי הם לא גרו ביחד וכי לא היה להם חשבון בנק משותף, לצד זאת הדגישה כי הם כן ניהלו ביניהם קשר זוגי. עוד טענה היא בפני כי יש ביניהם הסכם ממון אך לא הציגה אותו בפני.
71. לטענתה ".... לשאלה איפה גרתי בשנת 2010, אני משיבה שברחוב החיד"א. לא גרתי עם המבקש. הייתי באה אליו הרבה, כל בעיה שלו הוא היה פונה אליי, כל סידורים שלו ברשויות המיסים....לא היה לי חשבון בנק משותף איתו....הייתי מסייעת לו בהכל. בכל מה שהיה צריך. כביסה, אוכל. היה בינינו יחסים של שווי כסף, הוא לא היה משלם לי כי כיבסתי, אלא משהו אחר, היינו מסתדרים בינינו. הוא היה נותן לי כסף, לא עבור הכביסה, עבור אהבתו אליי. הוא היה מכריז על זה, לוקח אותי למסעדות ברסקו, היה מגיע אליי פעם ב.. הביתה, יושב, שותה קפה, מדברים. כל יום היינו מדברים בטלפון. קיימנו יחסי אישות....". ( עמוד 20, שורה 1 ואילך, הדגשה שלי).
72. כאמור, אף לטענתה, הם לא גרו יחדיו ולא היה לה חשבון בנק משותף עמו (ראו עמוד 20, שורה 1). דה עקא, שלטענתה, ובניגוד לטענותיו של המבקש בע"פ בפני, היו ביניהם יחסי אישות, והיא סייעה לו רבות במשק בית ולטענתה, "בהכול. בכל מה שהיה צריך" (עמוד 20, שורה 3). עוד לטענתה, היו ביניהם יחסי אהבה (שם).
73. עוד טענה היא בפני כלהלן "יש ביננו הסכם ממון, אני לא הבאתי אותו כי לא ידעתי שהיום המשפט..." (עמוד 20, שורה 9).
74. בסופו של המשפט זוטא, ובהסתמך על עדויות הצדדים אשר הצהירו בפני, פסקתי ביום ה- 6/2/17 כי השניים אינם עונים על ההגדרה של ידועים בציבור, וקבעתי כלהלן:
"...לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הצדדים לא ניהלו משק בית משותף, לא התגוררו תחת קורת גג אחת, ולא נחזו כלפי חוץ כבני זוג, ומשכך, מערכת היחסים ביניהם אינה עולה כדי ידועים בציבור, והסמכות העניינית לדון בסכסוך, אינה נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה..." (עמוד 20, שורות 13-15).
75. ההליך המשיך והתנהל בפני בית המשפט, דה עקא, שעם התקדמות ההליך בפני, ולאחר עיון מעמיק במסמכים שונים אשר הגישו הצדדים, וביניהם בפרט במסמך המכונה "הסכם ממון" אשר חתום ע"י הצדדים, ואשר הוצג בפני וצורף לכתב הגנת המשיבה, וכן לאחר ששמעתי את הצדדים אשר העידו בפני, ועל אף משפט הזוטא אשר קיימתי בתחילת ההליך, כבר ביום ה- 6/2/17, ואשר בו קבעתי כי הצדדים לא היו ידועים בציבור, עלתה בבית המשפט תהייה נוספת בדבר סמכותו העניינית לדון בתובענה זו.
76. כפועל יוצא, ניתנה החלטתי מיום ה- 2/8/18, בה בקשתי את עמדות הצדדים, באופן מנומק ומפורט, לשאלת סמכותי זו. הצדדים העבירו התייחסותם, והיתה ביניהם תמימות דעים ביחס לסמכותו העניינית של בית משפט דנא להכריע בתובענה.
77. כעולה מעמדת המבקש, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט דנא. לטענתו, עדות הצדדים שניתנה ביום ה- 6/2/17, במסגרת המשפט זוטא העלתה כי לטענת המבקש הוא גר בגפו, לא ניהל משק בית משותף עם המשיבה, ולטענתו הרי שכך אף טענה בפני המשיבה, והדבר אף משתקף בעמדת המשיבה אשר לא הכחישה זאת וטענה כי היא לא גרה עם המבקש וכי יחסיהם היו אקראיים.
78. המבקש מפנה למבחן אשר קבעה ההלכה הפסוקה כמבחן ל-"ידועים בציבור", ואשר כולל שני תנאים מצטברים: קיום יחסי אישות כבעל ואשה, תוך קשירת גורלם זה בזה, וניהול משק בית משותף.
79. לטענת המבקש, הצדדים אינם עומדים בשני תנאים משולבים אלו, והוא מדגיש כי כעולה מהספרות המקצועית וההלכה הפסוקה, עניין המגורים המשותף הינו תנאי להכרה בבני זוג.
80. ביחס לעדותו של עו"ד ברזילי על השניים כעל בני זוג, טען המבקש כי עדותו זו אשר ניתנה בפני הינה עדות מפי השמועה, ומשקלה הינו אפסי.
81. ביחס להסכם הממון אשר צורף לכתבי הטענות טוען המבקש כי ההסכם לא אומת ע"י נוטריון או בית משפט כנדרש ע"פ חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973.
82. אף המשיבה הסכימה עם המבקש בנקודה זו וטענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט דנא. כעולה מעמדת המשיבה הרי שאין מקום לחרוג מהחלטת בית המשפט מיום ה- 6/2/17, אשר בה קבע בית המשפט כי הצדדים אינם ידועים בציבור.